לטענת המתלונן, הנילון התרשל רבתי בכך שלא הבטיח את כספו באופן שלא ישולם אלא לאחר ביטול המשכנתא או קודם לקבלת מכתב החרגה מהבנק. ובכך שציין בהסכם שהמבנה בבעלות המוכרת ומתברר שמדובר בחכירה המסתיימת ביום 24.3.22 – זכות פחותה מבעלות. עוד התרשל הנילון בכך שרשם הערת אזהרה בה לא נרשם חלק הגג המהווה חלק מהממכר.
הנילון השיב התלונה אינה מציגה עבירה אתית כלשהי, ואם מדובר ברשלנות מקצועית (דבר שהוא מכחיש) הדרך הנכונה להתמודד עמה היא בהגשת תביעה שתתברר לגופה, ולא בהגשת תלונה שאין עמה עבירה אתית ושכל כולה לא באה אלא להכפיש ולהפעיל "לחץ" בלתי הוגן. בתגובה השיב המתלונן כי הוא הגיש תביעה כספית נגד הנילון בגין הנזקים שגרם לו, אך אין בכך כדי למנוע ממוסדות הלשכה לנקוט בהליכים משמעתיים נגד הנילון.
ועד המחוז החליט לגנוז את התלונה ומכאן הפנייה לועדת האתיקה הארצית.
החלטה
להעמיד לדין משמעתי. לא ניתן לקבוע שכל רשלנות מקצועית מהווה עבירה אתית כפי שלא כל עבירה אתית מהווה רשלנות מקצועית. אך במקרה זה יש זניחה מהותית של חובת הזהירות והנאמנות של עורך הדין כלפי צד מסוים להסכם, אותו ייצג, שאיתרע מזלו שהוא אינו הלקוח הקבוע של עורך הדין. והרי המתלונן הגיע לנילון ושכר את שירותיו כמקצוען, כמי, שנחזה בעיניו, שישמור על זכויותיו ויבטיחן כראוי, דבר שלא נעשה במקרה זה (ולו רק מקריאת ההסכם).
ספר עורכי הדין עכשיו להורדה לסמארטפון
