השאילתה:

במסגרת דיון באת 236/20 שהובא לפני ועדת האתיקה הארצית, עלתה השאלה בדבר הפעלת חוקרים פרטיים על ידי עורך דין וכאשר הדבר נעשה בשם לקוח, שאינו חברת ביטוח או גוף מוסדי אחר.

בעוד שהחלטות קודמות [בין היתר באת 69/10] אסרו על עורך דין לשלוח חוקר פרטי בשם לקוח מן הטעם כי מדובר ב"מגע אסור" בניגוד לכלל 25(א)(1), עתה עלה הצורך לשוב ולשקול את עמדת הלשכה בעניין זה.

כידוע, חברות הביטוח עושות שימוש בכלי החקירה בתיקים, כאשר במקרים שונים החוקר אכן נשלח טכנית על ידי עורכי הדין ומטעם חברת הביטוח.

דוחות החקירה הם ראייה קבילה בביהמ"ש ככל שנערכו כדין, וחוקרים פרטיים מעידים חדשות לבקרים בתיקים נזיקיים. בתוך כך, עיסוקם של חוקרים פרטיים מוגן ומעוגן בתקנות חוקרים פרטיים ושירותי שמירה (אתיקה מקצועית), תשל"ג-1972, הקובעות בין היתר חובת נאמנות של החוקר לשולחו.

לאור האמור, שבה הוועדה ובחנה, האם ההסדר הקיים כיום, פוגע בהכרח ביכולתם של עורכי דין להעמיד לרשות לקוחותיהם שאינם מבטחים את כלי החקירה בידי חוקרים פרטיים מורשים? והאם הדבר מהווה עקיפה מלאכותית של האיסור החל על עורכי דין מיצירת קשר עם צד מיוצג, שיש בה, אולי, כדי לפגוע בסיכויי ההגנה של צד מיוצג ובהגנה היעילה שיכול לתת לו עורך דינו?

הצורך בדיון בשאלות אלו, נובע בין היתר מהאופן בו הדברים נעשים כיום, כאשר ברור כי ללקוח עצמו מותר לפנות לחוקרים ולעורכי הדין מותר לעדכן את הלקוחות בזכותם לפנות לחוקרים פרטיים ולספק להם את הפרטים הנדרשים לצורך כך.

אבחנה זו, אינה משרתת כשלעצמה את התכלית בבסיס כלל 25, והיא עלולה ליצור יתרון בלתי הוגן לטובת לקוחות אשר מסוגלים טכנית להפעיל את החוקרים בעצמם, לעומת מי שאינו יכול לעשות כן. עמדה זו, עולה בקנה אחד עם החלטת הוועדה בעניין את 301/11 בעניין קבילות דוחות חקירה.

לפיכך, הסטנדרט הקיים כיום, לפיו אסור לעו"ד לשלוח חוקר רק במקרה של צד מיוצג, עשוי לפגוע בזכויות הדיוניות והמהותיות של הלקוח שאינו חברת ביטוח, או אינו מסוגל טכנית ומעשית להפעיל חוקרים בעצמו לצורך גיבוש תשתית ראייתית הנדרשת לו לצורך ביסוס תביעתו או הגנתו.

החלטה:

הוועדה מצאה לשנות את עמדתה ביחס לחוקרים פרטיים, ולקבוע כי בעצם משלוח חוקר פרטי מורשה על ידי עורך דין, לא תהיה משום עבירה אתית ובתנאי כי הדבר נעשה בכפוף להוראות כל דין, מטעם הלקוח, לבקשתו ובמימון הלקוח.

ברור לוועדה, כי יש בהחלטה כאמור משום פרשנות מקלה להוראות כלל 25 לעומת הפרשנות הקודמת שניתנה בהחלטות קודמות בעניין זה. יחד עם זאת עמדת הוועדה היא כי פרשנות כזאת היא מאוזנת מקום בו היא נדרשת על מנת לאפשר לעורכי דין לייצג את לקוחותיהם תוך מיצוי כלל זכויותיהם הדיוניות של הלקוחות והעמדת כלל הכלים הדיוניים והראייתיים לרשות הלקוחות כחלק מההליך המשפטי.

מספר החלטה: תא/236/20