Table of Contents Table of Contents
Next Page  32 / 92 Previous Page
Information
Show Menu
Next Page 32 / 92 Previous Page
Page Background

ח

שנה מפרידות בין פרשת

30 .

ייל יורה במחבל מנוטרל

בה אנשי השב"כ הרגו מחבל מנוטרל, העידו

300

קו

עדות שקר וניסו להפליל את אלוף במיל' איציק מרדכי,

אך כלל לא הועמדו לדין וזכו לחנינה מנשיא המדינה, לבין

פרשת אלאור אזריה בה הועמד לדין אזריה, הורשע ונגזר

חודשים לאחר שהרמטכ"ל סבר, כי למרות

14

עליו עונש של

שמעולם לא הביע חרטה, יש להפחית בעונשו.

פרשת אלאור אזריה אינה סיפור על הרשעה בירי מצולם

של אדם חסר ישע על ידי חייל, שאם יציגו את סרטון ההריגה

בלבד בפקולטה למשפטים הדעה הרווחת תהיה, כי היסוד

הנפשי של מבצע הירי דומה יותר לכזה של רוצח מאשר מי

שאמור להיות מואשם בהריגה.

פרשת אלאור אזריה מלמדת על הפער הבלתי נסבל בין לשון

.2017

החוק היבשה לבין המציאות החברתית של ישראל בשנת

בעולם בו סביבתו של אזריה הייתה בזמן אמת אדישה לחלוטין

לירי, ניתן רק לשער מה היה קורה אילו אזריה, שמעולם לא הביע

חרטה, היה מביע מיד בתחילת התחקור התנצלות על הירי. כנראה

שהוא לא היה עומד לדין והעניין היה מסתיים בדין משמעתי.

ניתן גם לשער, מה היה קורה אילו קו הטיעון של סנגורו של

אזריה בערעור, והצגת המקרים הדומים בהם נורו פלסטינים לא

חמושים בגבם מבלי שאיש הועמד לדין פלילי, היה קו ההגנה

המרכזי בערכאה הדיונית. האם בית הדין הצבאי האזורי היה

מסוגל לקבוע ברמה המוסדית כי בהשוואה לכל מקרי הירי

האחרים של חיילים בפלסטינים, שלא סיכנו חיי אדם אך לא צולמו

והוקרנו במהדורות החדשות, העמדתו לדין של אזריה מהווה

אכיפה סלקטיבית, ובכך לקבוע כי הנורמה של ירי בפלסטינים

?2017

שאינם מהווים איום הינה נורמטיבית בישראל של שנת

במבט לאחור, נראה כי אזריה, חייל פשוט מהפריפריה ולא

בכיר בשב"כ בשנות השמונים שהיה מצויד בייעוץ משפטי

של בכירי המשפטנים, לא השכיל להבין את הפער האמיתי

בין תרבות ה"סמוך" וה"קריצה" וגלגול העיניים שמלווים את

הדימוי של שלטון ה"חוק" בשטחים המוצגת כלפי חוץ ובין

המציאות האמיתית בה ניתן לירות באדם שכוב על הקרקע

מבלי שאיש מרים גבה.

לאחר שמעשהו צולם, לפרקליטות הצבאית לא היתה ברירה

אלא להעמידו לדין. גם התעקשותו על גאוותו במעשה אמנם

תרמה לו את תמיכת ה"צל" והפוליטיקאים הבכירים במדינת

ישראל שאיבדו צלם ממלכתיות, אך היתה טראגית בבית

המשפט, אם כי לא טראגית מספיק ביחס לרמטכ"ל שחרף

היעדר הצער הפחית את עונשו.

אבל, קולות ההמון, חרף כל ביטויי הרטוריקה בהרשעה ובגזר

הדין, חדרו גם לפרקליטות, שבחרה שלא להגיש כתב אישום

על רצח וגם לשופטים, שהקלו עמו ביחס למקרים אחרים בהם

הורשעו אחרים בהריגה.

גם ערכאת הערעור לא עמדה בפרץ, פרט לשופטים פליטמן

וסגל שהגיעו מהמערכת האזרחית והיו מנותקים מההוויה

הצבאית, אך לא מהראיות, הרי שבסופו של דבר, לאחר שהחברה

בישראל געשה ורעשה בכל פורום אפשרי, לא היתה מסוגלת

לשלוח את "הילד של כולנו" לכלא לתקופות ענישה דומות של

עבריינים אחרים, שהורשעו בהריגה ונגזר עליהם עונש כבד.

פרשת אזריה הינה כל כולה לכך ששוויון בפני החוק אינו קיים

במציאות. היעדר שוויון בין אכיפת החוק בישראל ובשטחים,

היעדר שוויון בין ישראלים ופלסטינים, היעדר שוויון בין אזריה

לבין קצינים בכירים שבמקרים חמורים של ירי כלל לא הועמדו

לדין, וכל שכן, היעדר שוויון היסטורי בין בכירי השב"כ בפרשת

, שידעו לשחק את המשחק הממלכתי וזכו לחנינה מבלי

300

קו

שינוהל נגדם הליך משפטי לבין אזריה, שלא הבין שלטובתו

האישית היה מוטב אילו אחד היה בפה ואחד בלב.

האירוע של כולנו

היריות שחיסלו מחבל מנוטרל פערו את הפצעים, המתחים

והקצוות של תפישות העולם, בליבה של אומה שלמה

מאת עו"ד ערן גולן

אירוע השנה

פרשת אלאור אזריה

הכותב הוא מ"מ יו"ר ועדת האתיקה הארצית, התמחה אצל היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין

2017

אנשי השנה

2017

דצמבר

32