השאילתא:

לרשות האוכלוסין וההגירה מוגשות בקשות כניסה של נתינים זרים, כאשר כניסתם ושהייתם בישראל מותנית בהפקדת ערבות, והמבקש מחויב למסור חשבון בנק ישראלי להשבת הכסף במקרה הצורך.

ועדת האתיקה הארצית נשאלה:

(1) האם במצב בו עורך הדין הישראלי של הנתין הזר, מפקיד את הערבות ומוסר את פרטי חשבונו, הוא עובר עבירה של מתן ערבות ללקוח בניגוד לכלל 10 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986?

(2) אם האיסור חל, האם הפקדת הערבות במזומן ע"י הלקוח, והשבתה במועד מאוחר יותר (אם לא תחולט) לחשבונו של עורך הדין, אינה מהווה הפרה של כלל 10 הנ"ל?

(3) האם על פקידי רשות האוכלוסין החובה שלא לקבל ערבויות אלה (תוך חשיפת הרשות לטענות משפטיות לפיהן אינה מאפשרת קיומם של פסקי דין) או שמדובר באחריות אישית של כל עו"ד?

ההחלטה:

1. התשובה לשאלה האם סעיף 10 לכללי האתיקה חל על הסיטואציה המתוארת בענייננו, תלויה במקור של דמי הערבות; אם מקורה של הערבות בכספים שהפקיד הלקוח, הרי שהשבת הכספים לחשבונו של עורך הדין לא שונה מכספים אחרים שמקבל עורך הדין עבור לקוחו ומוחזקים אצלו בנאמנות, והדבר עולה בקנה אחד עם סעיפים 39 – 42 לכללי האתיקה הנ"ל (כמובן, בכפוף להסכמת הלקוח כי הכספים יועברו לעורך הדין).

אם מקורה של הערבות בכספים שמפקיד עורך הדין, ואין הכוונה להוצאות אותן עורך הדין פועל לגבות מן הלקוח באופן מיידי – אזי הדבר אסור מכוח כלל 10 וכלל 43 לכללי האתיקה. עורך הדין אינו יכול להיות מעורב באופן אישי בתיק עד שיוחלט האם לחלט את הערבות או לא.

2. לגבי השאלה האם הפקדת הערבות במזומן ע"י הלקוח, והשבתה במועד מאוחר יותר (אם לא תחולט) לחשבונו של עורך הדין, אינה מהווה הפרה של כלל 10 – ר' התשובה לעיל.

3. אשר לשאלה האם על פקידי רשות האוכלוסין החובה שלא לקבל ערבויות אלה (תוך חשיפת הרשות לטענות משפטיות לפיהן אינה מאפשרת קיומם של פסקי דין) או שמדובר באחריות אישית של כל עורך דין - אין באפשרות הוועדה לתת מענה לשאלה זו, שכן כללי האתיקה חלים על עורכי דין בלבד, ולוועדת האתיקה אין מרות כלפי מי שאינו עורך דין.

[מספר החלטה: את/142/18]