33 גיליון | 2022 תמוז תשפ"ב יוני | - לשכת עורכי הדין בישראלעלון המשפט העברי שו"ת ועוד חברות וחברים יקרים, אנו נמצאים לפני סמינריון של 11 המשפט העברי הלשכת עורכי הדין שיתקיים במלון דן ירושלים. לרגל הסמינר, שהפך כבר מזמן לשם נרדף לכינוס חובה לכל שוחר משפט עברי, אנו בלשכת עורכי הדין מפיצים את הגיליון החדש של שו"ת ועו"ד. בגיליון הנוכחי תוכלו ליהנות מאוסף מאמרים מרתק שבכתיבתם לקחו חלק, בין היתר, פרופ' יובל סיני, השופטת נועה גרוסמן, השופט בדימוס יעקב שמעוני ועוד. מאמריהם של אלה, כוללים נושאים שונים: שיקול הדעת שיפוטי בפסק דין על דרך הפשרה: תרומה אפשרית של המשפט העברי; בין שמיטת חובות בדין העברי להפטר חובות במשפט הישראלי; ריבית, הצמדה ושערוך במשפט העברי – פסק בוררות. בנוסף, כולל הגיליון סקירת ספרות על ספרו של פרופ' דוד א' פרנקל ובו תובנות מרתקות של המחבר על פרשת השבוע מנקדות מבט של פרופ' למשפט ולמינהל עסקים, וכן סקירה נוספת על ספר היסוד של פרופ' אהרון נמדר על המשפט היהודי. אני רוצה להודות לעורך הגיליון עו"ד יוסף שטח, לחברי מערכת הגיליון, ולחברי ועדת משפט עברי ולעומדים בראשה, עו"ד יצחק נטוביץ, וסגניו, על עבודתם המסורה ותרומתם לשימור, עידוד וקידום המשפט העברי. לשכת עורכי הדין בראשותי תמשיך לחזק את מעמדו של המשפט העברי. בהזדמנות זו אבקש לאחל לכל המשתתפים בסמינריון המשפט העברי סמינר פורה. בנוסף, אבקש לאחל לציבור עורכות ועורכי הדין פגרת בתי המשפט נעימה, פרנסה טובה ובריאות איתנה. בברכת חברים, אבי חימי, עו"ד ראש לשכת עורכי הדין ראש לשכת עורכי הדין אבי חימי,עו"ד דברי ברכה פעולות הוועדה למשפט עברי יו”ר ועדת משפט עברי בלשכה ומשנה לראש הלשכה יצחק נטוביץ, עו”ד משלחת לאוזביקיסטאן באמצע מאי חזרה משלחת ועדת משפט עברי של לשכת עורכיהדיןמסיורלימודימרגש באוזבקיסטן. המשלחת כללה חברים וחברות ובהם פרופ' 90 אביעד הכהן, אשר ניהל את התוכן האקדמי והמוסיקלי ביד רמה ובאופן מקצועי ומענין. מרצים נוספים היו המשנה ליועמ"ש עו"ד רז ניזרי, אשר העביר הרצאות בנושאים שעל סדר היום הציבורי, פרופ' צחי גרוסמן יו"ר התאחדות רופאי הילדים בישראל שהרצה על מאחורי הקלעים של חיסוני הקורונה וד"ר ניסן שריפי. המשלחת נפגשה עם ראש לשכת 'עורכי הדין באוזביקיסטאן, שבה מליון, עם 35 עורכי דין בלבד על אוכלסייה של 4200 שגרירת ישראל באוזבקיסטן זהבית בן הלל וכן, עם משפט עברי למדנו תשר המשפטים המקומי. כמשלח על יהדות בוכארה וביקרנו בבתי הכנסת בטשקנט, סמרקנד, ובוכארה ונפגשנו עם שרידי הקהילות היהודים שם. תודה לברכה זיסר, שספר התורה הזעיר של המשפחה ליווה את המשלחת, ולחברת הנסיעות "דרכים" על ההפקה. יום ירושלים לראשונה נערך בלשכת עורכי דין ערב לכבוד יום ירושלים. הארוע נערך ביוזמת ועדת משפט עברי. הנחתה את הערב עו"ד יעל דולב. את אולם הלשכה גדשו כמאתים עורכי דין. ראש הלשכה עו"ד אבי חימי, אשר סייע רבות בהכנת הערב, ברך את באי הכנס. הרב הראשי לשעבר, הרב ישראל מאיר לאו, הדגיש את מיוחדות ירושלים והכותל, פרופ' אליקים רובינשטיין, המשנה (בדימוס) לנשיאת בית המשפט העליון, סיפר על מקומה של ירושלים בשיחות השלום. ריגש את הקהל עו"ד רפי שיוביץ, ירושלמי במקור וצנחן, ממשחררי העיר העתיקה, אשר שיתף
שו"ת ועוד 2 א: מאפיינים עיקריים 79 . סעיף 1 א לחוק בתי המשפט 79 סעיף 1984 [נוסח משולב], התשמ"ד– א) קובע ש"בית 79 (להלן: סעיף משפט הדן בעניין אזרחי רשאי בהסכמת בעלי הדין, לפסוק בעניין שלפניו כולו או מקצתו, בדרך של פשרה". החידוש א הוא היכולת לפסוק פסק דין 79 הגדול של סעיף על דרך פשרה, שהוא הליך השונה מהותית משאר סוגי הפשרות הנזכרים בסעיף האמור, שבהם בית משפט מציע הסדר פשרה לצדדים או מאשר הסדר פשרה קיים בין הצדדים ונותן לו תוקף של פסק דין. בשונה משני סוגי הפשרה האחרונים, שבהם הצדדים הם שמסכמים ביניהם את תנאי חיסול ההתדיינות *לשעבר נשיא המכללה האקדמית אורות ופרופ' אורח באוניברסיטת ייל ובאוניברסיטת מקגיל .)2012( 20 ,13 ג שערי משפט . יעקב טירקל "'אחד לדין ואחד לפשרה' – על פשרה ועל פסק דין על דרך הפשרה" 1 347–346 ,337 )1 , פ"ד נג( אגיאפוליס בע"מ נ' הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרה סנטה 1639/97 . ראו דברי השופט מ' אילן בע"א 2 א לחוק בתי המשפט על המשפט העברי). ראו גם יעקב בזק "יישוב סכסוכים בדרך של 79 ) (שהתבסס בפרשנותו לסעיף 1999( א מיוסד