השאילתה:

הקליניקה לזכויות החולה פנתה לוועדת האתיקה וציינה כי קיימת תופעה בה אסירים מובלים לטיפול רפואי בבתי חולים כאשר הם אזוקים שלא לצורך, כאשר ידם של חלקם אינה משגת והם נותרים ללא אפשרות מעשית לבקש סעד. משכך, נשאלה השאלה באם הקליניקה יכולה להפיץ עלון בקרב חברי הצוותים הרפואיים, מבלי שהפצת העלון תיחשב כשידול אסור לפי סעיף 56 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א 1961, ולהפרה של כללי לשכת עורכי הדין (פרסומת), התשס"א-2001?

החלטה:

מהאמור בפנייתכם עולה כי קיים אינטרס ציבורי להביא לידיעת האסירים את דבר קיומה של האפשרות לפנות לקליניקה. יחד עם זאת, עורך דין אשר יקבל אליו לקוחות שהגיעו באמצעות עלון זה, אשר נועד למצבים בהם הלקוח מצוי במצוקה ומשווע לסעד, נהנה הלכה למעשה משידול שביצע בעבורו מפרסם העלון.

העובדה שהקליניקה אינה גובה תמורה בגין השירות, אינה מעלה או מורידה. עורך הדין כפוף לאיסור בדבר שידול, גם אם המקור לתשלום אינו הלקוח אלא צד שלישי - אפילו אם הוא אותו גורם שמבצע את השידול, למטרות נאצלות ככל שתהיינה. יצוין כי מדובר בקישור בין עורך הדין לבין הלקוח שנעשה בסיטואציה בה אסור לעורך הדין לפנות ללקוח ולהציע לו את שירותיו, ועקיפת איסור זה על ידי צד שלישי. עורך דין שמקבל לקוח באופן זה פוגע בכבוד המקצוע ורוכש גם יתרון לא הוגן על פני יתר חבריו, שאינם מגייסים לקוחות בנסיבות דומות.

לאור האמור, עלון מסוג זה עשוי להיחשב כשידול אסור. האיסור על שידול מופנה לעורך דין, ולפיכך עורך דין שיקבל לקוחות שהופנו אליו באופן זה עשוי להימצא כמי שהפר את סעיף 56 לחוק לשכת עורכי הדין, הגם שהדבר נעשה בעקיפין.

נבקש להבהיר, כי חוות הדעת לעיל ניתנה על-יסוד העובדות המפורטות בפניה, ואם יתבררו עובדות נוספות היא עשויה להשתנות בהתאם. כן נבהיר, כי חוות הדעת מיועדת לסייע לעורך הדין הפונה לכלכל את מעשיו לעתיד, ואין בה כדי להכשיר התנהגות בעבר, או לחוות דעה על התנהלותו של עורך דין אחר, שלא ניתנה לו הזדמנות הוגנת להגיב לטענות.