שו"ת ועוד - עלון המשפט העברי - גיליון מספר 32

שו"ת ועוד 8 ודמשק. אכן, כמו בהרבה מקרים אחרים, עד להופעת כרך השו”ת דנן, היה “העיקר חסר מן הספר”. ושמא נדייק ונאמר: הספר גופו – והוא-הוא העיקר – עדיין חסר הוא. גםמשזכינו כעתלהופעתהחיבור עלי דפוס, איננו שלמים, שכן חלקו הראשון של החיבור, עד סימן רפ”ט אבד ואיננו, וכך גם חלקו האחרון, מסימן תרכ”ו (!) “סימנים”, 650- ואילך. לפי ההערכה כלל הספר כ , הגיע אלינו, ויופיעו במהדורה 270 אך רק מיעוטם, כ- עמ’. 1,000- המוערת שכוללת למעלה מ במספר, הן 40 מיעוטן של התשובות לפנינו, כתשובות לשאלות שנשאלו הלכה למעשה. ואילו תשובות, הן תשובות “לימודיות” 230 החלק הארי, כשכוללות הבאת שאלה קצרה, המנוסחת על דרך שאלות דומות בספרות השו”ת, ולאחריה בעיקר ציטוטים, לעתים מילה במילה, של דברי ראשונים עליה, בעיקר – אך לא רק - מדברי בעלי התוספות ושאר ראשונים. כתיבת התשובות ה”לימודיות” השפיעה על האופן בו עיצב המחבר את מבנה התשובה. בתשובות ‘רגילות’ מהווים דברי השואל נקודת מוצא לכתיבת התשובה וממנה יוצא הפוסק ומתחיל לטוות את תשובתו. לעומת זאת, בתשובות ה”לימודיות” נקודת המוצא (קרי: דפוסיםהינה לימוד דף התלמוד בעיצובו שב כולל רש”י ותוספות) ואיתור קטע תוספות שממנו תיארג התשובה. ייחודיותו וחשיבותו של חיבור זה מתבטאת בכמה מישורים. ראשית, לפנינו כתב יד “אוטוגרף”, שיצא תופעה נדירה ביותר בעולם כתבי היד מידי מחברו, מימי הביניים ידועים לנו כתבי היהודיים הקדומים. יד בודדים שהם “אוטוגרפים”. מעבר לכתבי יד שעוסקים בעניינים חוץ הלכתיים, המפורסמים שבהם, הם כתבי ידו של הרמב”ם שנשתמרו בעיקר בגניזה הקהירית, וכוללים את רוב פירושו למשנה, .5 שו”ת והלכות הירושלמי כתב היד המקורי של ריא”צ, הגיע ממצרים לספרייה הלאומית בירושלים לפני כשמונים שנה. הוא מאפשר לנו ל”הציץ מעבר לכתפו של ריא”צ”, ולבחון את חיבורו כפי שיצא ממשמתחת ידיו. בהקשר זה מעניין לציין כי בעוד שרבים מכתבי היד של הרמב”ם ששרדו והגיעו לידינו, בעיקר מן הגניזה הקהירית, מלאים בהגהות ותיקונים, סימני מחיקה ותוספות בשולי . ראה : ר”ש ליברמן, הלכות הירושלמי להרמב”ם, ירושלים תשס”א; ומאמרי: “מתלמוד ירושלמי ל’הלכות ירושלמי’ – עיון 5 .25-1 ’ מחודש בכתבי הרמב”ם ונוסחם”, שנתון המשפט העברי כב (תשס”ה), עמ . לתיאור כתב היד, ולתארוכו בסוף שנות הששים או ראשית שנות השבעים של המאה הט”ז, והם ערוב ימיו של המחבר, ראה 6 .228-222 ’ בהרחבה: ארד, עמ הגיליון, כתב היד שלפנינו כמעט “נקי” לחלוטין, דבר המרמז על כך שלפנינו העתקה שנועדה להבאת הספר לדפוס. סיוע לכך יש גם בהערות המחבר בשולי הדפים המצביעות לעתים על הצורך בהעברת תשובה מסוימת ממקום אחד למשנהו. ייחודו השני של החיבור הוא בהיותו משקף את בן קהילות חכם הלכה “מסתערבי”, יצירתו של המזרח, תופעה נדירה גם היא בעולמו של המשפט העברי. זאת, בשונה מיצירתם של רוב חכמי התקופה דוגמת ר’ יעקב בירב, מרן ר’ יוסף קארו, הרדב”ז ומהרלב”ח שנמנו עם קהילות מגורשי ספרד. מאפיין שלישי – המעלה תמיהה מסוימת – הוא אופיין של רבות מן השאלות שבחיבור, שאלות “לימודיות”, שככל הנראה לא נשאלו הלכה למעשה אלא נועדו ל”חידוד התלמידים”. שאלות אלה נסמכות על דברי התוספות, ונבנו בדרך של “שאלה ותשובה” ככל הנראה מסיבות פדגוגיות, ל”חידוד התלמידים” ם רכישת מיומנות בחשיבה הלכתית-משפטית! ֵ לש כתב היד ששימש בסיס לכרך דנן הוא כתב היד היחיד של שו”ת אבן ציאח הידוע לנו. מקורו באוסף מוצרי בקהיר, ולימים הובא, עם שאר הפריטים שבאוסף חשוב זה, לספרייה הלאומית בירושלים ומספרו כ”י .14466 ירושלים מתוך תשובות אלה, ובמקורות שסמכנו להן מעניינן, עולים ובוקעים – לצד גופי הלכות, גם “חכמת הלב”, הפן האנושי של חכם ההלכה. מתשובות אלה, מהן ובהן, ניתן ללמוד פרק נוסף בחיוניותו של המשפט העברי – בתיאוריה ובמעשה - לפתרון סוגיות משפטיות שעולות ובוקעות מן החיים. על ר,בדברים הבאים, נבקש לעמוד, בקצירת האומ כמה פרקים בדרכו של חכם זה, בהלכה ובמשפט, על תרומתו לבניין ההלכה ועל תרומתו האפשרית לבניין ההלכה והמשפט העברי, בימינו ולימינו. מקורות התשובות ו”ספרייתו” של ר’ יוסף אבן ציאח בדרך לשימת לב מיוחדת ראויים מקורותיו של ריא”צ הילוכו בנתיבות ההלכה. כחכמי הלכה אחרים, שחיו בזמנו, במאה הט”ז, כבר היו יכולים להיות גלויים לפניו לא רק כתבי יד אלא גם – ואולי בעיקר - ספרי דפוס שהחלו פרים ורבים בתקופה זו. בירור שאלה זו חשוב להבנת תולדותיו, עולמו הרוחני והספרותי של

RkJQdWJsaXNoZXIy MTczMjUz