"אתיקה מקצועית" - 70 - חתימה על תצהירים בעידן הטכנולוגי ובראי COVID-19
26.01.2021 | שבט תשפ"א | גליון מס' 70

בימים אלה בהם הנחיות משרד הבריאות מתעדכנות מידי יום וקיימות מגבלות שונות ובהן: מניעה מלצאת מהבית הנוגעת לאוכלוסיות בסיכון, צמצום מגע בין אנשים, שמירת מרחק של 2 מטרים וכיוצ"ב, נושא החתמה על תצהירים "עלה לכותרות" ובצדק.

 

התפשטות נגיף הקורונה מאלצת את כולנו להתמודד עם אתגרים בתחומים רבים והסתגלות למצב "החדש", הינה מחוייבת המציאות.

 

בין היתר, התקבלו מספר החלטות שמטרתן לעדכן את החובה בהחתמת תצהיר בפני המצהיר באופן פיסי, והכל, ב"רוח השעה".

לצד זאת, מחובתנו להזכיר את החשיבות הרבה הקיימת באימות תצהיר ומתן אזהרה על-ידי עורך הדין:

"...לא בכדי דורש המחוקק אימות חתימות המצהירים על תצהיר, שהרי, אם לא חתם המצהיר, אין ערך לתצהיר, ואין מקום לכל הליך משפטי או אחר המבוסס עליו. תצהיר אינו אלא ניסוח בכתב של גירסתו של אדם לגבי עובדות, העשויות להיות שנויות במחלוקת, למען שכל אדם אחר, כולל כל תאגיד ורשות מינהלית וכל ערכאה שיפוטית, יוכל לפעול על-פיו, מבלי לשמוע את הדברים במפורש יוצאים מפי המצהיר. האחריות לתוכן הדברים היא על המצהיר, האחריות לזהותו של המצהיר, דהיינו, לכך שאמנם האדם המתואר כמצהיר הוא שחתם על הדברים, היא על מי שמאשר את זהות החותם. אולם, אין המדובר בזיהוי בלבד אלא גם במתן אזהרה למצהיר, שאם לא יאמר את האמת צפוי הוא לעונש. לא קיבל המצהיר אזהרה כזו ולא אמר אמת, ודבריו גרמו לתקלה, יכול הוא לאחר מכן לטעון, כי אינו בר-עונשין, מפני שלא הוזהר כחוק. אחריות כבדה זו למתן אזהרה למצהיר, הכוללת, כמובן, אחריות לזיהויו, הטיל המחוקק (סעיף 15(ב) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971) על נושאי משרות שיפוטיות, על היועץ המשפטי לממשלה ובכירי הפרקליטים בשירות המדינה ועל ראשי רשויות מקומיות ועל עורכי הדין. הנוהג, שעורך-דין, המגיש תצהיר של מישהו במהלך ייצוגו, יזהיר את המצהיר כחוק ויאשר את חתימתו, מקל בהרבה על עבודת עורכי הדין ומיוסד הוא על האמון, שנתן המחוקק - ונותנות הערכאות ורשויות אחרות - בכל עורך-דין בתוקף מעמדו."

[בג"צ 202/81 סעיד מחמוד טביב ואח' נ' שר הבטחון ואח' (פורסם ב"נבו" – ניתן ביום 31.12.1981)]

 

יצוין, כי הסמכות לאישור תצהיר לפי סעיף 15 לפקודת הראיות, הינה סמכות חשובה ורגישה שהמחוקק ראה לנכון להעניק לעורכי דין לאור האמון שניתן בהם.

 

במספר רב של פסקי דין שניתנו לאורך השנים על ידי בתי המשפט השונים, נקבעה החשיבות הרבה והרגישות לסמכות אשר נתן המחוקק לעורכי הדין כמי שרשאים לערוך ולאמת תצהירים.

