Table of Contents Table of Contents
Next Page  31 / 92 Previous Page
Information
Show Menu
Next Page 31 / 92 Previous Page
Page Background

ח

ופש הביטוי בישראל נמצא בנקודת שפל מדאיגה.

לכאורה, חופש הביטוי משגשג, הרשתות החברתיות

פתוחות לכל, והשיח הוא במקרים רבים מגוון, משוחרר,

קיצוני, פרוע, וללא גבולות. גם חופש ההפגנה נראה לכאורה

בשיאו: חרדים מתפרעים בירושלים, נכים שהופכים לפנתרים

סוגרים כבישים ראשיים, וכל אחד אומר ועושה מה שהוא

רוצה. הפקרות.

אולם זוהי תמונה חלקית ומטעה. מתחת לביטויים אלה,

שחלקם פרועים, מתגבשות נורמות חדשות של העדר סובלנות

למיעוטים, לחריגים, לאחר, לביקורת פנימית וחיצונית של

ממש, ולביטויים או הפגנות שמערערים על הסדר הקיים.

תרבות משפטית, נורמטיבית וחברתית דמוקרטית המבוססת

על חופש המצפון וחופש הביטוי וההפגנה, הופכת בשנים

האחרונות את עורה, בעידוד גלוי וסמוי של השלטון, ומפנה

את מקומה למדיניות אחרת, ממשלתית, לאומית, הזוכה גם

לתמיכה עממית רחבה.

במקום התרבות הליברלית דמוקרטית, אותה אימץ וטיפח

בית המשפט העליון במשך שנים, צומחת כאן מדיניות ותרבות

שעיקרם אפליה בין ביטוי לביטוי, בין הפגנה להפגנה, או

אם לומר זאת במפורש, בין ביטוי שלנו, והפגנות שלנו, לבין

ביטויים והפגנות של האחר. כלפי הראשונות יש סלחנות

בלתי נסבלת, שהיא בעצם עידוד לבריונות ואלימות. כלפי

השנייה, יד חזקה ונוקשה, שמסמנת את הגבולות של חופש

הביטוי וההפגנה: מכות של שוטרים לאתיופים, נשק חם כלפי

בדואים וערבים, עד כדי הריגה של מפגינים, ומעצרים של

פעילי שמאל, המסומנים כאויבים, עבריינים, לא לגיטימיים.

על רקע זה, פסק הדין של השנה הוא כמובן פס"ד של

בית המשפט העליון בעניין אישור ההפגנות בפתח תקווה,

והקביעה המפורשת שהפגנות אלה אינן טעונות אישור

או רישיון מהמשטרה. לא מדובר רק בקביעה של המובן

מאליו, שחופש הביטוי וההפגנה חל במלוא כוחו על

הפגנה המבקרת את השלטון, ומטרת שמירת שלטון החוק

וטוהר המידות בישראל, אלא באמירה מפורשת כי הפגנה

כלפי היועץ המשפטי לממשלה בעניינים הנוגעים למילוי

תפקידו היא מותרת ולגיטימית במדינה דמוקרטית, וכי

הפגנות אלה הן נשמת אפה של הדמוקרטיה, ואין איש

ציבור חסין מפניה.

עם כל הגאווה על פסק הדין החשוב הזה, המבטא נכונה את

ערכיה של מדינת ישראל, חשוב לומר כי גם הוא, כמו פסקי

דין אחרים, מתקבל בספקנות ואפילו באיבה בחלקים גדולים

של הציבור הישראלי. הדאגה לחופש הביטוי בישראל היא

לפיכך לא רק דאגה לטיבם של פסקי הדין של בית המשפט,

אלא צער על כוחו הנחלש לעצב את התרבות הפוליטית

והחברתית של החברה בישראל, לאורם של ערכים ליברלים

ודמוקרטיים. בית המשפט לבדו לא יכול לשאת במשימה.

זוהי משימה של כולנו.

החופש להפגין נגד השחיתות

מתחת לחופש הביטוי המשגשג והרשתות החברתיות הפתוחות לכל,

מתגבשות נורמות חדשות של העדר סובלנות למיעוטים, לחריגים ולאחר.

על רקע זה, פסק הדין המתיר להפגין מול ביתו של היועץ המשפטי

לממשלה הוא בנשמת אפה של הדמוקרטיה

מאת עו"ד ד"ר יובל קרניאל

אירוע השנה

היתר הפגנות פתח תקוה

הכותב הוא מומחה למשפט ותקשורת, מכהן כרקטור ומשנה לנשיא בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים

31

2017

דצמבר