עורך הדין 51 גיליון | 2023 אפריל לשכת עורכי הדין בישראל הכל טוב?סוף טוב עו"ד דינה דומיניץ, מנהלת היחידה הממשלתית לתיאום המאבק בסחר בבני אדם, זנות ופוליגמיה, בריאיון שצריך להטריד את כולנו 56 עמ' | עו"ד מנחם שטאובר על הרצון להמשכיות וקיום לאחר המוות בעיניים משפטיות 70 עמ' | עו"ד ד"ר יאיר שיבר מעבדות לחירות בעלות על זרע מוקפא משפטנים ומשפטניות בעלי אהבה גדולה ⋅ משפט וספרות 7 עמ' | למילים ומשפטים בפרויקט מאמרים ייחודי
2 מושיטים יד לתרומה ועזרה לילדים חולי סרטן את תרומתכם ניתן לתרום דרך “עיגול לטובה” לשכת עורכי הדין ומועדון הצרכנות באמצעות עמותת בשבילנו זה כסף קטן בשביל ילדים חולי סרטן זו תקווה לחיים >> לעגל את האגורות לחצו כאן & 4 התרומה הממוצעת לחודש הינה אינם צד לעסקה ואינם אחראים ו/או לפרסום ו/או לעסקה ו/או לשירות ו/או למוצר ובכלל זה למחיריהם. EXTRA MEMBERS קבוצת ישראכרט/מועדון טיבם, איכותם, מועד אספקתם ליוצא בזה *הנפקת הכרטיס וגובה המסגרת נתונים לשיקול דעתה הבלעדי של ישראכרט בע”מ ו/או פרימיום אקספרס בע”מ ו/או ישראכרט מימון בע”מ או הבנק המנפיק *אי עמידה בפירעון ההלוואה או האשראי עלולה לגרור חיוב בריבית פיגורים והליכי הוצאה לפועל *טל”ח ₪ 25- כרטיס לספארי ב ₪ 89 במקום
51 גיליון | 2023 אפריל 3 דבר ראש הלשכה חברות וחברים יקרים, מוגש לכם בזאת הגיליון חדש של ,2023 כתב העת "עורך הדין" – אפריל היוצא לאור על ידי לשכת עורכי הדין. אנו פותחים את הגיליון הנוכחי בפרויקט מרכזי יוצא דופן בנושא "משפט וספרות", שמאגד טורים ומאמרי דעה של שופטי בית המשפט, עורכות ועורכי דין, נשות ואנשי אקדמיה ועוד, ובהם: כבוד שופטת השופטת דפנה בית המשפט העליון כלת ברק ארז, עו"ד והסופר דן שינמן, פרופ' נילי פרס ישראל לחקר המשפט כבוד שופטי המחלקות הכלכליות כהן, השופטת מיכל בבית המשפט המחוזי, רוזן עוזר והשופט ד"ר מוחמד עלי, מאוניברסיטת פרופ' דורון מנשה הסופר ועו"ד ליעד שהם, עו"ד חיפה, לשעבר המשנה ליועץ דינה זילבר המשפטי לממשלה – כל אלה ועוד בעלי אהבה גדולה למילים ומשפטים בכלל, ולעולם הכתיבה בפרט, וכעת גם קוראות וקוראי הגיליון יוכלו ליהנות מכך. בהמשך הגיליון תוכלו לקרוא ריאיון עו"ד דינה דומיניץ עומק מרתק עם השנים האחרונות 7 המכהנת בכמנהלת היחידה למאבק בסחר בבני אדם. במסגרת הריאיון מתארת עו"ד דומיניץ את המאבק הבלתי מתפשר בתופעת הזנות, את הקשיים השונים במיגור התופעה, ומגיבה גם לביקורות השונות. בהמשך הגיליון מפורסם מדור "ראוי לדיון", ובו אנו מפרסמים עו"ד אורלי מאמר מקורי ומעניין של בנושא – "מי שעומד מאחורי טננבאום ומצדדי ומלפני הוא העומד" – הדיון המקדמי כמגרש משחקים. בגיליון שלפניכם