 

כך, עוד בעל"ע 19/81 אברהם ישי נ' לשכת עורכי הדין [פורסם ב"נבו". ניתן ביום 7.7.1982], קבע כבוד בית המשפט העליון:

"...מחוקק ראה לנכון להסמיך את ציבור עורכי הדין לקבל תצהירים מאת הציבור ולאמת את חתימת המצהיר, לאחר שהזהיר את המצהיר על חובתו להצהיר אמת. סמכות זו הייתה נתונה בעיקר לשופטים, ורק משום האמון, שניתן לציבור עורכי הדין, הקנה המחוקק סמכות זו לציבור זה בהנחה שיעשה מלאכה אחראית זו באמונה. המעשה שעשה המערער מפגין זלזול בחובה המוטלת עליו כעורך-דין ופוגע באמון, אשר ניתן לציבור עורכי הדין בכללו. לפיכך, התנהגות המערער במקרה דנן מהווה הפרה חמורה של כללי ההתנהגות המחייבים עורך-דין."

אם כן, תפקידו של עורך הדין אינו מסתכם בהעלאת הדברים על גבי תצהיר בלבד. תפקידו, כולל גם מתן אישור לתצהיר, וככזה עליו לוודא שהמצהיר מודע לתוכנו של התצהיר ולא להסתפק רק בהקראת האזהרה בפניו. רוצה לומר, כי על עורך הדין לוודא שהמצהיר מבין ומסכים לכתוב ורק לאחר מכן יכול עורך הדין להזהירו ולהחתימו על התצהיר.

 

בע"א 591/70 אליהו מזוז נ' ראובן חדד [פורסם ב"נבו" – ניתן ביום 13.6.1971], פסל בית המשפט העליון תצהיר לאחר שעלה כי המצהיר חתם על דפי תצהיר ריקים, כאשר בהמשך עורך הדין הוסיף את הדברים. ביהמ"ש הורה על העברת הטיפול אל הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין ולפתיחת הליך משמעתי. בפס"ד קבע בית המשפט לגבי האופן בו על עורך הדין לפעול כאשר מתבצע הליך של החתמה על תצהיר:

"...אישור תצהירים הינו תפקיד רשמי שהוטל בסעיף 37 של פקודת העדות על עורכי-דין, בצדם של שופטים ונושאי תפקידים אחרים, מתוך אמון מיוחד שהמחוקק נתן באנשי מקצוע מכובד זה. עורך-הדין ... הכזיב את האמון הזה קשות, תוך זלזול ברצינות התפקיד שהופקד בידיו. מותר לעורך-דין להרשות לעוזרו שיקבל אינפורמציה מפי לקוח לקראת הכנת תצהיר. אולם אחרי שהתצהיר הוכן, יש למסרו למצהיר כדי שיעיין בו או לקראו באזניו, ואם התצהיר מכיל טענות משפטיות שאינן מובנות למצהיר, יש להסביר לו את הכתוב. רק אחרי שעורך-הדין השתכנע אישית שהמצהיר הבין את הכתוב, עליו להזהירו כחוק ולהחתים את המצהיר עליו, אם הלה מסכים לתכנו ומסכים לחתום, ולאחר מכן יאשר עורך-הדין בחתימתו שהזהיר את המצהיר ושהלה חתם בפניו."

בדומה, בית המשפט המחוזי בנצרת קבע במקרה בו הוגשה עתירה אשר נתמכה בתצהיר אשר לא היה חתום על-ידי העותר, כדלקמן:

"...חובה עלינו להעיר על כך שהעתירה נתמכת בתצהיר שאינו חתום על ידי העותר. לא העדר חתימה הוא המטרידנו, אלא העובדה כי חרף העובדה שהעותר לא חתם על כל עותק משלושת התצהירים המצויים בתיקנו, אימתה הסניגורית את התצהיר בקבעה "ויחתום על התצהיר עובר למועד קיום הדיון בעתירה זו". דרך מקורית זו אינה עולה בקנה אחד עם הוראות סעיף 15 לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א–1971."