על "הכלל הנקוט במשפט 79 ) (המציין כי סעיף 1999( 80 ); עדי עזר קדם משפט 1972( 64 עא סיני במשפט העברי" פשרה העברי [...] תוך דחיית הביקורת האמריקאית בנדון"). כולל פסק הדין הסופי, הרי שבפשרה על פי סעיף א מסכימים הצדדים להסמיך את בית המשפט 79 לפשר ביניהם בפסק דין על פי שיקול דעתו. למיטב ידיעתנו, הליך דומה של פסק דין על דרך הפשרה אינו קיים במשפט האנגלו-אמריקאי, ובצדק כתב השופט יעקב טירקל: "ככל הידוע לי אין הסדר חוקי כזה במדינות אחרות, אולם במשפט העברי הוא קיים: 'בין ואף אחרים ציינו את זיקתו של 1 לדין בין לפשרה'", א לדיני הפשרה 79 פסק דין על דרך הפשרה לפי סעיף של המשפט העברי דווקא, כדברי בית המשפט 2.אגיאפוליסהעליון בפסק הדין בעניין . פסק הדין בעניין אגיאפוליס 2 עוסק בגדרי התכנים אגיאפוליס פסק הדין בעניין המהותיים של פסק דין על דרך הפשרה, וממנו נלמדות הלכות הנוגעות להיבטים שונים של פסיקה המשך מעמוד קודם שיקול הדעת שיפוטי בפסק דין על דרך הפשרה: תרומה אפשרית של המשפט העברי הפקולטה למשפטים, המכללה האקדמית נתניה* פרופ' יובל סיני את הקהל בחוויותיו בעת המלחמה ולפניה.על החלק האומנותי הופקד החזן והזמר שי אברמסון, אשר סחף את הקהל בשירי ירושלים: ירושלים של זהב, הנני כאן, הללויה ועוד. הערב הסתיים בביצוע מרגש של תפילה לשלום המדינה. ריכז את הערב עו"ד פנחס מיכאלי. רפורמת הכשרות ערב עיון בנושא רפורמת הכשרות של השר לעניני דת, מתן כהנא, התקיים בגבעת שמואל, בהנחיית עוד יעל דולב. כב' השר את מתווה הרפורמה. עו"ד וח"כ שמחה רוטמן, מהציונות הדתית ביחד עם תומר בן צבי מארגון "כושרות" תקפו את הרפורמה. לעומתם, הגן עליה יהודה זיידרמן מנכ"ל כשרות צוהר. עו"ד ציפורת שימל מאמונה ציינה את הגידול במשגיחות הכשרות והביעה בטחונה שהרפורמה תגביר את הכניסה של הנשים לתחום. כל הדוברים ציינו כי המצב הקיים אינו תקין ולמרות חילוקי הדעות הסכיו להמשיך במפגשים כדי לנסות ולהגיע למתווה מוסכם. הדוברים דנו בהצעתו של עו"ד נטוביץ להקים מערך כשרות ממלכתי ממומן ע"י המדינה כחלק מהתפיסה כי במדינה יהודית ודמוקרטית צריך לתת שרותי השגחת כשרות ללא תשלום. ברכו את הכנס ראש הלשכה עו"ד אבי חימי וראשת מחוז מרכז עו"ד רומי קנבל אשר סייעו רבות בהכנתו. סמינריון במשפט עברי , שיתקיים בירושלים בראשית 11 בסמנריון השנתי ה יולי, נעסוק בסוגיות חשובות הנמצאות על סדר היום הציבורי -החל מהיקף ההגנה הנדרשת על מוסדות שלטון החוק,דרך המחלוקת בנושא גיוס נשים ליחדותקרביות, האם לנקוט צעדים נגד אזרחי ישראל הפועלים נגד המדינה בחו"ל באמצעים שיקריים? חופש הביטוי מול השמירה על הפרטיות, הפגנות מול ביתם של אישי ציבור,שימוש בהאזנות סתר ורוגלות. כל הנושאים הלה יתבררו הן לפי הדין הישראלי והן לפי המשפט העברי. חשוב שראש הלשכה והנהלתה רואים את המשפט העברי כחלק מהמשפט הישראלי וכנדבך חשוב בקידום מערכת המשפט בישראל, הבנויה על חוקי הכנסת והמורשת רבת השנים של המשפט העברי. מאמר זה הוא חלק ממאמר נרחב שעתיד להתפרסם בכתב העת משפטים
שו"ת ועוד 3 א: האם רשאי בית המשפט לפסוק על פי 79 לפי סעיף הדין המהותי – גם אם משמעות הדבר קבלת התביעה כולה או דחייתה – בשונה מפשרה כלשהי בין עמדות בעלי הדין? היכולים הצדדים למנוע פסיקה על פי הדין המהותי באמצעות אמירה מפורשת בהסכם הפשרה? ראשית נציג את עיקרי פסק הדין ולאחר מכן נציג את קשייו. בדיון בבית המשפט המחוזי הגיעו הצדדים העובדות: להסדר שלפיו נמסרו להכרעת בית המשפט, על דרך א, שתיים מהמחלוקות שעל 79 הפשרה לפי סעיף הפרק. בית המשפט הכריע במחלוקות אלה על פי הדין המהותי ומצא כי המשיבה אינה חבה פיצוי כלשהו למי מהמערערים. מכאן הערעור, שבמרכזו השאלה אם בית משפט המכריע במחלוקת על דרך הפשרה רשאי לפסוק על פי הדין גם אם משמעות הדבר היא קבלת התביעה כולה או דחייתה, או שמא הפסק צריך להיות פשרה כלשהי בין עמדות בעלי הדין. טענתן המרכזית של המערערות הייתה כי בפסק דינו חרג בית משפט המחוזי מן המסגרת שהותוותה בידי בעלי הדין בהסכם הפשרה. בית המשפט פעל כפי שהיה פועל בבואו לפסוק פסק דין רגיל – לא על דרך הפשרה – הוא ניתח ניתוח פורמלי ומהותי את טענות הצדדים, דן בהתנהגותם ובמסכת היחסים רבת השנים ביניהם והכריע בסופו של דבר על פי הדין המהותי. פסיקה שכזו, כך טוענות המערערות, אינה עולה בקנה אחד עם פירוש המונח "פשרה", ולמעשה שוללת את ההיגיון הפנימי הטמון בהליך של הסדר