מתפרסם מדור "בעיני עורך הדין", שכולל מאמרים מקצועיים, הצעות ייעול ומחשבות במגוון נושאים שעל סדר היום, "בעלות על זרע מוקפא", ובהם: ״פורמלי או דינמי? מגמות בפסיקת בית המשפט העליון בענייני מיסוי מקרקעין", "החוזה הבנקאי בצל המציאות המשתנה", "שאלת עצם הסמכות לחיפוש בטלפון סלולרי", ועוד. ״מחיר מופרז תוצרת הארץ" לצדם מופיעים גם המדורים הבאים: "לא עוד ספר", "כך אני הייתי מנסח" ו"יו"רים מהשטח". חבריי, תפקידיה של הלשכה רבים ומגוונים, ומעורבות חברתית היא אחד המרכזיים שבהם. על כן גם נושא זה, שחרתנו על דגלה של הלשכה, יקבל מקום של כבוד בגיליון הנוכחי. במדור אנו מביאים ארבעה "שליחי מצווה" סיפורי התנדבות של חברות וחברי הלשכה, המגלים מעורבות חברתית במסגרת תוכנית "שכר מצווה", אחת מתוכניות הדגל של הלשכה. בהזדמנות זו אני מבקש להודות לשותפיי להנהגת לשכת עורכי הדין, יושבי ראש המחוזות וחברי המועצה הארצית, על העשייה הרבה וההתגייסות למען ציבור עורכי ועורכות הדין. בכוונתי להמשיך ולפעול למען אחדות הלשכה ושמירה על כבוד המקצוע, למען הגנה על עצמאות בתי המשפט, ולמען ביצור הדמוקרטיה, שלטון החוק וזכויות האדם והאזרח. אלה תפקידיה של לשכת עורכי הדין ואין בכוונתי להתנער מהם. שלכם, עמית בכר, ראש לשכת עורכי הדין בישראל דבר ראש הלשכה עו״ד עמית בכר צילום: יחצ סיון פרג
4 עורך הדין 2023 אפר י ל | 51 גיליון מס' עורך ראשי: עו"ד מנחם שטאובר הפקה: עו”ד עמית פרלמן עיצוב גרפי: משרוקית עורכת לשונית: אילת צור צילומים: דוברות הרשות השופטת, דוברות משרד המשפטים, לשכת עורכי הדין, יוסי זמיר,עזרא לוי, Adobe Stock אורי עשור, מרסלו וישניה, סיון פרג, צילום שער: כדיה לוי , תל-אביב 10 רח’ דניאל פריש מו”ל: לשכת עורכי הדין בישראל מנכ”ל הלשכה: אורי אלפרסי 03-6918696 : פקס 03-6362200 : טלפון www.israelbar.org.il אתר הלשכה: מייל המערכת: menachem.s@israelbar.org.il המערכת אינה אחראית לתוכן המודעות 66 ראוי לדיון – עו"ד אורלי טננבאום "מי שעומד מאחורי ומצדדי ומלפני הוא העומד" - הדיון המקדמי כמגרש משחקים 56 מעבדות לחירות - עם עו"ד דינה דומיניץ ריאיון עומק לכבוד חג הפסח עם מנהלת היחידה הממשלתית לתיאום המאבק בסחר בבני אדם, זנות ופוליגמיה 7 משפט וספרות – הפרויקט המרכזי פרויקט מיוחד שמאגד משפטנים ומשפטניות בעלי אהבה גדולה למילים ומשפטים 70 בעיני עורך הדין מאמרים מקצועיים, הצעות ייעול ומחשבות במגוון נושאים שעל סדר היום 3 דבר ראש הלשכה עו"ד עמית בכר
