השאילתה:

האם עורך דין בעל תואר שלישי בתחום שאינו משפטים רשאי לפרסם את עצמו בתואר ד"ר? כמו כן, האם הצגתו של עו"ד את עצמו כדוקטור מותנית בכך שהתואר ניתן לו על ידי מוסד בארץ המוכר על ידי המועצה להשכלה גבוה? מה הדין של עו"ד שקיבל את תואר ד"ר ממוסד אקדמי בחו"ל?

החלטה:

באשר לשאלה הראשונה, הבעיה שמתעוררת הנה בעיית ההטעיה. החוק והכללים מדגישים כי פרסומת לא תכלול הטעיה כלשהי. בהתאם לכך, יש לדון האם יש הטעיה של הלקוחות או הציבור מצד עורך הדין, כאשר הוא מציג את עצמו כ"ד"ר", בזמן שהתואר אינו בתחום המשפטים. התייחסות לשאלה זו ניתנה כבר במסגרת החלטה את 78/01, אשר פורסמה בגיליון "אתיקה מקצועית" מס' 4 מתאריך 1.11.2002. שם הובהר, כי עורך הדין אמנם רשאי להוסיף לצד שמו את התואר "ד"ר", אך יחד עם זאת, כדי למנוע הטעיה, עליו להוסיף את התחום הרלוונטי. לדוגמה – "יעקב כהן, עו"ד, דוקטור (מדע המדינה)". כלומר, במידה והתואר אינו במשפטים על עורך הדין לציין זאת ולהבדיל את אותו תואר אקדמי מתוארו כעו"ד.

באשר לשאלה השנייה, במדינת ישראל ישנו חוק אחד ובלעדי המסדיר את נושא התארים והוא חוק המועצה להשכלה גבוהה, תשי"ח- 1958. לפיכך, כאשר חוק כלשהו שנחקק במדינת ישראל (ובכלל זה חוק לשכת עורכי הדין וכללי הפרסומת) נוקט במונח "תואר אקדמי", הדעת נותנת שהכוונה היא לאותם תארים שהחוק מסדיר את השימוש בהם וקובע כללים מסודרים לגביהם. יתרה מכך, המשמעות של התואר "דוקטור" במדינות זרות עשויה להיות שונה בתכלית מזו הקיימת במדינת ישראל.

לאור האמור, גם בסוגיה זו ההחלטה נותרת על כנה, אולם ועדת האתיקה הארצית קבעה כי ניתן לרכך במעט סוגיה זו בכך שעורך הדין שאין בידיו אישור שקילות לתוארו בארץ, יהא רשאי לציין את התואר דוקטור ולכתוב באותה שפה ובאותו גודל בו ציין את התואר ד"ר, את מקום הלימודים תוך ציון העובדה שהמוסד אינו מוכר על ידי המל"ג.