פשרה. עוד טוענות המערערות, שלו בחרו הצדדים לאמץ את הדין המהותי, לא היו נדרשים כלל להליך של פשרה אלא היו ממצים את ההליך השיפוטי בהצגת מלוא ראיותיהם וטיעוניהם המשפטיים. בית המשפט העליון דחה את הערעור. פסק הדין העיקרי נכתב בידי השופט מנחם אילן, בקובעו שיש שפסיקה על דרך הפשרה מבוססת כל כולה על "כללי צדק טבעי" (הנשקלים במאזני המשפט), כגון פשרה המביאה בחשבון שיקולים מוסריים טהורים כמו גם עקרונות של צדק, יושר, חירות ושלום, ויש שפשרה חופפת במלואה את הדין המהותי הנוהג. אגיאפוליס המקור המרכזי שעליו מבוסס פסק דין הוא המשפט העברי, שאת העולה ממקורותיו תרגם השופט אילן ללשון זמננו, באומרו: "הרעיון הוא, שבמקום שהדרך של 'יקוב הדין את ההר' נראית נוקשה מדי בנסיבותיו של המקרה הנדון יש לפסוק על דרך הפשרה, אך בשום אופן אין לפסול פתרון צודק רק משום שהוא חופף את הדין המהותי". הוא אף סבור שברוח הדין העברי יש לפרש את המונח "על א: 79 דרך הפשרה" שבסעיף פירושו של דבר הוא כי בית-משפט אשר בעלי-הדין מסרו לו הכרעה בסכסוך "על דרך הפשרה", אינו חייב לפסול את הפסיקה הנראית לו צודקת בנסיבות העניין רק משום שהיא "נגועה" בחיסרון שהיא חופפת את הדין המהותי. במקרה דנן, מסכם השופט אילן, הסכם הפשרה מסר לבית המשפט סמכות רחבה, ובכללה האפשרות לדחות את התביעה כולה, ולכן הערעור נדחה. א 79 . פסק דין על דרך הפשרה במשפט העברי וסעיף 3 נסמך על גדרי פסק דין על דרך אגיאפוליספסק דין הפשרה במשפט העברי, כדברי השופט אילן: רעיון דומה לזה מצאתי במכמני המשפט העברי –1865 בתשובתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק ( ), מייסד הרבנות הראשית ורבה הראשי 1935 ישראל. נקדים ונסביר כי -האשכנזי הראשון של ארץ פי הדין אין הדיינים יכולים לפסוק על דרך הפשרה -על הדין הסמיכו אותם לכך במפורש [...] -אלא אם בעלי כדי להתגבר על מצב זה וכדי שהדיינים יוכלו לפסוק גם פשרה במקום שהדבר נראה צודק נהגו למסור את הסכסוך לדיינים "בין לדין ובין לפשרה". כך נמנעה הדין שעשה פשרה במקום -האפשרות לטעון נגד בית פי הדין. פעם התעוררה שאלה הפוכה, -לפסוק על הסכסוך נמסר "בין לדין ובין לפשרה" והדיינים פי הדין. בתשובתו מתייחס הרב לטענתו -פסקו על של אחד "הפשרנים", הקובל על כך שהדיינים אשר שימשו כבוררים בסכסוך שהובא בפניהם פסקו פי דין תורה ולא "נטו אל דרך הפשרה". טענתו -על הייתה שהכוונה הייתה למעשה לפשרה. הרב השיב שהנוסחה "בין לדין ובין לפשרה" מסמיכה מפורשות הדין -פי הדין, אך אפילו אם תאמר שבעלי-לפסוק על ציפו לפשרה הרי: "[...] מ"מ [מכל מקום – מ' א] י"ל דכוונת בין לדין בין לפשרה היא שידונו הדיינים על שני האופנים, דהיינו שיבררו להם דרך הדין, ויראו אם הדין אינו רחוק מדרך היושר של מצב העניין, אז ישאירו הדין, ואם יראה להם שלערך הפשרה הדין הוא כבד יותר מדאי, לצד אחד או לשניהם, אז יעשו פשרה [...]" (שו"ת אורח משפט, חו"מ, סימן א, ד"ה והנה בעניין). המשפט העברי מאפשר לשופט לפסוק "בין לדין בין לפשרה", ולפי פרשנות הרב קוק, כפי שהסבירהּ בית המשפט, הכוונה שפוסק בדרך כלל לפי הדין המהותי אלא אם נראה כי בנסיבות העניין "הדין נוקשה מידי" ואז פוסקים על דרך הפשרה. בדומה לזה מציע בית א לחוק בתי המשפט. 79 המשפט לפרש גם את סעיף אכן, היזקקותו של בית המשפט למקורות המשפט
שו"ת ועוד 4 העברי ראויה ומתבקשת בשל העובדה שפסק דין על דרך הפשרה, הליך שכאמור קשה למצוא לו מקבילות בשיטות משפט אחרות, הוא מוסד משפטי ידוע ומפותח מאוד במשפט העברי, ובמקורות אלו ניתן למצוא דיונים מעמיקים על גדרי פסק דין על דרך עם זאת יש 3 הפשרה והשיקולים המובאים בחשבון. לעמוד על כמה קשיים הנוגעים למסקנות שהסיק בית המשפט ממקורות המשפט העברי ולאופן א. 79 יישומן ותרגומן בהקשר של פרשנות סעיף בעיה ראשונה נוגעת לעצם ההשוואה שעושה פסק הדין בין תשובתו הנזכרת של הרב קוק לבין סעיף א. יושם אל לב שתשובת הרב קוק נגעה למקרה 79 שבו הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק א לחוק 79 בעניינים "בין לדין בין לפשרה", ואילו סעיף בתי המשפט עוסק במקרה שבו הצדדים הסמיכו את ביתהמשפט ליתן "פסק דין על דרך הפשרה". הסכמה לפסוק "בין לדין בין לפשרה" כמובנה במקורות המשפט העברי ובתשובת הרב קוק אינה זהה לפסק דין "על דרך הפשרה". יש הבדל ניכר ביניהם: "בין לדין בין לפשרה" הוא אחד ממסלולי פסק דין על דרך הפשרה של המשפט העברי (ויש