השאילתא:

עו"ד אלמוני פלמוני וצוותו ממשרד X ייצגו חברה בסכסוך עם חברה אחרת (להלן: "החברה שכנגד"), אשר מהווה לקוח קבוע של משרד Y.

עו"ד אלמוני פלמוני וצוותו הצטרפו למשרד Y, כאשר נשאלת השאלה האם במצב זה, הם רשאים להמשיך ולייצג את החברה שייצגו בעבר, חרף העובדה שמשרד Y ממשיך לייצג באופן קבוע את החברה שכנגד.

לטענת משרד X, יש לראות את עו"ד אלמוני פלמוני וצוותו, בשל עצם הצטרפותם למשרד Y, כמי שנטלו על עצמם את ייצוגה של החברה שכנגד, ולפיכך, המשך הייצוג של החברה הקודמת מהווה ניגוד עניינים לפי כלל 14(א), כלל 14(ב) ו-כלל 14(ג) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986. מנגד, טוענים עורכי-הדין ממשרד Y, כי אין לראות בעצם ההצטרפות למשרד משום קבלת הייצוג של החברה שכנגד (על ידי עורך הדין אלמוני פלמוני וצוותו), או במילים אחרות, כי אין לראות את כל עורכי הדין במשרד כמי שמייצגים את כלל לקוחותיו.

השאילתא הובאה לפתחה של הוועדה המחוזית שקבעה כי אכן עולה חשש לניגוד עניינים, ולפיכך יש להמליץ למשרד Y להתפטר מן הייצוג. בין היתר, קבעה הוועדה המחוזית, כי "לא ניתן לבצע אבחנה מלאכותית בין "עורך דין" ובין "משרד עורכי דין", שכן משרד עורכי דין מורכב מאסופת עורכי דין בודדים, וכאמור לא ניתן להבטיח באופן אבסולוטי מניעת זליגתו של מידע בין עורכי הדין (הפרטים)".

לבקשת משרד Y, הובא הנושא לדיון מחדש בפני ועדת האתיקה הארצית.

ההחלטה:

הכלל הוא כי אסור לעורך הדין להימצא במצב של ניגוד עניינים, גם אם בסופו של דבר שיקול הדעת המקצועי אינו מושפע לרעה ממצב זה.

אין מדובר כאן בתלונה שבצדה בקשה להעמיד לדין בגין עברת משמעת, אלא בקשה לקבל "המלצה" או חוות דעת בקשר להמשך הייצוג, אם כי משמעותה של הבקשה היא, הלכה למעשה, להסיר את האיסור שהטילה הוועדה המחוזית על משרד Y להמשיך את הייצוג, שהרי מרגע שקבעה הוועדה המחוזית כי מדובר בניגוד עניינים ומשרד Y ימשיך לייצג, יקים הדבר עילה להעמדה לדין משמעתי.

אין ועדת האתיקה הארצית יושבת כערכאת ערעור על ועדות מחוזיות. התערבותה של הוועדה הארצית תהיה רק במקרים בהם נראה כי נפל פגם ממשי בהמלצתה של הוועדה המחוזית, או כי נפלה בהמלצתה של הוועדה המחוזית טעות אשר יש לה השלכות רוחב על כלל ציבור עורכי הדין ועל כן יש לתקנה.

במקרה דנא, נדונו נסיבותיו המיוחדות של עניין מסוים, וניתנה לגביהן המלצה, אשר התבססה על בדיקותיה של הוועדה המחוזית, בהתאם לסמכותה על פי סעיף 60א(ב) לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961. הוועדה לא מצאה כי חוות דעתה של הוועדה המחוזית לוקה בפגם חמור או שיש בה טעות בעלת השלכות רוחב, כאמור, וזאת בניגוד לנטען על ידי עורכי הדין הפונים.

לפיכך, ועדת האתיקה הארצית החליטה שלא להתערב בהחלטתה של הוועדה המחוזית בעניין זה. יחד עם זאת, ועל מנת להבהיר ולהסיר כל ספק, הוועדה הדגישה כי אין לראות בהחלטתה של הוועדה המחוזית משום קביעה גורפת לפיה בכל מקרה של מעבר עורכי דין בין משרדים, מיזוגי משרדים וכיוב' – משמעות הדבר תהיה קביעה אוטומטית כי המשרד הקולט יהיה נגוע בניגוד עניינים ביחס לכל לקוח או תיק אשר טופלו על ידי עורך הדין או עורכי הדין הנקלטים טרם הצטרפותם למשרד הקולט. עוד אין לראות בהחלטתה של הוועדה המחוזית משום קביעה גורפת לפיה בכל מקרה ונסיבות לא ניתן להקים "חומות סיניות" על מנת למנוע מצבים של ניגוד עניינים. ההכרעה בכל מקרה ומקרה תינתן על פי נסיבותיו.

[מספר החלטה: את/88/17]