51 גיליון | 2023 אפריל 5 104 יו״רים מהשטח פרויקט להכרת יושבי ראש הפורומים והוועדות המקצועיות בלשכת עורכי הדין 100 לא עוד ספר ד"ר עו"ד עמית גורביץ' סקירת ספרות משפטית 113 שליחי מצווה מתנדבים בתוכנית "שכר מצווה" מספרים על הזכות להיות חלק ממנה 116 חדשות הלשכה 98 כך אני היית מנסח פרופ' דוד פרנקל תמונה אחת >>>>>>>> בגיליון • טקס הסמכה מועד חורף • כנס החורף הארצי של לשכת עורכי הדין • טקס ותיקי המקצוע • מסיבת פורים של לשכת עורכי הדין ומועדון אקסטרה ממברס ,27.3.23 נתיבי איילון חסומים, ברקע: מגדלי עזריאלי צילם: עו"ד איציק לוי
המדרשה אקדמיה ארצית לעורכי דין לפרטים נוספים ולהרשמה לחצו כאן השתלמויות תעודה בשיתוף משרד המשפטים משרד המשפטים
המשפט (של קפקא), הסוחר מוונציה (שייקספיר), מדרשי אגדה וספרות חז"ל, הדרמה היוונית, החטא ועונשו, משפט הקופים ואפילו קטעים משיר הפתיחה של סדרת ילדים מפורסמת, הם רק חלק מיצירות האומנות שמהן שואב המשפט השראה, או מבצע הקבלה לשם המחשה. משכך, אין זה מפתיע שתחום המשפט והספרות מהווה דיסציפלינה מתפתחת, שהכתיבה עליה יצאה מגבולות האקדמיה ומתרחבת משנה לשנה, וכבר ניתן להבחין בזליגה עקבית אל תוככי עולם המשפט הפרקטי, בין אם בפסקי דין, בין אם בכתבי טענות, ובין אם במאמרים אקדמיים משפטיים. רק לאחרונה בחר שופט בית המשפט העליון עופר גרוסקופף, לצטט מתוך הטרגדיה שכתב המחזאי היווני סופוקלס במאה החמישית לפנה"ס – ״אדיפוס המלך״, בעת הכרעתו בפסק הדין בנושא פרשת העוברים באסותא ). אולם, לא רק ספרות 856/23 (בע"ם גבוהה ומחזות נודעים מחלחלים אל תוך המשפט, אלא גם אומנות במובנה הרחב. שופט בית המשפט העליון יצחק עמית, למשל, בחר לפתוח פסק דין העוסק במידת אחריותה של רשות הכבאות, בקטעים מתוך שיר הפתיחה של תוכנית הילדים הפופולרית סמי ). ויש דוגמאות 9480/17 הכבאי (ע"א נוספות, רבות מספור. הפרויקט המרכזי בגיליון החדש של 'עורך הדין' מאגד טורים מקוריים, שכתבו שופטי בית המשפט, נשות ואנשי אקדמי, משפטניות ומשפטנים, עורכות ועורכי דין, אשר מרביתם "חטאו" בנושא "משפט וספרות", בין אם במסגרת עבודתם המשפטית, ובין אם כסופרים לכל דבר ועניין. משתתפי הפרויקט ידעו להפוך את הספרא לסייפא ואת הסייפא לספרא, ואני מודה לכל אחת ואחד מכותבי המאמרים, על הסכמתם לקחת חלק בפרויקט הייחודי הזה: בית המשפט השופטת דפנה ברק ארז, העליון, כותבת על הרגע שבו ספרות הסופר ועו"ד ומשפט נפגשים בתנ"ך, , מספר על הספרות שבמשפט, דן שינמן אוניברסיטת תל פרופ' נילי כהן, אביב, קושרת בין המשפט והספרות בראי טרגדיה משפטית ומשפחתית, בית המשפט השופט ד"ר מוחמד עלי, המחוזי (כלכלי) בחיפה, מספר על השופטת מיכל רוזן עוזר,אמת ושקר, המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, כותבת בשבח עו"ד אביה הזהירות מהרטוריקה, כותבת על סטוריטלינג משפטי אלף, פרופ' דורון – כאומנות בפני