מסלולים נוספים כאמור להלן), וכשמו כן הוא: הוא אינו מבוסס בלעדית על שיקולי פשרה, אלא מדובר בהסכמה לפסוק על פי שיקולי הדין המהותי ורק במקרים המתאימים על פי שיקולי פשרה. במסלול של "בין לדין בין לפשרה" האופצייה של "בין לדין" נזכרת לפני "בין לפשרה", ולא בכדי, שכן זו האופצייה המרכזית במסלול זה. הסכמה של "בין לדין בין לפשרה" כפי שמסביר זאת הרב קוק בתשובתו הנזכרת היא הסכמה להבניית שיקול הדעת השיפוטי בצורה ברורה ומוסדרת, ורואה בו מעמד מרכזי ומכריע לדין המהותי הנותנת ברירת המחדל שעל פיה מבוסס פסק הדין בדרך כלל, אלא אם התקיימו נסיבות מיוחדות (הנזכרות במפורט בתשובת הרב קוק) המצדיקות סטייה משיקולי הדין המהותי ואימוץ הכרעה המבוססת על שיקולי פשרה ייחודיים. לפיכך תוצאת פסק דין במסלול של "בין לדין בין לפשרה" היא בדרך כלל פסיקה מלאה לטובת צד אחד ("הכול או לא כלום"), ורק במקרים חריגים הפסיקה היא פשרה (במובן של מיצוע וחלוקה בין הצדדים). "בין לדין בין לפשרה" במובנו על פי המשפט העברי אינו זהה אפוא ל"פסק דין על דרך הפשרה" הישראלי, שלפחות לפי מובנו הלשוני, כפי שטענו בצדק אלו המבקרים את הלכת , אמור להיות מבוסס בעיקר על שיקולים אגיאפוליס של פשרה (ותוצאתו מיצוע כלשהו בין הצדדים) .)2011( 638–587 . להרחבה, ראו אליאב שוחטמן סדר הדין בבית הדין הרבני כרך ב 3 במובחן משיקולי הדין המהותי. ומניין לנו שמי שהסכים ל"פסק דין על דרך הפשרה" הסכים דווקא למסלול הייחודי של "בין לדין בין לפשרה"? בעיה שנייה הכרוכה בהשוואה שעושה בית המשפט בין המשפט העברי לבין גדרי "פסק דין אגיאפוליסב א נוגעת בשאלת 79 על דרך הפשרה" על פי סעיף א לדין המהותי. 79 הזיקה של פסיקה לפי סעיף כזכור, בית המשפט הסיק ממקורות המשפט העברי שקיימת זיקה חזקה בין פשרה לבין הדין המהותי, והפסיקה בפשרה יכולה להיות זהה למה שהייתה לפי הדין המהותי. ואולם, קשה לומר שבמקורות המשפט העברי יש תמימות דעים לעניין מידת הזיקה בין פשרה לבין הדין המהותי. מהמקורות התלמודיים מצטיירת תמונה מורכבת. רבים מהפוסקים סברו שההכרעה במסגרת הפשרה לעולם לא תחפוף את הדין המהותי, אם כי היא צריכה, לפי חלק מהדעות, לשקול במסגרת שיקולי הפשרה גם מה הייתה צריכה להיות ההכרעה לפי הדין המהותי. הבעיה השלישית בהשוואה שנעשתה בפרשת א נוגעת 79 בין הדין העברי לבין סעיף אגיאפוליס לתכליות הפשרה. הפשרה בדין העברי, כפי שנראה להלן, מכוונת בעיקר לעשיית שלום במובן החברתי (ובמסגרת זו יש ביטוי גם לצדק חלוקתי) והיא דומה לדרכים ליישוב סכסוכים (ולא בכדי היא מכונה בתלמוד "משפט שלום"), ואילו פסק דין על דרך הפשרה הישראלית, לכל הפחות במתכונתה הרווחת בבתי המשפט האזרחיים, מכוונת יותר ליעילות (למעט בתי המשפט לענייני משפחה שבהם הפשרה מיועדת פעמים רבות ליישוב הסכסוך ולהשגת שלום). במילים אחרות, הגם שהשופט אילן מבקש ללמוד מהמשפט העברי, בפועל נוצר מצב שבו תכליות ההסדרים במשפט העברי ובמשפט הישראלי שונות לגמרי אלה מאלה– יישוב סכסוכים ושלום (משפט עברי) למול יעילות (משפט ישראלי). הנה כי כן, בית המשפט לא פיתח מספיק בעניין את אשר ניתן ללמוד מהמשפט העברי, אגיאפוליס המכיל דיונים מעמיקים ומגוונים בנוגע לשיקולים המנחים בפסק דין של פשרה והסדרה של מסלולים שונים של פשרה, שממצים את הפוטנציאל הרב של הליך זה. . פשרה בדין העברי 4 הפשרה זכתה לעיונים מעמיקים ביותר במשפט , כפי אגיאפוליסהעברי, ובצדק נשען בית המשפט ב שראינו לעיל, על המקורות העבריים בפרשנות סעיף א. ואולם, בית המשפט הציג תמונה חלקית ביותר 79
שו"ת ועוד 5 של הדין העברי, תמונה אשר אינה משקפת נאמנה את ההסדרים המפורטים והמתוחכמים המצויים במקורות המשפט העברי, אשר כוללים מודלים שונים של פסק דין על דרך הפשרה. לפי המודלים השונים הקיימים במשפט העברי, בניגוד לעולה השיקולים שבית המשפט שוקל אגיאפוליס,מהלכת בבואו לפסוק על דרך הפשרה וטכניקות ההכרעה לפי כל אחד מהמסלולים, מוגדרים וידועים לצדדים ולשופט היטב, כמו גם מידת הזיקה למשפט המהותי והתיחום בין שיקולי המשפט המהותי לשיקולי הפשרה האחרים. אין זה המקום להאריך בניתוח המקורות בתקופת חז"ל והראשונים. בסעיף זה נסתפק בעיון בכללי הפשרה שפורסמו בידי דיין בן דורנו, ואשר מבוססים על מקורות קלאסיים של המשפט העברי, ובהם נקבעו קווים מנחים בעניין מידת הקרבה של הפשרה 4 אל הדין לפי סוג הפשרה שעליו הסכימו בעלי הדין. בעיון בכללים אלו יש כדי ללמד