בעקבות פניות אשר הגיעו לפתחה של ועדת האתיקה הארצית בעניין חובת חסיון עורך דין לקוח ובהתאם לחוק לשכת עורכי-הדין, התשכ”א-1961 (להלן: "החוק") והכללים שהותקנו מכוחו, החליטה ועדת האתיקה הארצית להידרש לסוגית חובת דיווח אקטיבית של עורך דין על מצבו ו/או כוונתו של הלקוח לפגוע בעצמו.

החיסיון שבין עורך דין ללקוח וחובת הסודיות החלה על עורך הדין, הינן מן החשובות שבזכויות והחובות שבמקצוע עריכת הדין ומייצגות ערכים נעלים הראויים להגנה.

לא פעם ניצבים עורכי דין בפני מקרים בהם חובת החיסיון החלה עליהם משפיעה רבות על ניהול ההליך התקין בעניינם של לקוחותיהם, היות וחובת החיסיון אינה מאפשרת חופש פעולה כמתבקש במקרים מסוימים.

לפתחה של ועדת האתיקה הארצית הגיעו פניות בעניין גבולות חסיון עורך דין לקוח במקרים בהם נמסר לעורך דין על ידי לקוחו כי האחרון נמצא במצב נפשי רעוע ובכוונותיו לשלוח יד בנפשו.

כלל ידוע במשפטינו הוא, שקדושת החיים היא ערך עליון ונעלה, עליו יש להגן בתעצומות נפש, אולם תוך האיזון האפשרי בינו ובין ערכים אחרים וזכויות אחרות הקיימים במשפטינו, ככל הניתן.

עמד על כך בית המשפט העליון חוזר ונשנה בציינו כי "לא ניתן כלל להמעיט ב"ערך החיים" וב"זכות לחיים", שהן מהזכויות היותר נעלות והיותר מקודשות בעינינו, אם לא הזכות המקודשת מכולן" (דנ"א 2401-95 רותי נחמני נ’ דניאל נחמני).

ואולם, אף החיסיון שבין עוה”ד ללקוח וחובת הסודיות החלה על עוה"ד, הינן מן החשובות שבזכויות והחובות שבמקצוע עריכת הדין ומייצגות הן ערכים נעלים הראויים להגנה.

אף על כך עמד בית המשפט העליון פעמים רבות, בציינו כי "החיסיון חסיונו של הלקוח הוא, והוא בא להבטיח בראש ובראשונה יחסים של כנות ופתיחות בין הלקוח לבין עורך-הדין. בבוא הלקוח להיזקק לשירותיו המקצועיים של עורך-הדין, אין עליו חשש או מורא כי פרטים או מסמכים שהוא מגלה במהלך ההתייעצות או הטיפול בעניינו ישמשו נגדו ללא הסכמתו" (על"ע 17/86 פלונית נ’ לשכת עורכי הדין, על"א 5160-04 אילן אשד, עו"ד נ’ הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין בירושלים); "חיסיון עורך דין-לקוח נועד לאפשר תקשורת פתוחה וגלויה בין עורך דין ללקוחו, ובכך ליצור מערכת יחסים מקצועית ויחסי אמון המבטיחים ייצוג הולם והוגן" (רע"א 6171-17 פלוני נ’ קופת חולים מאוחדת);

כן ראה גבריאל קלינג, אתיקה בעריכת דין, בעמ’ 415: "אם ייצא קול, כי פלוני סיפר דבריו לעורך דין, וזה הלך ומסרם לרשות, יכרסם הדבר בנכונות הלקוחות לגלות לעורך הדין את סודותיהם. הציבור לא יבין את האבחנה בין דברים המתייחסים לעבירות שבוצעו לבין עבירות מתוכננות".

ייתכן, במקרים מסוימים, כי תיסוג חובת הסודיות בשל הגנה על הערך העליון של קדושת החיים, אולם אף זאת אך ורק בהיקף ובמידה הנדרשים על מנת לשמור על חיי אדם ושלמות גופו.

בשל חשיבותן הרבה של חובת הסודיות וזכות החיסיון, חובה על עוה"ד לנסות ולהימנע מ"התנגשות" בין ערכים נעלים אלו – חובת הסודיות מחד וקדושת החיים ושלמות הגוף מאידך.