עצמה, אוניברסיטת חיפה, מצביע על מנשה, הכתב כך ששירים הם לפעמים ראיות, ,News1 אתר המשפטי איתמר לוין, כותב על השופט בתפקיד העד: משה בייסקי, משפט אייכמן ואוסקר הסופר ועו"ד ליעד שוהם, שינדלר, ממשרד גולן גולדשמיט ושות', משתף הסופרת בהרגשה להיות גם וגם, משרד עורכי ועו"ד דורית זילברמן, דין מישל חדד, מתמקדת בשלושה נרטיבים: המשפטי, הספרותי והעיתונאי בפרשת חוה יערי ואביבה , משרד הסופרת ועו"ד ענת לויגרנות, ענת לוי ושות', משתפת בנקודת מבט אישית – על הדמיון והשוני בין פרופ' סיפור משפטי לסיפור פרוזאי, המרכז האקדמי אבישלום וסטרייך, למשפט ולעסקים, מבצע ניתוח ספרותי של תשובה הלכתית – הפקעת עו"ד נור קידושין לפתרון ממזרות, משרד עו"ד אחמד רסלאן, נור רסלאן, רסלאן ושות', מתייחסת לקשר הגורדי פרופ' ליאור שבין האומנות למשפט, מאוניברסיטת זמר וד"ר אביב גאון, רייכמן, מכינים אותנו לעידן הסופרים דיגטליים: אתגרי הבינה המלאכותית, עו"ד דינה ונסיים (או נתחיל) עם לשעבר המשנה ליועץ המשפטי זילבר, לממשלה, שכותבת בשלוש מערכות על הפגיעה הצפויה בעצמאות מערכת המשפט וסבורה שצריך סוף (טוב) לסיפור. שלכם, עו"ד מנחם שטאובר, עורך כתב העת ספרא וסייפא מנחם שטאובר 51 גיליון | 2023 אפריל 7 משפט וספרות
אין כמו התנ"ך ספר שמכיל טקסטים 1* משפטיים וטקסטים ספרותיים, זה לצד זה, כמעט ללא הפרדה. לעתים, הסיפורים אף מובאים כתשתית או כהצדקה ליצירת כלל משפטי חדש. כך למשל, המאבק של בנות צלופחד על ירושת אביהן, כהבאתו בספר במדבר, משמש בסיס לשינוי בחוקי הירושה שקודם לכן אפשרו רק לבנים לרשת, וכלשון הכתוב "והיתה לבני ישראל, לחוקת משפט". במקרים אחרים, הסיפור משמש רקע לחוק דווקא על דרך ההיפוך. ספר בראשית חוזר וכולל סיפורים המתארים מציאות מרה של העדפת בן אחד על פני אח או אחים אחרים (יצחק וישמעאל, עשו ויעקב, יוסף ואחיו). בניגוד לכך, כפי שציין מלומד המשפט רוברט קאוור, חוקי הירושה המקראיים הפורמליים קובעים כללי חלוקה שווים בין הבנים. אפשר לומר שסיפורי היריבות בנושאי ירושה משמשים הצדקה מראש לחשיבות הנודעת לקביעתם של כללי ירושה מסודרים. בדומה לכך, הסיפור המורכב של האחיות, לאה ורחל, הנשואות שתיהן ליעקב, יכול לשמש אות ואזהרה לאיסור שמופיע בהמשך ביחס לנישואיו של אדם לשתי אחיות בעודן בחיים. הקשר בין ספרות לחוק נמשך מן התורה אל ספרות הנביאים. כך, סיפורו של אליהו הנביא, אשר * הכותבת הינה שופטת בית המשפט העליון. הטיח במלך אחאב את התוכחה המפורסמת של "הרצחת וגם ירשת", שימש לימים השראה – בשיטות משפט מודרניות – לפיתוח דיני הירושה באופן שמסייג את זכותם של רוצחים לרשת את קורבנותיהם. עד כאן, באופן כללי. וכעת, אבקש לבחון מקרה מיוחד של קשר