עובדות

במסגרת תיק ערעור בבית משפט, מונה ב"כ צד אחד (הזוכה בתיק בבימ"ש קמא), לנאמן על כספים שיופקדו על ידי הצד השני. ב"כ הצד השני פנתה לאותו עורך דין וביקשה ששניהם יהיו נאמנים במשותף על מנת להסיר חשש של הלקוח שלה נוכח מקרי מעילה של עורכי דין שאירעו בעבר. עורך הדין סירב וב"כ הצד השני פנתה בבקשה לבית המשפט להורות כי הכספים יופקדו בנאמנות משותפת. הנימוק היה החשש של מרשה ממקרי מעילה של עורכי דין שאירעו בעבר, תוך הדגשה שאין מדובר חלילה באותו עורך דין.

שאילתא

האם יש בהעלאת הבקשה לנאמנות משותפת מטעם ב"כ הצד השני משום פגיעה בעורך הדין שמונה כנאמן יחיד, או פגיעה בציבור עורכי הדין ככלל.

החלטה

מינוי עורך דין כנאמן לכספים הינו אחד הדברים הבסיסיים של מקצוע עריכת הדין. הפרת נאמנות לכספים היא מעשה שיש לראותו בחומרה רבה. בעבר אכן אירעו מקרים מצערים בהם עורך דין ששימש כנאמן לכספים שלח ידו בפיקדון שבידיו. היו שנתפסו והיו שברחו לחו"ל עם כספי לקוחות.

המקרים פורסמו בהרחבה בכלי התקשורת בהיותם חריגים, אולם אין ספק שהשפיעו על הציבור ביחסם לעורכי הדין. מי שסרח הם בודדים בלבד שאינם מעידים על ציבור עורכי הדין המשמש כנאמן לכספים ורואה בכך ערך עליון של המקצוע. עם זאת, במידה והצד השני מבקש כי שני עורכי הדין ימונו במשותף כנאמנים, אין לומר כי רצון זה הינו משולל יסוד. לעיתים אף עדיפה נאמנות משותפת בבחינת חלוקת האחריות בין שני עורכי הדין. אכן מצער כי עורך דין פונה לבית המשפט בנושא זה אך הוא אמור לייצג את לקוחו ללא מורא, ואם לקוחו חושש מסיבה כלשהי, והפתרון הוא על ידי מינוי משותף של שני עורכי הדין לנאמנים, אין לראות בכך התנהגות פסולה. [החלטה מספר את 69/04].