שו"ת ועוד - עלון המשפט העברי - גיליון מספר 32

שו"ת ועוד 2 :31.10.21 נ' סנט וויש בע"מ. להלן מפסק הדין שניתן ביום Chanel 8668/19 ע"א ו. המשפט העברי . השימוש בסימני מסחר, 17 שהלך והתעצם במאתיים השנים האחרונות, לא פסח גם על קהילות יהודיות ברחבי העולם. כך דרכה של הלכה. לעיתים הדין עצמו יוצר דיון וליבון. למשל, ציווי התורה “לא תלך רכיל בעמך” (ויקרא יט, טז.) כלל זה עורר שאלות רבות ושונות ביחס לגדריו המדויקים והמצבים שבהם הוא חל. מהם גבולות האיסור של רכילות ולשון הרע?(ראו למשל ספרו של הרב ישראל מאיר הכהן מראדין על שמירת הלשון, חפץ חיים, שמוקדש כולו לסוגיות אלה) אך לעיתים העובדות הן שיוצרות את הצורך בדיון ובקביעת הדין. כך בענייננו. סימני מסחר הגיעו לשווקי העולם. פוסקי הקהילות השונות החלו להישאל ולהידרש לעניין, ופנו לבחון את עמדת המשפט העברי ביחס לתופעה המסחרית ההולכת וגדלה. סימני המסחר אמנם אינם מוגדרים ככאלה במשפט העברי הקדום, אך כפי שכתב פרופ’ אדוארד פרם מאוניברסיטת בן גוריון שבנגב, שמומחיותו בהיסטוריה של ההלכה והתפתחותה: ”like rabbis in all periods… rabbis had to address the needs of the marketplace in order to keep the halakhah relevant and maintain the integrity of Jewish life"(EDWARD FRAM, IDEALS FACE REALITY – JEWISH LAW AND LIFE IN POLAND 162 (1997) ,שטף חיי השוק שהוליד את סימני המסחר הוליד גם את הצורך להגדירם מבחינה משפטית ולהסדירם. כך, באמצעות ארגז הכלים העשיר והגמיש שמעמיד המשפט העברי לרשות הפוסק. בהקשר של סימני מסחר, הכלים ההלכתיים מופעלים מארבע נקודות מבט שונות, שכל אחת מהן זורקת אור על היבט אחר של השימוש בסימן מסחר של אחר: הצרכן, היצרן, .השוק, והמשתמש בסימן ללא רשות עמדנו על כך שבלב דיני סימני הגנת הצרכן..18 המסחר מצוי המידע שהם מספקים לצרכן על הזיקה שבין יצרן למוצר. דינים אלה מעניקים עילת תביעה ישירה ליצרן, אך זו מגינה למעשה ובאופן עקיף גם על הצרכן. אך האחרון זכאי גם להגנה ישירה של הדין מפני שימוש ללא רשות בסימני מסחר, גם במשפט העברי, מכוח דיני המכירה החלים על עסקאות. אם הצרכן הוטעה לחשוב כי מוצר סומן בסימן מסחר בידי יצרנו, אך מדובר ב”חיקוי” של סימן מסחר, יכולות לעמוד לזכותו תרופות שונות מכוח דינים אלה. ככל שערכו הכלכלי של מוצר “ממותג” גבוה יותר מזה של מוצר לא ממותג, והצרכן שילם עקב טעותו מחיר גבוה ממחיר השוק עבור המוצר, לתפיסתי מדובר ב”אונאה” שעשויה לזכות את הצרכן בפיצויים או באפשרות לבטל את החוזה (ראו והשוו לשולחן ערוך, חושן משפט רכז, א-ד, לעניין מכירת מוצר במחיר גבוה ממחיר השוק או נמוך ממנו.) לצד זאת, וגם אם לטעות ביחס לזהות היצרן אין השפעה על מחיר המוצר או שיש לה השפעה מועטה בלבד, עדיין עשויות לעמוד לרוכש תרופות שונות מכוח דיני המכירה במשפט העברי. הבסיס לכך הוא הכלל לפיו אם אדם קונה ממכר מתוך טעות ביחס לתכונותיו האמיתיות, נפתח הפתח לביטול העסקה ולתשלומי השבה: “המוכר לחבירו במדה במשקל או במניין, וטעה בכל שהוא – חוזר לעולם... המוכר לחבירו קרקע או עבד או בהמה או שאר מטלטלין, ונמצא במקח מום שלא ידע בו הלוקח – מחזירו, אפילו לאחר כמה שנים, שזה מקח טעות הוא... אין מחשבין פחת המום. אפילו מכר לו כלי שוה עשרה דינרין, ונמצא בו מום המפחיתו מדמיו איסר – מחזיר את הכלי, ואינו יכול לומר לו: ‘הילך איסר פחת המום,’ [מפני] שהלוקח אומר ‘בחפץ שלם אני רוצה”’ (רמב”ם, הלכות מכירה ט”ו, הלכות א-ד.) דיני החוזים של המשפט העברי מאפשרים לצרכן שטעה לחזור בו מעסקה שנערכה בנסיבות שבהן היה במוצר “מום,” ואפילו כזה ששוויו נמוך יחסית. כך כשמדובר בטעות, ובוודאי כאשר מדובר בהטעיה מצד המוכר, שאז לפי דעות מסוימות הצרכן רשאי לבטל את העסקה גם בנסיבות שבהן לא היה רשאי לעשות כן אלמלאההטעיה (ראו חוק לישראל – פגמים בחוזה: )209-20 117-116, מראית עין, טעות, כפיה ועושק ) נחום רקובר עורך, התשע”ב.)) האם 8 ובפרט ה”ש ( טעות ביחס לזהות היצרן נכנסת לגדר זה? הרמב”ם ממשיך ומבאר כי “כל שהסכימו עליו בני המדינה שהוא מום שמחזיר בו מקח זה – מחזירין... שכל הנושא ונותן סתם – על מנהג המדינה הוא סומך” ההגנה על הסימן המסחרי,על הצרכן, על היצרן ועל השוק - במשפט העברי כב' המשנה לנשיאה השופט ניל הנדל , בית המשפט העליון

RkJQdWJsaXNoZXIy MTczMjUz