במידה ועו"ד אינו מצליח להניא את לקוחו מכוונותיו (ככל שעורך הדיו יכול לעשות כן), ייסוגו חובת הסודיות וזכות החיסיון שבין עוה"ד ללקוח מפני ערך קדושת החיים. הן לאור ה"איזון האנכי" שיש לבצע בין שתי הזכויות בהתנגשותן, והן לאור חוק "לא תעמוד על דם רעך", התשנ"ח-1998 (להלן: "חוק לא תעמוד על דם רעך"), הקובע בסעיף 1 בו כי:

חובת הצלה והושטת עזרה

1. (א) חובה על אדם להושיט עזרה לאדם הנמצא לנגד עיניו, עקב אירוע פתאומי, בסכנה חמורה ומיידית לחייו, לשלמות גופו או לבריאותו, כאשר לאל-ידו להושיט את העזרה, מבלי להסתכן או לסכן את זולתו.

   (ב) המודיע לרשויות או המזעיק אדם אחר היכול להושיט את העזרה הנדרשת, יראוהו כמי שהושיט עזרה לענין חוק זה; בסעיף זה, “רשויות” - משטרת ישראל, מגן דוד אדום ושירות הכבאות.

כוונתו של אדם לשלוח יד בנפשו הינה כוונה אשר מתגבשת, על דרך הכלל, לאחר חשיבה ותהייה ממושכות, ואף משגיבש אדם כוונה זו וגמר אומר בדעתו לעשות זאת, הרי שהכוונה קיימת ונפרשת על פני זמן רב – עד לביצוע המעשה או חזרה מן הכוונה.

עם זאת, מבחינתו של עוה"ד – השומע על כוונתו של הלקוח בפעם הראשונה וללא ידיעה אימתי מתכוון הלקוח לבצע מעשה זה – הרי שמדובר ב"אירוע פתאומי", והלקוח נמצא בסכנה חמורה ומיידית לחייו, לשלמות גופו או לבריאותו, אף אם הסכנה נשקפת מהלקוח עצמו.

על כן, הן האיזון הראוי בין שני ערכים אלו במקרה של התנגשות, והן חוק לא תעמוד על דם רעך (וחובותיו – בין היתר, האתיות – המוגברות של עוה"ד כלפי הלקוח), מובילים למסקנה כי ערך קדושת החיים הו זה שיגבר וחובת הסודיות וזכות החיסיון ייסוגו מפניו.

דרגת הוודאות הנדרשת לצורך דיווח:

בשל חשיבותן של חובת הסודיות וזכות החיסיון, מומלץ להציב את האיזון בדרגת חומרה גבוהה יחסית, ותיסוגנה הן אך ורק כאשר סבור עוה"ד [בתום לב] כי קיימת ודאות ברמת "קרוב לוודאי" שככל שלא ינקטו אמצעים מונעים, ישלח הלקוח יד בנפשו או תיגרם פגיעה גופנית חמורה.

קרי, אך ורק כאשר עוה"ד סבור כי מדובר במידע ממשי וקונקרטי לפיו הלקוח עתיד לשלוח יד בנפשו או לגרום לגופו פגיעה חמורה, הרי שחובת עוה"ד לדווח על כך.

היקף המידע המותר בגילוי:

במקרה בו מדובר על "מידע ממשי וקונקרטי" בנוגע לכוונתו של הלקוח ליטול נפשו, הרי שעל עוה"ד לדווח על המידע – אך ורק באופן, במידה ובהיקף הנדרשים לשם שמירה על ערך נעלה זה – ומידע זה בלבד.

הגורם אליו יש לדווח:

על עוה"ד לדווח את המידע החסוי ו/או הסודי לגורמים המוסמכים בהתאם לשיקול דעתו תוך פגיעה פחותה ככל האפשר בזכות החיסיון ו/או חובת הסודיות.

ויובהר כי דיווח כאמור לעיל, לא ייחשב כהפרה של סעיף 19 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) התשמ"ו- 1986 ו/או לסעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961.