בין ספרות למשפט - השימוש בדרך של סיפור כדי לקדם את החשיבה המשפטית, או לסייע במציאת הפתרון הצודק למקרה שיש להכריע בו. הכוונה היא למצבים שבהם הסיפור התנ"כי מתאר הבאתה של דילמה משפטית בפני מי שצריך להחליט בה במתכונת של "סיפור", תוך הסתרת פרטיהם של גיבורי המקרה. כך הסיפור מאפשר קבלת החלטה ביחס לצדדים היפותטיים, באופן אובייקטיבי. בעת שהמחליט נחשף לסיפור הוא דומה לאלת הצדק, זו שעיוורת לזהותם של הצדדים. במונחי המשפט בן ימינו, ניתן לומר שזהו מצב המאפשר קבלתה של החלטה מעבר ל"מסך הבערות", המתואר עלידי ג'ון רולס – קבלת החלטה מבלי שהשלכותיה המעשיות (להבדיל מאלו העקרוניות) יהיו ידועות למחליט. רק בשלב מאוחר יותר מתחוורת לראשונה זהותן של הנפשות הפועלות, כאשר ההכרעה העקרונית כבר ברורה. אפתח בקורותיו של המלך דוד, כפי שהן מובאות בספר שמואל. אלה מזמנות שתי דוגמאות טובות לפרקטיקה של קבלת החלטות המושתתת על סיפור. המקרה המפורסם יותר הוא זה של "משל כבשת הרש". דוד חטא בכך שהזמין אליו את בת שבע, אשתו של אוריה החתי, ואז שלח את אוריה עצמו למות בקרב כדי שיוכל לשאת את אשתו. כיצד ניתן היה לגרום למלך להכיר בחטאו? המענה לשאלה הוא קשה. באותה עת, המלך היה גם השופט, ובכל מקרה, ההנחה הסבירה הייתה שיתקשה להכיר בחטאו. זהו בדיוק הצומת שבו נעשה שימוש בסיפור כדרך להשגת צדק. נתן הנביא מתייצב אצל דוד ומספר לו משל – על האיש העשיר אשר חמס את כבשתו של רעו העני. דוד מתקומם ופוסק: "בן מות האיש העושה זאת". ואז מגיע רגע הגילוי. נתן מבהיר לו: "אתה האיש", ומיד מפרט כי הנמשל הוא המעשה בבת שבע ובאוריה. הסיפור פעל את פעולתו, ודוד מכיר בחטאו. מקרה מפורסם פחות, שמדגים באופן דומה את כוחו של הסיפור להציג דילמה של עשיית צדק בפני השופט, הוא זה של "האשה החכמה מתקוע". סיפור זה מוצג בפני דוד בנקודת שבר אחרת בחייו, לאחר שבנו אבשלום הרג בן אחר שלו, את אמנון, על רקע אונס תמר. דוד התאבל על בן אחד (אמנון), שאינו בחיים עוד, וגם על בנו הנוסף (אבשלום) שנאלץ לברוח לארץ נכר, כדי להימלט ממשפט וגזר דין, בשל אחריותו למעשה. דוד התגעגע לאבשלום, אך לא ידע כיצד להיחלץ מן המצב שנוצר. בשלב זה שלח אליו יואב בן-צרויה את מי שהייתה ידועה בתור האשה החכמה מתקוע. היא התבקשה להציג לדוד מעשה שבגדרו, כביכול, אחד מבניה המית את אחיו 8 עורך הדין דפנה ברק-ארז * כאשר ספרות ומשפט נפגשים בתנ"ך צילום: אסף אלבוחר
