"וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם"

רקע

בספטמבר 2017 נכנס לתוקפו חוק הקלה באמצעי משמעת המוטלים על בעלי מקצועות מוסדרים, התשע"ז – 2017 (להלן: "החוק"*). במסגרת חוק זה הוסמך, לראשונה,  נשיא המדינה להקל באמצעי משמעת של התליית רישיון לתקופה קצובה, אשר הוטל על בעל מקצוע מוסדר על פי חיקוק מן החיקוקים המנויים בתוספת לחוק, בתום הליך משמעתי שהתנהל נגד בעל המקצוע המוסדר במסגרת מערכת שפיטה משמעתית המתקיימת על פי החיקוק המסדיר.

בטרם נחקק החוק, המצב המשפטי היה שלא הייתה קיימת כל דרך משפטית לשינוי החלטה חלוטה על התליית רישיון לתקופה קצובה אשר מונעת הלכה למעשה עיסוק במקצוע לתקופה משמעותית.

המצב החדש, כאמור, יצר מנגנון בדמות מוסד החנינה שנועד למנוע עיוות דין, אי צדק ומצב שבו אדם נפגע מעבר לכוונת מערכת המשפט או הארגון המקצועי שלו.

המצב הקודם

סמכות החנינה של נשיא המדינה קבועה בסעיף 11 (ב) לחוק יסוד: נשיא המדינה, בזו הלשון:

"(ב) לנשיא המדינה נתונה הסמכות לחון עבריינים ולהקל בעונשים על ידי הפחתתם או המרתם".

סמכות זו פורשה באופן שהיא אינה חלה על מי שהורשע בהליך משמעתי, שכן, תפקידם של בתי הדין אינו נתפס כתפקיד ענישתי, אלא כמי שנועד לשמור על כבוד המקצוע וטוהרו, ולפיכך מי שהורשע בדין משמעתי אינו בגדר "עבריין" (ר' הנחיית היועץ המשפטי מס' 4.4001 סמכות נשיא המדינה לחון נידונים בבתי-דין משמעתיים ובג"צ 957/89 גדעון צדיק נ' לשכת עורכי הדין - הוועד המרכזי, מד (2) 431).

לפי סעיף 20 (א) לחוק המרשם הפלילי, התשמ"א-1981, מחיקת הרשעתו הפלילית של אדם בעקבות מתן חנינה על ידי הנשיא מובילה גם למחיקת הסנקציה המשמעתית שהוטלה עליו עקב הרשעה בפלילים (כגון הליך משמעתי לפי ס' 75 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961).

פרשנות זו יצרה חוסר אחידות, שכן, עבירה משמעתית חמורה (שמהווה גם עבירה פלילית), שההליך המשמעתי בגינה ננקט בהמשך להליכים הפליליים, ניתנת לחנינה על-ידי הנשיא, בעוד שעבירה משמעתית שאינה כרוכה בהליך פלילי (ונחשבת פחות חמורה) אינה ניתנת לחנינה.

מצב זה הביא לחקיקתו של חוק הקלה באמצעי משמעת המוטלים על בעלי מקצועות מוסדרים, התשע"ז-2017.

תחולת החוק על עורכי דין

על פי סעיף 2(א)לחוק, נשיא המדינה מוסמך להקל באמצעי משמעת של התליית/ביטול רישיון אשר הוטל על בעל מקצוע מוסדר בתום הליך משמעתי, האוסר עליו לעסוק בעיסוקו לתקופה קצובה, וזאת, על יסוד בקשה של בעל המקצוע המוסדר.

כאמור בסעיף 1 לחוק, בעל מקצוע מוסדר לפי חיקוק מסדיר מן החיקוקים המפורטים בתוספת לחוק – בסעיף 5 לתוספת נכתב חוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, מכאן תחולתו של החוק על עורכי דין, מקצוע המוסדר בחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961.

על פי סעיף 3 לחוק בקשת עורך הדין לנשיא המדינה להקלה בעונש משמעתי תוגש בהתקיים שני תנאי סף במצטבר:

1. חלפו לפחות 10 חודשים מיום כניסתו לתוקף של התליית הרישיון.

2. ההחלטה בהליך המשמעתי שבה הותלה הרישיון, הפכה סופית (מוצו כל ההליכים המשפטיים האפשריים).

בהתאם לדברי ההסבר להצעת החוק, משמעות התנאי הראשון היא למנוע הצפה בבקשות המוגשות וכן, כדי לייחד את סמכותו של נשיא המדינה למקרים הקשים יותר. משמעות התנאי השני היא שהגשת הבקשה תוגש רק כאשר ההחלטה הפכה חלוטה.

סעיף 3 (ב) לחוק קובע כי קודם להפעלת סמכותו של הנשיא, תובא בפניו חוות דעת של הגוף המקצועי הנוגע בדבר, ולעניין אמצעי משמעת שהוטל על עורך דין, חוות הדעת המקצועית תוגש בידי ועדת האתיקה הארצית של לשכת עורכי הדין, המוסמכת לפי הוראת סעיף 63 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, להעמיד את עורכי הדין לדין משמעתי.

הבקשה מועברת ע"י מנהלת מחלקת חנינות במשרד המשפטים לעיון ועדת האתיקה הארצית, אשר צריכה להגיש את חוות דעתה בתוך 30 יום.

סקירת מקרים

• בתיק בו המבקש הורשע בהליך הפלילי בעבירות סיוע למתן שוחד על פי סעיפים 31 + 291 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, הגיע הנאשם להסדר טיעון עונשי מוסכם בו נגזרו עליו העונשים להלן: השעיה מוסכמת לתקופה של 5 שנים מלשכת עורכי הדין; מאסר בפועל לתקופה של 10 חודשים; קנס בסך 1,000,000 ₪. ביהמ"ש החליט כי הסדר הטיעון סביר ויש לכבדו. לביה"ד הוגשה בקשה לפי סעיף 75 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, אשר אימץ את הסדר הטיעון של ביהמ"ש. ועדת האתיקה הארצית סברה כי אין במקרה זה טעמים מיוחדים שיכולים להצדיק המתקה בעונש. גזר הדין ועונש ההשעיה ניתנו בהסדר ובהסכמתו המלאה ובבקשתו זו הוא בעצם חוזר בו מההסדר.
• בתיק פלילי אחר בו המבקש הורשע בהסדר טיעון בעבירות של איומים בניגוד לסעיף 192 בחוק העונשין, התשל"ז-1977 ובפיתוי עובד ציבור להתפטר מתפקידו, בניגוד לסעיף 161 (2) בחוק העונשין, התשל"ז-1977, נגזרו עליו העונשים להלן: שלושה חודשי עבודות שירות, קנס בסך 5,000 ₪, שבעה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים. בעקבות הרשעה זו הוגשה נגדו קובלנה לביה"ד המשמעתי ושם הצדדים הגיעו להסכמה על עונש השעיה מהלשכה לתקופה של 4 שנים. ביה"ד אישר את ההסכם. גם כאן, ועדת האתיקה הארצית לא ראתה לנכון להמליץ על הקלה בעונש. במקרה דנן, גזר הדין המשמעתי ניתן בהסדר ובהסכמתו המלאה של הפונה ובבקשתו זו הוא בעצם חזר בו מההסדר. בנוסף, ועדת האתיקה הארצית ציינה כי כאשר פונה מתאר מצב כללי קשה, הנטל להוכיח זאת מוטל על כתפיו. וכן, מגזר הדין עלה כי הפונה מעולם לא עסק במקצוע עריכת הדין ועל כן לא יכול לטעון אודות רצונו "לחזור" למקצוע.
• בתיק בו המבקש הורשע ב-11 קובלנות שונות שעניינן שימוש ועיכוב כספי לקוחות, ואף חלקן משלח יד, נגזר על הנאשם בבית המשפט המחוזי עונש הוצאה מהלשכה בהסכמתו המלאה. ועדת האתיקה הארצית המליצה לסרב לבקשת הפונה להקלה בעונש המשמעתי שכן, הוא עצמו הסכים לו. זאת ועוד, היקף ורצף העבירות הינן מהסוג שאינו יכול לאפשר ולהמשיך לקרוא לו עו"ד.
• בתיק בו המבקש הורשע במספר תיקים משמעתיים חמורים, שכללו עבירות של שליחת יד בכספי לקוחות ואף הרשעה בבית משפט השלום, בעבירה של גניבה ע"י מורשה ע"פ סעיף 393 א' לחוק העונשין, התשל"ז–1977, הושת עליו עונש שכלל מאסר בפועל. בדין המשמעתי המבקש הוצא לצמיתות וכן הושת עליו עונש השעיה של 7 שנים, שיצטבר לכל עונש. מבדיקה שנערכה במנגנון ועדת האתיקה הארצית עלה כי המעשים אירעו לפני כעשרים שנה ומאז המבקש אינו פעיל. בשנת 2016 הוגשה על ידיו בקשה לאישור העסקה לפי סעיף 59 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 בקשה שנדחתה על ידי הוועד המרכזי.
  הבקשה כפי שהוגשה, פירטה נסיבות חיים קשות, לרבות מחלה מורכבת, פוסט טראומה כתוצאה משירות צבאי, גירושין ומצב כלכלי ירוד ביותר. לבקשה צורפו מסמכים המלמדים שהדברים שנכתבו בה מהימנים. ועדת האתיקה הארצית סברה כי הגם שמדובר בעבירות חמורות, נראה שהמבקש ריצה עונש השעיה ארוך, ויש להמליץ על הקלה בעונש, בייחוד נוכח נסיבות חייו המורכבות.

לסיכום

ידוע לכל כי הערכאות המשמעתיות של לשכת עורכי הדין נתונות תחת פיקוח ובקרה, כאשר על פסק דינו של בית דין משמעתי ניתן לערער בפני 3 ערכאות שונות. זאת ועוד, המלצה להקלה בעונש משמעתי תינתן במשורה ובמקרים חריגים בלבד (בדברי ההסבר להצעת החוק נכתב בזה הלשון "למשל כאשר בעל המקצוע המוסדר הגיע כדי פת לחם או שפקד אותו אסון"). על כן, ראוי כי ידע עורך הדין כי הבחינה למתן המלצה להקלה באמצעי משמעת תהיה בחינה מחמירה שכן "עורך דין אינו אך טכנאי-משפט, אדם שמילא את כרסו חוכמה ודעת ויודע הוא להשיב לעניין על שאלות חוק ומשפט שהוא נשאל. מקצוע עריכת-דין טובל כל-כולו בערכים: בנאמנות, בהגינות, בהוגנות, ביושר, באמירת אמת, בנימוס, בכבוד לזולת..." (גבריאל קלינג – אתיקה בעריכת דין).

פרקליטת ועדת האתיקה הארצית, עו"ד שלי ואקנין אדם