התלונה:

הנילון הינו חבר מועצת עיר וכן חבר בוועדה לתכנון ובנייה ובוועדות ההתנגדויות הקשורות באותה העיר. כמו כן, הוא מייצג לקוח אשר נגדו מתנהלים הליכים בגין עבירות תכנון ובנייה באותה העיר בה חבר הנילון. בהליכים אלה, לא מייצג הנילון את הלקוח.

המתלונן הגיש עתירה מנהלית כנגד 3 משיבים: הוועדה לתכנון ובנייה בה חבר הנילון, כנגד הלקוח של הנילון וכן באופן אישי כנגד תובע בוועדה; בהליך זה ייצג הנילון את הלקוח. מאחר ובעקבות הגשת העתירה, הוגש כנגד הלקוח כתב אישום התייתרה העתירה ובהמלצת ביהמ"ש נמחקה העתירה כנגד 3 המשיבים.

התלונה הוגשה הואיל ולטענת המתלונן, היות הנילון ב"כ הלקוח, בהליכים המתנהלים מול הוועדה לתכנון ובנייה, בשעה שהינו חבר מועצת העיר וחבר בוועדה, הינה התנהלות בניגוד עניינים ובניגוד לכללי לשכת עורך הדין.

בתגובה, טען הנילון כי אין כל ניגוד עניינים בייצוגו את הלקוח, שכן בהליכים המתנהלים מול הוועדה במסגרת כתב האישום, הוא אינו מייצג את הלקוח ואילו העתירה בה ייצג את הלקוח, הוגשה ע"י המתלונן כנגד הלקוח ושני משיבים נוספים שאחת מהם הייתה הוועדה לתכנון ובנייה עצמה. הוא הוסיף כי לא עשה כל שימוש בסמכויותיו כחבר מועצה, לקדם את ענייניו או את ענייני הלקוח.

ההחלטה:

להעמיד לדין משמעתי. ייצוג הלקוח בהליך בו הוועדה לתכנון ובנייה היא צד, עומדת בניגוד לסעיף 2(א)(2) לכללי לשכת עורכי הדין (חברי גופים נבחרים או ממונים), התשכ"ט-1969. לעניין סעיף זה, אין משמעות לעובדה כי הלקוח והוועדה לתכנון ובנייה הם שניהם משיבים בעתירה.

[מספר החלטה: את/3/17]