על מודל אפשרי מסלולי המכיל עקרונות ברורים המופעלים בשלושה פשרה שבהם בחרו הצדדים: – פסיקה על דרך פשרה א. "פשרה הקרובה לדין" המביאה בחשבון את השאלה מה היה קורה על פי הדין המהותי באמצעות הענקת חלק גדול יותר בעוגה לבעל הדין שהיה זוכה בדין (בדרך כלל הוא מקבל שני שלישים, ובעל הדין השני מקבל שליש). במילים אחרות, בית הדין אינו יכול לחלק את הסכום בין הצדדים, ללא הבחנה וללא בדיקה למי 50–50 מהם מגיע סכום גדול יותר. בפשרה קרובה לדין בית הדין יכול להפחית בפסק דינו עד שליש מהחיוב על פי עיקר הדין. – פרקטיקה שלפיה בעלי "בין לדין בין לפשרה" ב. הדין מסמיכים את הדיינים לבחור אם להכריע . פרקטיקה פשרה או בדרך של דין בסכסוך בדרך של זו תורמת לחידוד הגבולות בין ההכרעה לפי הדין המהותי להכרעה מכוחה של פשרה, ומאפשרת לדיין להכריע לפי הדין המהותי, כשלדעתו הכרעה כזאת היא הצודקת ביותר. הכלל הבסיסי הוא שבית הדין "פשרה רגילה" – ג. שאותו הסמיכו הצדדים לפשר (ולא התנו שהפשרה תהיה קרובה לדין) מפשר לא יותר מחצי (דהיינו שהוא מחלק סכום התביעה בין בעלי הדין לחלקים שאינם גדולים ממחצית הסכום). עם זאת במצבים בית הדין רשאי לחרוג מהכלל ולהטות את מסוימים .)2005) 259 , 249–253 . יועזר אריאל דיני בוררות 4 . שו"ת שבות יעקב, חלק ב, סימן רמה. 5 . בבלי, סנהדרין ו, ע"ב. 6 הפשרה ליותר ממחצית אם יש אומדנות או נימוקים כבדי משקל המסייעים לאחד מהצדדים. בית הדין יכול לקבוע את שיעור הפשרה לפי משקלה של הראיה או לפי מידת ההסתברות שאירע דבר מסוים, ולפשר אף ביותר ממחצית לטובת הצד שהראיות וההסתברויות נוטות כלפיו. הדברים אמורים בעיקר במצב שבו בית הדין התקבל בידי הצדדים לפסוק על פי ראות עיניו. אנו סבורים שיש היגיון רב בכללים האלו, ויש בהם כדי להבנות את שיקול הדעת השיפוטי בפשרה, ויתרונם המרכזי הוא בכך שהם מאפשרים לצדדים לבחור בין שלושה מסלולים של פשרה לפי צורכיהם, ובכך להציב לבית המשפט גבולות ברורים של שיקול הדעת בפסק הפשרה מבחינת מידת הזיקה של התוצאה למה שהיה צריך להיפסק לפי הדין הרגיל. עוד ניתן ללמוד ממקורות המשפט העברי על האפשרות להשתמש בהליך הפשרה לא רק על סמך שיקולים משפטיים מובהקים ובזיקה לדין המהותי אלא גם כהליך המבוסס על שיקולים של יישוב סכסוכים במובן הרחב. לפי המשפט העברי, אחת ממטרות הפשרה היא להשכין שלום בין הצדדים, כדברי אחד מהפוסקים שכתב ש"עיקר הפשרה" הוא הפשרה מוגדרת 5 "רק לעשות שלום בין בעלי הדין". אומנם ניתן לומר 6 בתלמוד: "משפט שיש בו שלום". שבדרך כלל כאשר עיקר המאוויים הוא השכנת settlement conference שלום, תיווך לפשרה – – או גישור הם ההליכים הראויים, ואולם נראה כי גם כאשר מדובר בהליך של פסק דין של פשרה, שמבוסס בעיקר על שיקול דעת שיפוטי של השופט, שילוב ערך השלום יכול להיעשות כאשר השופט שם לו למטרה ברורה לקדם גם את השכנת השלום בין היריבים. . צורות שונות של הכרעה בדרך הפשרה בזיקה לדין 5 המהותי בהשראת המשפט העברי בהשראת המשפט העברי ניתן להציע צורות שונות של הכרעה בדרך הפשרה הנבדלות במידת זיקתם לדין המהותי הפורמלי ובמידה שיש לחרוג ממנו בשל נסיבות המקרה. נציג כאן שתי צורות המבוססות על מסלולי ההפשרה הנזכרים למעלה: ב"פשרה קרובה לדין", שהוא א. "פשרהקרובה לדין" – מודל הכרעה שמקורו בדין העברי, אין מתקבלת תוצאה דיכוטומית שלפיה צד אחד זוכה בכל העוגה.
שו"ת ועוד 6 במקום זאת מתקבלת תוצאה שהולמת יותר את המונח "פשרה" בהיותה מחלקת העוגה בין שני הצדדים בדרך מיוחדת – מי שהיה צריך לזכות לפי הדין המהותי זוכה בחלק הארי של העוגה, בשיעור של שני שלישים מסכום התביעה, ואילו הצד שהיה אמור להפסיד לפי הדין המהותי יזכה רק בשליש הנותר. היתרון בצורה זו מבחינת הצדדים הוא שאין היא מותירה שיקול דעת רחב מדי לשופט (ובכך היא מצמצמת סיכונים ומתאימה לשונאי סיכון), שהרי הוא חייב להתחשב בתוצאה שהייתה מתקבלת על פי הדין המהותי ולתת לה משקל גדול בהכרעתו. עם לדין (ואף זהה קרובה זאת, ולצד היותה של הפשרה לו בשני שלישים מהתביעה), הצדדים מאפשרים לשופט מרחב שיקול דעת מסוים לאזן בין השיקולים המשפטיים הפורמליים לבין שיקולי הפשרה בהגיעו להכרעה שאומנם נותנת עדיפות לזה שהיה צריך לזכות על פי הדין המהותי, אך בכל זאת נותנת חלק מסוים (בשיעור שליש) גם לצד השני (שאינו זכאי לחלק זה על פי הדין המהותי) בהתבסס על שיקולים נוספים של פשרה, כגון שיקולים של שלום, יושר וצדק