השאילתה:

האם עורך דין המייצג לקוח במינוי מאת הסניגוריה הציבורית, מחויב לשמור בסוד כל דבר שהובא לידיעתו בידי לקוח או מטעמו, תוך כדי מילוי תפקידיו, וזאת גם כלפי הסניגור הציבורי הארצי או המחוזי או מי מטעמם.

הפונה הוא לקוח לשעבר של הסניגוריה הציבורית. לטענתו, החובה לשמירת סודיות חלה גם במישור היחסים שבין הסניגור הציבורי החיצוני המייצג את הלקוח בפועל לבין הסניגוריה הציבורית שמינתה אותו. הפונה אינו כופר בזכותו של עורך הדין להתייעץ עם הממונים עליו בסניגוריה הציבורית ואין לו התנגדות להסדר הנוהג לפיו הסניגוריה היא שמעתיקה את חומר החקירה המצוי בידי התביעה ומעבירה אותו לידי עורך הדין. עם זאת, הוא עומד על כך שבתהליך ההתייעצות כאמור אסור לעורך הדין להפר את חובת הסודיות ואסור על הסניגוריה הציבורית לדרוש ממנו לעשות כן.

החלטה:

התפיסה המעוגנת בסעיף 14 לחוק הסניגוריה הציבורית, תשנ"ו – 1995 היא כי מי שמוסמך לייצג לקוח כלשהו בהליך פלילי כזה או אחר, הוא הסניגור הציבורי המחוזי או הארצי. למעשה הוא "בעל הבית" של התיק והוא רשאי למנות עורך דין אחר, פנימי או חיצוני, לתת את הייצוג בפועל. מינוי עורך אחר איננו מוציא את הסניגור המחוזי או הארצי מכלל עורכי הדין המייצגים את הלקוח. זאת בדומה למשרד פרטי, בו הבעלים של המשרד או שותף בכיר אחר מקבל את הייצוג מהלקוח וממנה יחד עמו עורך דין אחר, ברוב המקרים זוטר יחסית, לטפל בפועל בייצוגו של הלקוח. זאת ועוד, התפיסה לפיה העברת מידע סודי וחסוי מעצם טיבו - מסניגור ציבורי המייצג לקוח אל הממונים עליו בסניגוריה הציבורית – היא אכן דבר נדרש ומקובל, נלמדת גם מהסדרתה במפורש בחוק. ראה לעניין זה את סעיף 7(ג) לחוק: "מידע שהגיע לסניגור הציבורי הארצי מסניגור ציבורי ישמש לו לצורך מילוי תפקידו בלבד." ואת סעיף 11(ג) לחוק: "מידע שהגיע לסניגור ציבורי מחוזי מסניגור ציבורי ישמש לו לצורך מילוי תפקידו בלבד...".

הסניגוריה הציבורית מחויבת על פי החוק להפעיל מערך פיקוח מקצועי על עורכי הדין הפועלים מטעמה, על מנת לוודא כי הם עומדים ברף המקצועי הגבוה המצופה מהם, וזאת בהתאם לסעיף 7(א) לחוק לפיו הסניגור הציבורי הארצי "יפקח על רמתם המקצועית כל של עורכי הדין הפועלים מטעמה". פיקוח זה יסוכל למעשה אם תיחסם העברת המידע המאפשר לבחון את התמודדות עורך הדין עם מכלול הטענות והראיות שעמדו לרשותו, לרבות אלה שהתקבלו בלעדית מהלקוח, וזאת בכל אחד מהתיקים שנמסרו לטיפולו.

יתרה מזו, סעיף 11(א)(2) לחוק קובע כי: "סניגור ציבורי מחוזי אחראי למתן ייצוג משפטי על ידי הסניגוריה הציבורית במחוזו, ובין היתר: ...למינוי סניגורים ציבוריים שאינם עובדי לשכת הסניגוריה הציבורית כאמור בסעיף 12, ופיקוח מקצועי עליהם". פיקוח זה מתייחס לאופן ניהולו של כל תיק ותיק, לא רק באספקלריה של איכות הייצוג הניתן ע"י עורך הדין אלא גם מתוך האחריות הסטטוטורית של הסניגור המחוזי להחלטות המתקבלות בכל תיק ותיק. בנוסף, הפיקוח המקצועי נועד למלא אחר הוראות סעיף 12 לחוק לפיהן הרכבתה של רשימת הסניגורים הציבוריים ומינוי סניגורים מתוך הרשימה ייעשו באופן הדרוש להבטחת ייצוג הולם לנאשמים.

על החובה של הסניגוריה הציבורית לדאוג לייצוג הולם של לקוחותיה, ועל מערך הפיקוח הפועל לשם כך, עמד בהרחבה כב' השופט חשין בבג"ץ 4495/99 הסניגורית הציבורית המחוזית (תל אביב והמרכז) נ' ועדת הערר לפי סעיף 12(ד) לחוק הסניגוריה הציבורית, תשנ"ו – 1995 (פורסם בנבו, 22.11.1999). כמו כן, בבג"ץ 2149/17 רן קנדי נ' הסניגוריה הציבורית ואח' נדונה שאלה זו בדיוק.

מעבר לחובת הפיקוח המקצועי, המוטלת על הסניגור המחוזי והארצי לצורך הבטחת ייצוג הולם ללקוחות הסניגוריה הציבורית, כמפורט לעיל, מטיל עליהם החוק תפקידים נוספים. תפקידים אלה לא ניתנים כלל לביצוע על ידם אם לא נחשפים בפניהם גרסאות הלקוח וטענותיו וכן ראיות, מסמכים ועדים שמסר הלקוח לעורך הדין המייצג בפועל, כך למשל בסעיף 11 לחוק שעניינו סמכויות סניגור ציבורי מחוזי וכך בסעיף 16 לחוק שעניינו הפסקת ייצוג בהוראת הסניגור הציבורי המחוזי וברשות בית המשפט.

לאור האמור, החובה לשמירת סודיות לפי כלל 19 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) אינה חלה ביחסים שבין עורך דין המייצג לקוח במינוי מאת הסניגוריה הציבורית לבין הסניגור הציבורי הארצי או המחוזי או מי מטעמם שמונה לפקח על התנהלות התיק או על רמתו המקצועית של עורך הדין. ודוק: אין מדובר בחריג לכלל, אלא באי תחולה, שכן ייפוי הכוח ניתן על פי חוק לסניגור המחוזי או הארצי ומינוי סניגור ציבורי נוסף מטעמם לייצג בפועל את הלקוח, אינו ממעיט מסמכויותיהם ומהיותם שותפים למעגל הסוד.