שו"ת ועוד - עלון המשפט העברי - גיליון מספר 28

שו"ת ועוד עיתון "ישראל היום" מיום פרסם את תמונתו 20.12.20 ,83 של הרב ישראל לאו, בן ה – מתחסן בחיסון כנגד הקורונה. באותה כתבה אף נימק הרב לאו מדוע חובה על כל אדם להתחסן – "תורתנו הקדושה אומרת "ורפא ירפא". למדו חז"ל: "מכאן שניתנו רשות לרופא לרפאות". יש האומרים שהרשות הזו היא חובה, ואם אתה לא מנצל אתה מפקיר את עצמך ואת זולתך. שהרי מבלי לתת להם ארוכה ומרפא, אתה עובר חלילה על איסור "לא תעמוד על דם רעך". אני אומר שאם יש סיכוי לתקווה, ואפילו יותר מזה - צריך לנצל את ההזדמנות שרופא כל בשר נתן לנו. אז אנא, קחו את החיסון. קבלו את החיסון. לכו בדרך הזו, וה' ירפא את כל חולי עמו בית ישראל". בידוע שאין מקשים מן הכתוב בעיתון ואולם יש להניח ששאל עצמו הקורא "מדוע זה הרב לאו לומד על חיוב של אדם להתחסן מתוך הדיבור "ורפא ירפא" ומתוך האיסור "לא תעמוד על דם רעך" וכי הדברים אינם מפורשים בחיוב "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם"? להלן ננסה לענות על שאלה זו ונראה כי לא לחינם בחר הרב לאו, שידיו רב לו בתורה ואמונה, לצטט דווקא את הציוויים הנזכרים כמקור לחיוב התחסנות כנגד מגפת הקורונה. קודםלכך נביאלידיעתהקוראכתב נוספתמעיתון ישראל שכותרתה – "הרב לאו הורה: 16.2.21 היום, הפעם מיום דיין סירב להתחסן והושעה" הכתבהמכוונת לבנו של הרב ישראל לאו, הרב הראשי הרב דוד לאו, שהורה על הטלת סנקציה כלפי דיין שסירב להתחסן. הכתבה אינה מציינת את המקור בדין העברי לדבר. ננסה, אפוא, לבחון האומנםמצד הדין העברי קיימתחובת התחסנות אישית לאדם, האם ניתן לכפות עליו חיסון, ולחלופין האם ניתן להטיל סנקציות כלפי מי שמסרב להתחסן. כבר עתה נאמר כי הדבריםשנביא להלן הם טיפה מן הים, גרגירמן ההר וכפיתמן החבית וכי בסוגיההנדונה נשתברו קולמוסין ונשחקו מקלדות ואנו נביא אך מעט מן הטנא. הדין הישראלי קודם שנפנה לדין העברי ראוי שנביא מעט מדין המדינה – הדין הישראלי, שכן נמצאו לא מעט פוסקים שסברו כי מעת שקיים חובה מצד מוסדות השלטון במדינה להתחסן הרי שהדבר הופך ל"דינא דמלכותא" ומחייב את הכלל. ובכן, מן המפורסמות הוא שהאפשרות לחייב בחיסון או לנקוט בהגבלות שונות במקרה של מגיפה כגון הטלת המהווה 1940 בפקודת העם סגרים וכיוצ"ב מצוייה חקיקה מנדטורית שקדמה להקמת המדינה, נביא, לפקודה – 19 כדוגמה, מהוראת סע' . הרכבת נסיובי-מגן 19 בכל עיר או כפר או אזור שמחלה מידבקת קיבלה בהם או עלולה לקבל בהם צורה אפידמית או אשר קיימת סמוך להם מחלה מידבקת שלדעת המנהל יש בה סכנה לבריאות הציבור של העיר, הכפר או האזור הנ"ל, רשאי המנהל או הרופא הממשלתי לנקוט באותם אמצעים שיראה צורך בהם כדי להגן על גרי המקומות האלה מהידבקות, ולתכלית זו רשאי הוא, בין שאר דברים, להטיל על גרי העיר, הכפר או האזור הנ"ל חובת הרכבת-מגן או הרכבה אחרת שלדעתו יהא צורך בהן כדי לצמצם את התפשטות ההדבקה. המסרב ביודעין עפ"י סעיף זה להרכבת-מגן או להרכבה אחרת נגד אבעבועות, חולירע או דבר, יאשם בעבירה ויהא צפוי לקנס שלא יעלה על חמש לירות או למאסר לא יותר מחודש ימים. הרי לנו שקיימת סמכות מפורשת בפקודה לחייב אדם שפקודת או קבוצת אנשים להתחסן כנגד מחלה. אלא חוק יסוד כבוד באה לעולם הרבה קודם שנחקק בריאות , ומעת שכך עולה השאלה האם הוראות האדם וחירותו אלו עולות בקנה אחד עם זכות האדם על גופו , זכות הקניין וכיוצ"ב. אישרה מליאת הכנסת 24.2.21 והנה על אף שכך ביום הצעת החוק לתיקון פקודת בקריאה שנייה ושלישית את , לפי החוק, שאושר כהוראת שעה לשלושה בריאות העם חודשים או עד תום תקופת ההכרזה על מצב חירום בעקבותמגיפתהקורונה, משרד הבריאות יורשה להעביר מידע על מי שלא התחסן לרשויות המקומיות, למנכ"ל משרד החינוך ולגורמים במשרד הרווחה המפעילים מוסדות טיפוליים במטרה לאפשר לגורמים אלו לעודד אנשים להתחסן. למעשה גם בעבר, קודם למגיפת הקורונה ול"שיח הזכויות" שהתעורר בעקבותיה, הוטלו סנקציות כאלו ואחרות על סרבני חיסון מבלי שהדבר עורר קול צעקה. עדאלה - המרכז המשפטי לזכויות - 7245/10 כך בבגצ החליט )2013 ( , המיעוט הערבי בישראל נ' משרד הרווחה (כב' הש' ארבל, ברק-ארז הרכב של שלוש שופטות בג"צ תיקון לדחות עתירות שתקפו את חוקיותו של וחיות) עמדת המשפט העברי על כפיית חיסונים, ועיקר הדין הישראלי בית משפט מחוזי מרכז כב' השופט צבי ויצמן, 2

RkJQdWJsaXNoZXIy MTczMjUz