חברתי. – בדומה לצורה ב, גם צורה זו ב. "בין לדין בין לפשרה" אגיאפוליסמבוססת על הדין העברי ונזכרת בפסק דין שבו הובאהתשובתושלהרבקוקהמבאראיךפוסקים במודל של "בין לדין בין לפשרה". אולם בניגוד לאמור בדין העברי אין מדובר על צורת אגיאפוליס, בפסק דין הכרעה שנותנת שיקול דעת לא מוגבל לשופט לפסוק כראות עיניו, אלא מדובר בשיקול דעת של השופטים שאומנם הוא רחב יחסית אך הוא מובנה ומוסדר. לפי הרב קוק, "בין לדין בין לפשרה" הוא למעשה מודל הכרעה דו-שלבי: א. בודקים מה צריכה להיות ההכרעה לפי הדין המהותי, וזו ברירת המחדל ונקודת המוצא הראשונית של פסיקתו, ובדרך כלל מגיעים לאותה תוצאה שהיו מגיעים אליה בשפיטה רגילה; ב. במקרים שבהם נראה לשופט כי בנסיבות העניין "הדין נוקשה מדי", הוא עובר להכרעה המבוססת על שיקולים מיוחדים של הפשרה. מתי צריך בית המשפט לפסוק על פי השיקולים המיוחדים של הפשרה ולחרוג מפסיקה לפי הדין המהותי? הרב קוק מונה שלושה מקרים: א. כשיש ספק לשופט – עובדתי או משפטי – שאז עדיף לחלוק את העוגה בין הצדדים במקום לפסוק "הכול או לא כלום"; ב. כשלא די בהכרעה אלא יש ליישב את לב הסכסוך על מנת שהצדדים יוכלו לקבל ההכרעה בשלום ללא שיפרצו סכסוכים חדשים ביניהם; ג. כשהשופט רואה שפסיקה על פי הדין המהותי היא "נגד היושר השכלי לפי מצב העניין", דהיינו שהתוצאה אינה עולה בקנה אחד עם היושר ועם ההיגיון הפשוט, שאז יש לפסוק על פי הפשרה. מודל הכרעה זה עיקרו בהרחבת שיקולי המשפט והוא נותן כוח רב לשופט. יתרונו הוא בגמישות שבו ובכך שהוא מאפשר לשופטשיקול דעת רחב יחסיתשעשוי להביא לתוצאה הצודקת והראויה ביותר בנסיבות העניין. חסרונו בשליטה המוגבלתשל הצדדים ובחוסר הוודאות היחסית, אם כי עדיין יש מגבלות לשיקול הדעת, כפי שראינו, והשופט צריך להסביר ולנמק מדוע הוא סטה מהדין המהותי אל הפשרה ולהראות שהמקרה נופל בגדר אחת משלוש העילות הנזכרות. בכל אופן אם הצדדים מיודעים מראש בידי השופט על עקרונותשלפיהם הוא פועל בצורת הכרעהשל "בין לדין בין לפשרה", אז לא תהיה בעיה מבחינת הציפייה שלהם, והם לא יופתעו מהתוצאה הסופית. הנה כי כן, הדין העברי יכול בהחלט לשמש מקור השראה להרחבתשיקול הדעת השיפוטי בפסק דין על א. 79 דרך הפשרה ולהסדרה ראויה של סעיף בין שמיטת חובות בדין העברי להפטר חובות במשפט הישראלי , בית משפט המחוזי בת"אהשופטת נועה גרוסמןכב' כללי: צו הפטר הוא צו שניתן ע"י בית המשפט המחוזי בתנאים שנקבעו ע"י המחוקק. צו ההפטר מאפשר הלכה למעשה מחיקת חובות של חייבים ומעניק להם אפשרות לפתוחדף כלכלי חדש. צו זה נקרא גם "חסדהמחוקק" שכן הוא מעניק לחייבים את חסד האפשרות לפתוח דף חדש מבחינה כלכלית ומאפשרת לו להפוך לאדם מועיל ויצרני בחברה. דיני חדלות פירעון של יחידים פקודת פשיטת הרגל [נוסח נוהלו בישראל בעבר לפי )"פקודת פשיטת רגל (להלן: " 1980 חדש] התש"םשמקורותיה נעוצים בדין האנגלי. לאחר חקיקת 2018 חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי התשע"ח- "), הרי מיום כניסתו לתוקף חוק חדלות פירעון(להלן: " מנוהלים הליכים אלה לפיו. זוהי חקיקה 15.9.2019 ישראלית מקורית מבית היוצר של כנסת ישראל. לא עוד משפט אנגלי, משובץ בקטעי משפט עותומני אלא חקיקה ישראלית אלא בניית מערכת משפט
שו"ת ועוד 7 ישראלית בתחום זה שיש לו משמעות כלכלית ואישית לגבי חדלות פירעון של יחידים. בהיות החקיקה החדשה ישראלית יש לה שורשים גם בדין העברי. השנה, שנת תשפ"ב, היא שנת שמיטה. לשנת השמיטה משמעות מבחינת מקרקעין ועיבוד הארץ מבחינה חקלאית, אך יש לה גם משמעות כספית. שמיטת כספים היא מצווה מדאורייתא האוסרת על מלווה לגבות חובות שהגיע מועד פירעונם בשנת השמיטה. המצווה כוללת מצוות עשה לשמיטת החוב ושני איסורי אל תעשה. הראשון לתביעת החובות הנשמטים והשני להימנעות ממתן הלוואה. על השלכותיה של מצוות שמיטת כספים והמשמעות המעשיתהנודעת לה גם בעולםהכלכלי של היום, נתנו חכמים דעתם ותיקנו תקנות מתאימות – הלל הזקן בסוף תקופת בית שני. במאמר זה נדון בהשלמות השונות של הפטר חובות לפי הדין הישראלי ושמיטת כספים לפי הדין העברי. הדין העברי: שמיטת חובות לפי הדין העברי באופן כללי: המסגרת הנורמטיבית לשמיטת חובות לפי הדין העברי קבועה בתורת ישראל.