רשימה זו ממשיכה לעסוק באמצעים העומדים לרשות עורך הדין כדי לגבות את השכר המגיע לו כאשר הסתיים הטיפול בתיק או במקרה בו הסתיים הייצוג בטרם סיום התיק. הרשימה תעסוק באמצעי בזכות העכבון כפי שעוצבה בפסיקה.

סעיף 88 לחוק לשכת עורכי הדין קובע את זכות העכבון של עורך הדין להבטחת שכר טרחתו והחזר הוצאות שהוציא. הסעיף קובע שני תנאים לקיום הזכות. הראשון מפרט מה רשאי עורך הדין לעכב במטרה להבטיח את שכר טרחתו. והשני מחייב את עורך הדין להגיש תביעה על שכר הטרחה והוצאותיו תוך שלושה חדשים מהיום שהלקוח דרש ממנו בכתב את אשר עוכב.

לפי התנאי הראשון, עורך הדין רשאי לעכב מסמכים של הלקוח, שבאו לידיו עקב שירותו ללקוח. הפסיקה טועה ומפעילה את התנאי כקובע עכבון על מסמכים השייכים ללקוח, פירוש המרחיב את העכבון. השאלה אינה האם זכאי הלקוח לאותו מסמך, זכאות הנקבעת לפי חובת הנאמנות, אלא האם יש לעורך הדין זכות לעכב מסמך זה. הפסיקה בחרה באפשרות הראשונה, המרחיבה, העומדת בניגוד לכוונת המחוקק. (ראו, קלינג, אתיקה בעריכת דין בעמ' 297-298).

לפי התנאי הראשון בסעיף זכאי עורך הדין לעכב גם נכסים של לקוחו, שבאו לידיו עקב שירותו ללקוח. הכוונה לנכסים מוחשיים פרט למסמכים וכספים שכבר מפורטים בסעיף. עורך הדין גם רשאי לעכב כספי לקוח, שהגיעו לידיו עקב שירותו המקצועי, למעט כספים שניתנו לו כפקדון, כנאמן או כספי מזונות.

התנאי השני, מחייב את עורך הדין לתבוע את אשר מגיע לו תוך שלושה חודשים מהיום שקיבל מהלקוח דרישה בכתב לשחרור המעוכב. לא הגיש עורך הדין תביעה כאמור, יפקע העכבון. (ראו, רע"א 6208/00 כהן, וילצ'ק עוה"ד נ' ימכ"א השקעות 2000 , פ"ד נה(3) 289). תנאי זה מייחד את זכות העכבון של עורכי דין מזכות העכבון בדין הכללי שאינה מחייבת הגשת תביעה. (ראו, זלצמן, עכבון בעמ' 262).

הפסיקה קבעה שמסגרת התביעה הנלוות לזכות העכבון יכול עורך הדין לתבוע גם שכר טרחה עתידי, שכר שלא התגבש עם מועד הגשת התביעה בשל הפסקת הטיפול. למשל, בטיפול בתיק גירושין בו נקבע בהסכם שכר הטרחה שעורך הדין זכאי לשכר המהווה אחוז מסוים מהנכסים שיגיעו לידי האישה, שעבודת עורך הדין הופסקה בטרם הסתיימה חלוקת הרכוש – התביעה והעכבון יכול ויתייחסו גם לשכר עתידי זה. (ראו, בש"א (שלום, ת"א) 179799/04 יצחקניא נ' דואק (לא פורסם)).

הפסיקה הוסיפה וקבעה תנאי נוסף להפעלת זכות העכבון לפיו, אם הזכות לעכבון עומדת בעליל בסתירה למילוי חובת הנאמנות כלפי הלקוח, על עורך הדין לתת עדיפות לחובת הנאמנות. (ראו, על"ע 18/85 מימון נ' הועד המחוזי, פ"ד מ (2) 517, 525 [להלן: עניין מימון]). אין ספק שתנאי זה, המכפיף את השימוש בזכות העכבון לחובת הנאמנות ללקוח מרוקן מתוכן את הזכות. (ראו, קלינג, אתיקה בעריכת דין בעמ' 303, א. בומבך, "גבולותיה של זכות העכבון" עט ואתיקה גיליון 60 (דצמבר 2000)). לדעתי, נסיבותיו יוצאות הדופן של עניין מימון הצדיקו באותו מקרה את ביטול זכות העכבון אך לא את הכפפת הזכות לחובת הנאמנות. ניתן להסתפק בהכפפת זכות העכבון לסעיף 39 לחוק החוזים המטיל על עורך הדין את החובה להפעיל את הזכות בתום לב. החיוב לפעול בתום לב מבטיח הגנה נאותה על הלקוח מבלי להחליש את העכבון כפי שקרה מאז הלכת מימון.

שאלה מעניינת, שלמיטב ידיעתי, לא נדונה בפסיקה, עוסקת במצב שבו במסגרת תביעת שכר הטרחה שמגיש עורך הדין הוא מתבקש בצו גילוי מסמכים מאת הלקוח-הצד שכנגד לגלות מסמכים אותם עִכֵּב. מה יגבר במצב זה - זכות העכבון או החובה לגלות מסמכים בהנחה שהם אכן רלוונטיים להליך העוסק בשכר הטרחה?

הפסיקה הוסיפה לצמצם את זכות העכבון בקובעה שזכות העיכבון חלה רק על התיק מושא סכסוך שכר הטרחה ועורך הדין אינו רשאי לעכב בתיק אחר בו הוא מטפל עבור אותו לקוח. פסיקה זו אינה נותנת מענה למצבים בהם הסתיים אותו תיק, כך שמבחינת הלקוח אין משמעות לעכוב מסמכים מאותו תיק, ולכן הדרך האפקטיבית היא דווקא לעכב מסמכים בתיק האחר. (ראו, ע"א 7097/02 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עו"ד קפלינסקי, תק-על 2002(4) 544).

בגליון הבאה אמשיך לסקור את האמצעים העומדים לרשות עורכי הדין להבטחת שכר טרחתם בכללם פנייה ללשכה למינוי בורר, תביעה בבית משפט והפסקת ייצוג.

ד"ר לימור זר-גוטמן עו"ד \ עורכת