התלונה:

המתלונן הגיש שתי תלונות כנגד הנילון. בתלונה הראשונה, טוען כי במסגרת דיון בבית משפט לענייני משפחה בהליך משמורת הנילון, המייצג את גרושתו, החל להעליב ולהשפיל אותו בפני עורכת הדין המייצגת אותו ובפני השופט וכינה אותו שקרן, עלוב, אבא שמתעלל בילדה שלו, אבא לא ראוי ועוד. כמו כן, במהלך הדיון הנילון קם בצרחות איומות כלפיו וצעק "זו חוצפה הסבא שלה מגדל אותה ולא אתה". המתלונן אשר נבהל מהתקיפה הקולנית המשיך בפנייתו לכב' השופטת וטען כי הסב מעשן סמים. בטרם סיים המתלונן את המשפט, הנילון צרח עם גרושתו לעברו "אתה מעשן סמים חוצפן". כב' השופטת קראה לאבטחת בית המשפט אשר נכנסו לחדר ונזפה בנילון כי לא תאפשר לב"כ התובעת פנייה בסגנון כזה לנתבע, זאת לאחר שלוש פעמים שביקשה ממנו להירגע עם סגנון הדיבור שלו.

אף כאשר המאבטחים נכחו באולם, המשיך הנילון לתקוף אותו ישירות אף על פי שיש לו עו"ד המייצגת אותו ואשר נכחה בדיון, תוך שהוא צועק "זה דמעות של תנין הוא שחקן שילך להבימה". בסיום הדיון, המתלונן ובאת כוחו ירדו למטה ולעיני 40-50 אנשים שהמתינו בחוץ, הנילון המשיך תוך שהוא מחקה את המתלונן ומשמיע קולות בכי של תינוק לאוזני הנוכחים מחוץ לבית המשפט. עוד נטען כי במהלך הדיון הראשון בו התלהטו הרוחות מצד הנילון ומיד עם עזיבת כב' השופטת את האולם, לעיני הקלדנית והמזכירה, ב"כ המתלונן פנתה לנילון בשאלה והוא ניגש אליה וצעק לה "אני לא עובד אצלך את שומעת אותי? לא עובד אצלך".

בתלונה השניה, טוען המתלונן כי במהלך הגירושין התפתח סכסוך כספי עקב כך שגרושתו של המלין הגיעה לדירה השכורה המשותפת עם משאית ורוקנה את תכולת הדירה ללא ידיעתו והסכמת המתלונן. בין החפצים האישיים של המתלונן היו כרטיסי אשראי, פנקסי שיקים, אלבומי ילדות ועוד. כעבור שלושה חודשים, לאחר הגירושין נרקמה מזימה על ידי הנילון וגרושתו של המתלון, להשתמש בפנקסי השיקים ולרשום המחאות לטובת מרשתו של הנילון ולהפקיד לחשבונה סכום של כ-34,000 ₪. המתלונן מדגיש כי חתימתו זויפה ומעולם לא השאיר בידיי גרושתו שיקים חתומים. משגילה המתלונן כי גרושתו הפקידה שיק זה לחשבונה מיד פנה למשטרה והגיש תלונה. התיק הועבר לפרקליטות. הגרושה פנתה לפתיחת תיק שטרות בלשכת הוצאה לפועל לאחר שהמתלונן ביטל את השיק. המתלונן טוען כי מחומרי החקירה עולה כי מי שהנחה את הגרושה לקיים פעולות אלה הוא הנילון. הנילון ידע כי קיים צו עיקול על הרכוש המשותף ולמרות זאת הנחה אותה להעלים אותו, להשתמש בשיקים לא שלה על אף שהצדדים גרושים.

הנילון בתגובתו מציין כי התלונה הוגשה שלא בתום לב וכי מדובר בדימיונו הפורה של המתלונן וכי בהתנהגותו של המתלונן יש טעם לפגם. כמו כן, טוען כי המתלונן פעל להגשת תלונה על מנת שזו תשמש ככלי להלך אימים על הנילון בטיפולו בתיק הגירושין. ניסיונו של המתלונן להכפישו רחוק מן האמת ואין שחר לדברים שנאמרו. באשר לתלונה הראשונה, מציין כי אין כל זכר לביטויים שניסה המלין לנכס לנילון בפרוטוקול הדיון.

יש לציין כי אין התלונה הראשונה המוגשת כנגד הנילון בגין התבטאויות שאינן הולמות. כמו כן, חלקן מההתבטאויות אומתו כנכונות מתגובת הנילון וחלקן אף צוינו בפרוטוקול הדיון. בהמשך, המתלונן צירף מכתב של מחלקת עררים בפרקליטות המדינה לפיה הערר שהגיש התקבל והוחלט להגיש כתב אישום כנגד הנילון. עיון בחקירת הגרושה במשטרה תומך בטענות המתלונן.

החלטה:

יש להעמיד את הנילון לדין משמעתי הן לאור התבטאויותיו והן בעניין הנוגע לזיוף השיקים לכאורה.

בהמשך, פנה הנילון בבקשה לעיון חוזר וצירף תצהיר של הגרושה בו היא מכחישה את גרסתה במשטרה. כמו כן, הכחישה את ההתבטאויות. עם זאת, תמוה מאוד שהגרושה מכחישה דברים שמסרה בחקירה באזהרה במשטרה ומשכך יש לתת יותר משקל לגרסה במשטרה מאשר לתצהיר. משכך, הוחלט להתיר את החלטת הוועדה על כנה.

מספר החלטה: את/95/19