[עע"א 409/09 זיתוואי מראד עאדל נ' ועדת השחרורים (פורסם ב"נבו" – ניתן ביום 12.7.2009)]

אמנם, אין חובה על עורך הדין לוודא כי התצהיר הינו תצהיר אמת. אולם, ככל שעורך הדין יודע כי הכתוב בתצהיר אינו אמת, אסור לו לאמת את חתימת המצהיר (את/252/11 חובות עורך הדין בכל הנוגע לתצהירים, אתיקה מקצועית 45, 2012).

 

בכל הנוגע לאיסור המוטל על עורך דין לאמת תצהיר ביודעו כי תוכנו שקרי, במסגרת על"ע 758/94, 863/94 הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב יפו נ' עורך הדין שמואל סעדיה [פורסם ב"נבו" – ניתן ביום 21.9.1997], עורך דין הורשע בהחתמת אדם על תצהיר, שעה שידע כי האמור בתצהיר לא היה נכון:

"כאמור לעיל, הוכח שהמערער ייצג את זאבי החל מאפריל 1986 ולא רק החל מסוף שנת 1986. מתבקש מכך, שהחתמת זאבי על התצהיר הנ"ל על ידי המערער נעשתה כשהמערער יודע, כמוהו כזאבי, שאין האמור בתצהיר - ככל שהוא מתייחס למועד תחילת ייצוגו את המערער - אמת.

התנהגות כזו שלו מהווה התנהגות שיש עמה פגיעה בכבוד מקצוע עריכת הדין במובן סעיף 53 לחוק לישכת עורכי הדין. מכאן, שהרשעתו בפרט זה לפי סעיף 61(1) לחוק עומדת על תילה."

בסופו של יום, ובכל הנוגע לתפקיד עורך הדין בהחתמה על תצהירים; הרי שכגודל הסמכות אשר ניתנה לעורך הדין ע"י המחוקק, כך רובצת על כתפיו אחריות רבה לשמור ולהקפיד הקפדה יתרה על הכללים הקבועים בעניין זה.

 

בע"א (מחוזי ת"א) 61322-05-16, קבע בית המשפט המחוזי בת"א (כבוד השופט ק' ורדי, ס' נשיא) כי בכך שעורכת-הדין אימתה חתימות מבלי שחתמו בפניה, היא:

"הפרה חובות מוסריות, אתיות, מקצועיות וחובות המוטלות עליה מכוח הדין, כמו גם את חובתה הבסיסית כעורכת דין המחויבת לנהוג בהגינות ובניקיון כפיים".

אם כן, והדבר אינו מוטל בספק, אימות של תצהירים כוזבים ודברי שקר ביודעין, הינה מעשה חמור ביותר, פסול ובלתי מקובל, כאשר מצופה מעורך דין לדבוק באמת ולפעול בסטנדרט התנהגות גבוה.

 

ועדת האתיקה הארצית ראתה את המצב השורר בארצנו בעקבות התפשטות נגיף הקורונה והמגבלות השונות שהוטלו על האזרחים. בשל כך, הוחלט על ידה, כי ככל שקיים צורך דחוף בקיומו של תצהיר, ניתן בעת הזו (נכון להיום, עד לתאריך 17.11.2020) להתיר אימות חתימה ע"י עו"ד בהיוועדות חזותית. זאת, בתנאים אשר נקבעו בהחלטתה המחייבת את/39/20 מיום 7.4.2020 (המתקנת את החלטתה הקודמת מיום 25.3.2020) ואשר כאמור תוקפה הוארך בהחלטה נוספת מיום 13.5.2020.

 

בשל חשיבות הדברים, להלן העתק ההחלטה במלואה

 

יוער, כי במידה ולא ניתן לבצע היוועדות חזותית, קיימת אפשרות נוספת להחתמה על הצהרה. זאת, בהתאם ל"גילוי דעת" שפורסם על-ידי יו"ר ועדת האתיקה הארצית ביום 17.3.2020 אשר עניינו הגשת הצהרה שלא ע"י התייצבות בפני עו"ד.