בפרשת ראה מצווה התורה על שמיטת כספים, ואוסרת במצוות לא ץ ּ ֵ ק ִ מתעשה על גביית החובות לאחר ההשמטה: " מוֹט ׁ ָ ה: ש ּ ָ ט ִ מ ּׁ ְ ש ַ ר ה ַ ב ּ ְ ה ד ֶ ז ְ ה. ו ּ ָ ט ִ מ ׁ ְ ה ש ׂ ֶ ש ֲ ע ּ ַ ים ת ִ נ ׁ ָ ע ש ַ ב ׁ ֶ ש הוּ ֵ ע ֵ ת ר ֶ שׂ א ֹּ ג ִ הוּ, לֹא י ֵ ע ֵ ר ּ ְ ה ב ּׁ ֶ ש ַ ר י ׁ ֶ ש ֲ דוֹ א ָ ה י ּׁ ֵ ש ַ ל מ ַ ע ּ ַ ל ב ּ ָ כ .)ב'- א' /ט"ו , דברים ( ".ה לה' ּ ָ ט ִ מ ׁ ְ א ש ָ ר ָ י ק ּ ִ יו כ ִ ח ָ ת א ֶ א ְ ו התורה שוללת אי מתן הלוואות לנצרכים מחשש ךָ ְ ב ָ ב ְ ם ל ִ ר ע ָ ב ָ ה ד ֶ י ְ ה ִ ן י ּ ֶ ךָ פ ְ ר ל ֶ מ ּׁ ָ ש ִ "הלשמיטת החובות: ה ָ ע ָ ר ְ ה', ו ּ ָ ט ִ מ ּׁ ְ ש ַ ת ה ַ נ ׁ ְ ע ש ַ ב ּׁ ֶ ש ַ ת ה ַ נ ׁ ְ ה ש ָ ב ְ ר ָ ר 'ק ֹ אמ ֵ ל ל ַ ע ּ ַ י ִ ל ְ ב ה ָ י ָ ה ְ ל ה' ו ֶ יךָ א ֶ ל ָ א ע ָ ר ָ ק ְ ן לוֹ, ו ּ ֵ ת ִ לֹא ת ְ יוֹן ו ְ ב ֶ א ָ יךָ ה ִ ח ָ א ּ ְ ךָ ב ְ ינ ֵ ע (דברים/ ט"ו/ט ). א." ְ ט ֵ ךָ ח ְ ב כפועל יוצא, התורה מבטיחה ברכה למלווים, הממשיכים להלוות חרף "הסיכון" של שמיטת ל ָ כ ּ ְ יךָ ב ֶ לֹה ֱ ךָ ה' א ְ כ ֶ ר ָ ב ְ ה י ּ ֶ ז ַ ר ה ָ ב ּ ָ ד ַ ל ה ַ ל ְ ג ּ ִ י ב ּ ִ "כהחובות: ( דברים, ט"ו/י). ךָ:" ֶ ד ָ ח י ַ ל ׁ ְ ש ִ ל מ ֹ כ ְ ךָ וּב ׂ ֶ ש ֲ ע ַ מ בקצירת האומר, אנו מוצאים כאן שלושמצוות בנושא שמיטת כספים המתחייבות מדין תורה: א.שמיטת מלוא סכום ההלוואה. ב. על המלווה להימנע מתביעת הלווה. ג. על המלווה להמשיך להלוות כספים בסמוך למועד השמיטה ולא להימנע מכך. תכלית מצוות שמיטת כספים: מצוות שמיטת כספים מבטאת ערך חברתי חשוב. היא מונעת את השתעבדותו המתמדת של החייב לנושה. אחת לשבע שנים מידי שנת שמיטה נשמטים החובות והנושים מנועים מלתבוע את החייב לשלם להם חוב שעברה עליו השמיטה. החייבים עשויים לשוב ולזקוף את גבם ולהשיל מעליהם את נטל דיני החובות. כך בספרו של המלומד פרופ' דוד האן " " מהדורה שנייה, הוצאת לשכת עורכי חדלות פירעון 866 – 865 , כרך ב', שם בעמ' 2018 הדין, התשע"ח- .)"האן(להלן: " מטרתה של המצווה היא לתמוך בעני ולאפשר לו לשקם את חייו מבלי שיישא על גבו את עול החובות. יש הרואים במצווה זו ביטוי לא רק לערכים חברתיים סוציאליים אלא גם ביטוי דתי הלכתי לכך שהקדוש ברוך הוא, הוא בעל הקניין של העולם כולו ואנו אך דיירים זמניים בו. הרמב"ם במורה נבוכים מתייחס לטעם הסוציאלי. הטעם הדתי ראו: רמב"םמורה נבוכים, חלק ג, פרק לט. דברים/ טו,א). מופיע ברש"ר הירש, החובות הנשמטים: שמיטת הכספים ההלכתית משמיטה חובות של הלוואות שהגיע זמנם להיפרע ולא נפרעו, אך לא חובות שהגיע זמן פירעונם או חובות אחרים שאינם מסוג הלוואה כגון פיקדונות או קנייה בהקפה או משכון.נחלקו הראשונים האם חוב שזמן הפרעון שלו חל כבר בתוך השנה השמינית מתבטל. רבינו מביא כמה הרא"ש על מסכת מכות / א, ג) אשר ( הרמב"ם (שמיטה דעות שאכן גם זה מתבטל. אולם הכריעו שחוב זה אינו ויובל, /ט הלכה ט) וכן רבינו תם שולחן ערוך, חו"מ, סז, י).מתבטל. וכך ההלכה ( גם המוסר שטרי הלוואותיו לבית הדין שיגבה את חובותיו במקומו, אין שמיטת הכספים חלה כיוון ", משום שבית לא ייגוש את רעהושלא חל פה הכלל " הדין נחשב כמי שגובה את החובות ולא המלווה עצמו. דין זה משמש בסיס לתקנת הפרוזבול, עליה נרחיב בהמשך. כמו כן, אם כבר החל הליך משפטי להתברר בבית הדין בעניין ההלוואה, ובטרם נשמעו ראיות בעניין החוב נכנסה שנת השמיטה לתוקף, אין החוב נשמט שכן רואים את החוב כאילו נוצר בזמן ההליך השיפוטי. הראיות נשמעו לאחר "זמן שמיטת כספים". מועד שמיטת הכספים: מהו המועד המדויק בו נכנסת שמיטת הכספים לתוקף? לפי דעת רוב הפוסקים, שמיטת הכספים נכנסת לתוקפה מיד עם שקיעת השמש ביום האחרון של שנת השמיטה, דהיינו כ"ט אלול עם כניסת ראש השנה של השנה החדשה.(ראו: תלמוד בבלי, ערכים, כ"ט / ב').
שו"ת ועוד 8 ה ֶ שׂ ֲ ע ַ ים תּ ִ נ ָ ע שׁ ַ ב ֶ ץ שׁ ֵ קּ ִ "מ שנאמר (דברים טו, א-ג): דוֹ ָ ה י ֵ שּׁ ַ ל מ ַ ע ַ ל בּ ָ מוֹט כּ ָ ה, שׁ ָ טּ ִ מ ְ שּׁ ַ ר ה ַ ב ְ ה דּ ֶ ז ְ ה. ו ָ טּ ִ מ ְ שׁ א ָ ר ָ י ק ִ יו, כּ ִ ח ָ ת א ֶ א ְ הוּ ו ֵ ע ֵ ת ר ֶ שׂ א ֹ גּ ִ הוּ, לֹא י ֵ ע ֵ ר ְ ה בּ ֶ שּׁ ַ ר י ֶ שׁ ֲ א יךָ ִ ח ָ ת א ֶ ךָ א ְ ה ל ֶ י ְ ה ִ ר י ֶ שׁ ֲ א ַ שׂ ו ֹ גּ ִ י תּ ִ ר ְ כ ָ נּ ַ ת ה ֶ ה’. א ַ ה ל ָ טּ ִ מ ְ שׁ וכל התובע חוב שהיה צריך לשמוט בסוף ךָ”. ֶ ד ָ ט י ֵ מ ְ שׁ ַ תּ ל ָ מוֹט כּ ָ : "שׁהשמיטה, מבטל מצוות עשה, שנאמר :ועובר על מצוות לא תעשה, שנאמר דוֹ", ָ ה י ֵ שּׁ ַ ל מ ַ ע ַ בּ (הרמב”ם ט/ א). הוּ" ֵ ע ֵ ת ר ֶ שׂ א ֹ גּ ִ "לֹא י מצווה זו מתקיימת בתום שנת השמיטה, לאחר שנה תמימה בה לא עובדו השדות. עם שקיעת השמש מסתיימת שנת השמיטה ואז גם החובות ע ַ ב ֶ ץ שׁ ֵ קּ ִ : "מלפי ההלוואות נשמטים ובטלים. שנאמר לפיכך, עד סוף שנת השמיטה ה". ָ טּ ִ מ ְ ה שׁ ֶ שׂ ֲ ע ַ ים תּ ִ נ ָ שׁ עוד יכול המלווה לתבוע את חובו, וכשתשקע החמה, ביום האחרון של השנה השביעית, החובות נשמטים ואסור לתובעם (הרמב"ם ט/ ד; שו"ע חו"מ סז/ ל). לספטמבר 25 בשנה הנוכחית המועד צפוי לחול ביום . אולם יש הפוסקים הסבורים, כי כאשר מדובר 2022 בהלוואה המשקפת חוב כספי ואינה קשורה לעיבוד השדות, אסור לגבות את החוב כבר בתחילתה של רבינו אשר (הרא"ש, גיטין, שנת השמיטה.כך גם דעת הוא סובר שלא ניתן ליגוש את רעהו כבר ד/ כ) – מתחילת השנה השביעית אך אם מחזיר - מקבל ממנו. לאחר השנה השביעית אם מחזיר, צריך לומר ."משמט אנילו " פרשיית שמיטת כספים (דברים ט"ו/ א'-י"א) פותח רבי אברהם ה". ּ ָ ט ִ מ ׁ ְ ה ש ׂ ֶ ש ֲ ע ּ ַ ים ת ִ נ ׁ ָ ע ש ַ ב ׁ ֶ ץ ש ּ ֵ ק ִ מבציווי: " עד 1089 אבן עזרא, שחי ופעל בספרד בין השנים הלא הוא הראב"ע נסמך על כך. הוא פירש 1167 ש"מקץ" פירושו בתחילת השנה השביעית וסמך זאת על האמור בפרשת הקהל (שם ל"א, י'-י"ג) שהיא ת ַ נ ׁ ְ ד ש ֵ ע ֹ מ ּ ְ ים ב ִ נ ׁ ָ ע ש ַ ב ׁ ֶ ץ ש ּ ֵ ק ִ ר מ ֹ אמ ֵ ם ל ָ ה אוֹת ׁ ֶ ש ֹ ו מ ַ צ ְ י ַ ו" ושם (פס' י') פירש שהכוונה כּוֹת" ּ ֻ ס ַ ג ה ַ ח ּ ְ ה ב ּ ָ ט ִ מ ּׁ ְ ש ַ ה היא לתחילת השנה. מדבריו במקום אחר (שמות הפירוש הארוך כ"א, ב; וכן בתהילים קי"ט, צ"ו) מתבארת ראיה נוספת לכך. חוּ ּ ְ ל ׁ ַ ש ּ ְ ים ת ִ נ ׁ ָ ע ש ַ ב ׁ ֶ ץ ש ּ ֵ ק ִ מבירמיה (ל"ד, י"ד) נאמר: " ים ִ נ ׁ ָ שׁ ש ׁ ֵ ךָ ש ְ ד ָ ב ֲ ע ַ ךָ ו ְ ר ל ֵ כ ּ ָ מ ִ ר י ׁ ֶ ש ֲ י א ִ ר ְ ב ִ ע ָ יו ה ִ ח ָ ת א ֶ ישׁ א ִ א "מקץ שבע שניםהרי ש"ךְ". ּ ָ מ ִ ע ֵ י מ ׁ ִ ש ְ פ ָ תּוֹ ח ְ ח ּ ַ ל ׁ ִ ש ְ ו הוא במלאת שש, דהיינו בתחילת השנה השביעית. כי לכל דבר יש לו שני קצוות, והנה וכלשון הראב"ע: " פעם ימצא קץ שהוא תחילה, ופעם שהוא בסוף". ומבואר שהבין ש"התחלה" אין פירושה התחלת המניין (דהיינו התחלת שבע השנים), אלא התחלת היחידה האחרונה של המניין (דהיינו התחלת השנה השביעית).אולם, המועד שנקבע בדין כמועד המחייב לשמיטת הכספים, לדעת רוב הפוסקים, הוא מועד שקיעת החמה עם תום השנה השביעית ולא הרמב"ם, שמיטה ויובל, ט /ד ; רמב"ן, בתחילתה. (ר' דברים, ט"ו,א). מעמדו של שיק דחוי: יש עיסוק הלכתי גם בשאלת שיק דחוי. במקרה שהוא דחוי לשנה השמינית אינו נשמט כי לא הגיע זמן הפירעון. אולם מה אם השיק אינו לא דחוי? יש הטוענים כי כיוון שמסר לו צ'ק, החוב כבר נחשב גבוי ואינו נשמט ויש חולקים. המסקנה היא כי מוטב להחמיר, ולכלול את השיק דנן בפוזבול, כדי שהחוב לא יישמט. "צ'קשפרעונו לפני סיום השמיטה (ולא פרעו) לכאורה נשמט. אולם, ייתכן שהצ'ק נחשב כאילו נגבה כבר החוב, וממילא הוא לא נשמט. להלכה יש שנטו להקל בכך (גרש"ז אויערבך, הו"ד בשמיטת כספים כהלכתה, שביבי אש, יג; הרב ואזנר, שם בשביבי אש, ט) ויש שנטו להחמיר (עיין שו"ת מנחת יצחק ב, קיט), ולכן למעשה טוב לכלול גם דברים אלו בפרוזבול". המקום: ראינו כי מקורה של מצוות השמיטה הוא שמיטת הקרקעות. זוהי מצווה התלויה בארץ. כלומר, חלה רק על קרקעות בארץ ישראל ולא בחוץ לארץ.(ר' ערוך השולחן, חושן משפט, סימן ס"ז, סעיף א'). מכאן מתעוררת השאלה, האם מצוות שמיטת הכספים חלה למרות שאינה תלויה בארץ. הרמב"ם פסק, כי אמנם קיומה של מצוות שמיטת כספים מדאורייתא, תלוי בדין היובל. דהיינו, כאשר כל ישראל יושבים בארץ ישראל ומעבדים את אדמתם. אולם, מצוות שמיטת כספים נמשכת גם מכוח דרבנן אשר תיקנו להמשיך לקיימה זכר למצווה, כדי שלא תישכח תורת שמיטת כספים מישראל. (הרמב"ם ט'/ב'-ג'). המסקנה הינה כי בגלל שמדובר במצווה הקשורה לכסף ולא לגידולים על אדמת ארץ ישראל, תיקנו חכמים להחיל את המצווה גם על שמיטת כספים (קידושין ה" ַ ה ל ָ טּ ִ מ ְ א שׁ ָ ר ָ י ק ִ כּבחוץ לארץ. שנאמר: " יצוין, כי היו גם דעות אחרות שלא להחיל את .לח/ ב) רמ"א, חושן מצוות שמיטת כספים בחוץ לארץ.(ר' שלימד זכות על הקהילות בחו"ל שלא משפט, סז/ א, נהגו שמיטת כספים).ברם, ההלכה שהתקבעה היא, כי מצוות שמיטת כספים נוהגת בין בארץ ובין בחוץ לארץ. חריגים לחובות נשמטים: באופן עקרוני כל חוב לאחר השנה השביעית נשמט
RkJQdWJsaXNoZXIy MTczMjUz