השאילתה:

האם עורך דין ישראלי מחויב לשמור על חיסיון עו"ד-לקוח, כשהוא נחקר כחשוד לצד לקוחו, או כאשר הוא נדרש להתגונן כנאשם לצד לקוחו, בהליך פלילי במדינה זרה?

החלטה:

חסיון עו"ד-לקוח לא חל בנסיבות בהן עוה"ד עצמו חשוד או נאשם באותה פרשה ביחד עם לקוחו. עם זאת, לאי תחולת החיסיון נדרשת החלטה של בית משפט מוסמך.

הכלל המנחה המתבקש הוא כי גם בהקשר לחקירה פלילית המתנהלת במקביל או בשיתוף פעולה, במסגרת סיוע משפטי או במסגרת אחרת, בישראל או במדינה זרה, עורך דין ישראלי מחויב כלפי הלקוח בשמירת חיסיון עו"ד-לקוח במסגרת הליכי חקירה ומשפט, ללא קשר לשאלה היכן מתקיימים ההליכים מבחינה גיאוגרפית, בישראל או במדינה הזרה, והכל בכפוף כמובן לוויתור על החיסיון מצד הלקוח.

כדי להבטיח שביצוע חקירת עו"ד ישראלי בשיתוף רשויות מדינה זרה לא יהווה "מסלול עוקף" לפגיעה בחיסיון עו"ד-לקוח, חובתן של הרשויות בישראל לכבד את החיסיון על-פי ההנחיות, ההמלצות וההלכה הפסוקה, הגם שמדובר בחקירה מטעם מדינה זרה.

לפיכך, על עורך הדין הנחקר לעמוד על זכויותיו וזכויות לקוחו ולוודא כי החקירה נערכת בהתאם לאמור בהמלצות צוות שופמן, בפקודת המטה הארצי של משטרת ישראל מספר 14.01.13 חקירה, חיפוש מעצר והעמדה לדין של עורך דין (2005), ובהנחיית היועץ המשפטי לממשלה מספר 4.2002 בעניין חקירת עורכי דין (2006).

כדי להפר את חובת החיסיון, עוה"ד אינו רשאי להסתפק בטענה בעלמא מצד גורמי החקירה והאכיפה כי חיסיון עו"ד- לקוח כלל אינו חל בחקירה זו, וזאת על יסוד החשד שעורך הדין מעורב בתוכנית הפלילית ואף שותף ממש בעבירה המיוחסת ללקוחו.

עוה"ד יהיה פטור מחובת השמירה על החיסיון רק אם תוצג בפניו החלטה של גורם מוסמך בישראל – וראוי שתהיה זו החלטה שיפוטית – כי מעורבותו של עוה"ד בתוכנית העבריינית ומודעותו לכך נבדקו ונמצאו ראיות לכאורה להוכחתן.

אם שאלת תחולת החיסיון תובא לפתחו של בית המשפט בישראל במסגרת הליכי הסגרה, בין כנגד עוה"ד ובין כנגד לקוחו, עמדת ועדת האתיקה היא כי הרף הראייתי הדרוש לקביעה בדבר אי תחולת החיסיון הוא הרף הראוי של "ראיות לכאורה" למעורבות עוה"ד בתוכנית העבריינית ולא הרף הנמוך יחסית של "אחיזה לאישום".

עמדת הוועדה היא כי לאבחנה זו עשויות אף להיות השלכות על קבילותן של ראיות שנאספו בניגוד לחובת השמירה על חיסיון עו"ד- לקוח.

נבקש להבהיר, כי חוות הדעת לעיל ניתנה על-יסוד העובדות המפורטות בפניה, ואם יתבררו עובדות נוספות היא עשויה להשתנות בהתאם.

כן נבהיר, כי חוות הדעת מיועדת לסייע לעורך הדין הפונה לכלכל את מעשיו לעתיד, ואין בה כדי להכשיר התנהגות בעבר, או לחוות דעה על התנהלותו של עורך דין אחר, שלא ניתנה לו הזדמנות הוגנת להגיב לטענות.