לאחר דיון מתוקשר במידה יוצאת דופן, פסק לאחרונה בית הדין המשמעתי במחוז תל-אביב-יפו כי אין איסור על קביעת שכר טרחה מותנה בתוצאה בהליך שימוע פלילי (בד"מ (ת"א) 1/10 ועדת האתיקה של מחוז ל-אביב נגד עו"ד שביט ועו"ד מרידור, 30.1.11).

בדעת רוב מרשימה ומפורטת (הדיינים עו"ד ציון אמיר ועו"ד יונה חייר) נקבע כי סעיף 84(א) לחוק לשכת עורכי הדין לפיו "לא יתנה ולא יקבל עורך דין בעד שירותו במשפט פלילי שכר טרחה התלוי בתוצאות המשפט", אינו חל על הליכי שימוע בפני התביעה (או רשות אכיפה מקבילה). בית הדין מצא שהליכים אלה אינם נכנסים לגדר "משפט פלילי". לפיכך, החוק אינו אוסר להתנות את שכר הטרחה בהצלחת השימוע, קרי בהימנעות התביעה מהגשת כתב אישום.

פסק הדין מבוסס על פרשנות סעיף 84(א) לעיל הן במישור המילולי והן במישור התכליתי. בית הדין (בדעת הרוב) הצביע על קושי להצביע על הצדקה מובהקת לאיסור, ועל אופיו המיוחד של השימוע הפלילי, שאינו הליך משפטי אדברסרי בין שני צדדים ובפני שופט, אלא הליך שבו צד אחד מנסה לשכנע את הצד השני בצדקתו.

בית הדין נתן משקל לעובדה, שמאז נחקק חוק לשכת עורכי הדין לפני כחמישים שנה, ועל אף שהליכי שימוע הפכו בשנים האחרונות לנפוצים ובשנת 2000 אף זכו לעיגון חקוק (סעיף 60א' לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב-1982), לא נדרשה ועדת אתיקה כלשהי לעניין חלותו של סעיף 84(א) על שימוע, ועניין זה לא נבחן בערכאות המשמעתיות. המקרה הנדון היה המקרה הראשון שהדבר הונח לפתחה של מערכת הדין המשמעתי.

הטעם העיקרי בפסק הדין היה עקרון החוקיות, לפיו אין עונשין אלא אם מזהירין. אופיו של הדין המשמעתי כדין מעניש מטעם הרשות מחייב הקפדה על עקרון יסוד זה. כך גם בהחלת סעיפים מוגדרים וגם בהחלתם של סעיפי סל פתוחים (כמו התנהגות שאינה הולמת עורך דין וכדומה). זכותו היסודית של כל אדם היא שעניינו לא יבורר אלא על-פי דין קיים ומוכר, שפורסם כדין ויסודותיו ידועים לכל.

הן בדעת הרוב והן בדעת המיעוט, ניתנה סקירה מרתקת של האיסור ושל הצדקותיו. מצד אחד, האיסור רווח במידה זו או אחרת ברוב שיטות המשפט. מצד שני, הצדקותיו שנויות במחלוקת, וקשה למצוא הצדקה מובהקת וברורה לעצם האיסור על התנית השכר במשפט הפלילי. מתח זה, מצדיק לשיטתי, גישה ביקורתית וזהירה לאיסור המונעת את הרחבתו בדרך של פרשנות.

על רקע, זה הייתה תמימות דעים בין דייני הרוב לדיין המיעוט (עו"ד אבי אודיז), שיש מקום לדיון ציבורי וחוקי באשר להצדקתו של האיסור ולהיקפו. ואכן, עניין זה מונח על שולחנה של ועדת הרוויזיה בכללי האתיקה שליד הועד המרכזי המבקשת לקיים דיון מעמיק בראיה רחבה בשאלת השכר המותנה בפלילים (ראו, כתב העת "עורך הדין", גיליון מס' 9, נובמבר 2010). בתקופה הקרובה תידרש ועדת הרוויזיה לגבש עמדה מושכלת ומאוזנת, ולבחון לא רק הסדרי שכר טרחה במשפט פלילי גופו אלא גם בהליכים נלווים (כמו שימוע, חילוט, תפיסת חפץ, הוצאות הגנה, פיצויים לנפגע עבירה ועוד), וגם בהליכים בעלי מאפיינים דומים (כמו הליכי משמעת, צווי הגנה והרחקה, צווי תפיסה אזרחיים ועוד). כוונת הוועדה היא להציע הסדר שלם ומעודכן לשאלות המתעוררות בסוגיה זו במטרה לקבוע דין ברור ולכוון את התנהגות עורכי הדין.

לא ניתן לסיים את הדיון בפסק הדין החשוב בלי להתייחס לאירוע הצורם שבו כיומיים לפני מתן פסק הדין, הודלפה לתקשורת תוצאת פסק הדין ועמה קיומן של דעת רוב ודעת מיעוט כולל שמות הדיינים! עוד פורסם כי ועדת האתיקה במחוז תל-אביב – לפני שעיינה בפסק הדין שעדיין לא ניתן – מתעתדת להגיש עליו ערעור (כלכליסט, כ"ה בשבט תשע"א, 30 ינואר 2011 ; גלובס, כ"ב-כ"ג בשבט תשע"א, 27-28 ינואר 2011).

הדלפה שערורייתית זו אינה מתיישבת עם מינהל תקין, ומהווה פגיעה משולשת בערכי יסוד. פגיעה בזכויות הנאשמים שחלה חובה להקריא בפניהם את פסק הדין לפני פרסומו ברבים; פגיעה במעמדו ובכבודו של בית הדין המשמעתי שפסיקותיו ניתנות באולם בית הדין מפיו ולא בהדלפה אנונימית בתקשורת; ופגיעה בוועדת האתיקה ששיקול הדעת מסור באופן מלא ועצמאי לכל אחד מחבריה, ואין לאיש חירות או אפשרות לקבוע את עמדתם (האם להגיש ערעור) בטרם דיון ואף לפני שקראו את פסק הדין. הדלפה זו מלמדת על העדפתם של יחסי ציבור על-פני הגנה על הציבור – ובכך היא חותרת תחת תכלית הדין המשמעתי.