 

יודגש, שבמקרה כזה אין מדובר בתצהיר עפ"י דין. המסמך המוגש כתחליף תצהיר לא יוכתר כ"תצהיר", אלא יש להכתירו כ"הצהרה", "הודעה" או כל ביטוי דומה לאלה.

 

בנוסף, על עורך הדין הנוקט באפשרות זו לציין בתחתית המסמך כי החתימה לא אומתה בפני עורך דין, וכן יש לציין במסמך כי עובר לדיון יוגש תצהיר כדין.

 

להעתק "גילוי הדעת" מיום 17.3.2020 אשר פורסם ע"י יו"ר ועדת האתיקה הארצית לחצו כאן

 

יודגש, כי על עורכי הדין "לשמור" את השימוש באימות חתימה באמצעות היוועדות חזותית למקרים דחופים בלבד, בהם לא ניתן לפעול בדרכים אחרות כמקובל.

 

יש הסוברים, כי ההיתר לעשות שימוש בהיוועדות חזותית לצורך אימות חתימה בשעת חירום זו היא בבחינת "יריית הפתיחה", אשר תאפשר בהמשך עשיית שימוש נרחב בדרך זו גם בימים שבשגרה.

 

אולם, לאור החשיבות הרבה הקיימת באימות תצהיר על-ידי עורך דין ותפקידם הרגיש של עורכי הדין להם ניתנה הסמכות לערוך ולאשר תצהירים, דומני כי אין לאפשר יצירת "מדרון חלקלק" בעניין זה.

 

כפי שכבית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופט ק' ורדי, ס' נשיא) מצא לנכון להדגיש בפסק-דינו בע"א (מחוזי ת"א) 61322-05-16:

"אם עורכי הדין לא יקפידו קלה כחמורה, וישימו להם קווים אדומים (כמו אי אישור בתצהיר של חתימה בפני עו"ד שלא בנוכחות המצהיר). נמצא עצמנו במהרה בפני מדרון חלקלק. לכן, ישנה חשיבות רבה להקפדה יתרה על כל תג ותג ועל כל חובה וחובה..."

בסיכומו של דבר, על-אף ההתפתחות הטכנולוגית אשר חלה עם הזמן, דעתי הינה כי ככל הנוגע להחתמת תצהירים, יש לנקוט בגישה שמרנית ולדבוק בכללים אשר הותוו בעניין לאורך השנים, ולהותיר את האפשרות לאימות חתימה בהיוועדות חזותית למקרים חריגים ודחופים ביותר, כגון: התקופה בה אנו מצויים כיום (בתנאים אשר נקבעו לכך) וכן מקרים חריגים נוספים אותם יהא צורך להגדיר מראש.

 

למשל, במקרים בהם ישראלים שוהים במקומות שונים מחוץ לישראל וקיים צורך דחוף בעריכת תצהירים לביצוע הליכים שונים בישראל. במצב הקיים, השימוש בכלי ההיוועדות החזותית לצורך אימות חתימה בשעת חירום אינו ישים. זאת, בשים לב לכך שתנאי הכרחי לביצוע ההיוועדות החזותית, הינו כי עורך הדין והמצהיר מצויים בעת האימות בישראל.

 

בהינתן העובדה שנגיף הקורונה עלול להישאר בארץ ובעולם למשך תקופה לא מבוטלת, יתכן ובמקרה הנזכר לעיל יהא צורך בביצוע שינוי חקיקה או במחשבה יצירתית שתוביל להנגשת קונסוליות קיימות ונוספות ברחבי העולם, בכדי להקל על ביצוע פעולות והליכים משפטיים במקרים המתאימים לכך, בהתחשב במצב הקיים.

 

בברכה,

עו"ד שאדי סרוג'י

יו"ר ועדת האתיקה במחוז חיפה

 

רשימת הכתבות
חיפוש עו"ד :
משפחה
תחום עיסוק
אפליקציית
ספר עורכי הדין עכשיו להורדה לסמארטפון