ואילו משפחתה מבקשת להורגו ולהותיר אותה שכולה משניהם. זאת, כדי לפתוח את הדלת לגינוי של עמדת המשפחה ולסלול את הדרך לחזרתו של אבשלום לירושלים, לאחר שנקם את נקמת תמר והרג את אמנון אחיו. גם כאן חוזרת על עצמה הטקטיקה ששימשה במשל כבשת הרש. עם זאת, דוד "נפל בפח" רק בפעם הראשונה. הפעם, כאשר הציגה לו האשה החכמה מתקוע את סיפורה, דוד "גילה" במהירות יחסית כי אין מדובר בסכסוך של אחרים, אלא במשל הנוגע לו ולמשפחתו, ושאל: "היד יואב אתך בכל זאת"? כך או כך, שני המקרים הם יוצאי דופן במובן זה שהיה בהם ניסיון לסייע לשופט שלא היה לו תחליף באותה עת – המלך עצמו – להגיע להכרעה הנכונה. השימוש ב"מסך הבערות" כדרך לקבלת החלטה שאינה לגופם של אנשים, אלא לגופו של המקרה, חוזר בשלב מאוחר יותר גם במגילת אסתר, בהקשר שונה. כאשר המלך אחשוורוש מבקש להיוועץ בהמן ולקבל ממנו תשובה מהימנה ואובייקטיבית לשאלה כיצד לגמול למרדכי, שסייע לו בעבר, הוא מציג לו את השאלה תוך "הפשטת" הסיפור ממרכיביו הקונקרטיים. הוא שואל: "מה ייעשה לאיש שהמלך חפץ ביקרו?". כך, ללא זיהויו של הנוגע בדבר, יכול היה המן לתת למלך עצה כנה ומועילה, באשר לכבוד וליקר שיש לחלוק לאיש כזה. ואז הגיעה המכה – המלך אמר להמן: "מהר קח את הלבוש ואת הסוס כאשר דברת, ועשה כן למרדכי היהודי". כך פעם נוספת, סיפור שנותק מעובדותיו הקונקרטיות אפשר לקבל החלטה מועילה. כאן הדוגמה מורכבת יותר, כי למעשה העצה לא הייתה אובייקטיבית לחלוטין, אלא מוטה לצד השני – לעבר הרעפת טוב מפליגה (על רקע הערכתו של המן שהדברים מכוונים אליו, ולא ל"סתם" אדם). כיום, וטוב שכך, לא ניתן להעלות על הדעת מצב של שפיטה עצמית או החלטה על-ידי הנוגע בדבר (כמו זו של המלך היושב בדין במשפטו שלו). כך, בין השאר, בזכות פיתוח התפיסה של הפרדת רשויות, וכן של איסור על ניגוד עניינים. עם זאת, התובנה העולה מן הכתובים – שסיפורים אכן יכולים לסייע בשיפוט של מצבים קונקרטיים ולשמש בסיס לפיתוח המשפט – מוסיפה להיות רלוונטית בעולם המשפט בן ימינו. ראשית, זוהי דרכם של לימודי המשפטים. כל מי שלמד משפטים בישראל, ברוח מסורת המשפט המקובל, יודע כי הלימודים, ואף הבחינות, מבוססים במידה רבה על "סיפורי אירוע" ). התלמידים case studies( מקבלים סיפורים היפותטיים שאותם הם צריכים "לפצח" ובדרך זו לבטא את מיומנותם המשפטית. יתר על כן, הסיפורים מיועדים לתת מענה לא רק למקרה המסוים שמוצג בהם, אלא גם למקרים אחרים (תוך הערכת ההשלכות על מצבים נוספים, שדומים לאלה שנדונו, אך גם מובחנים מהם בחלק מהיבטיהם). שנית, וזאת במישור האתי-חינוכי, הפילוסופית הידועה מרתה נוסבאום נדרשה באריכות בספרה "צדק פואטי" לתרומת הקריאה בסיפורים לפיתוח השיפוט המוסרי והערכי של מצבים. ממש כפי שהקריאה בסיפור של כרם נבות אינה מספקת רק נקודת מוצא לפיתוח של דיני הירושה, אלא קודם כל בסיס לחשיבה מוסרית. זוהי תובנה חשובה. והיא נמצאת כבר בתנ"ך. 51 גיליון | 2023 אפריל 9 משפט וספרות משפט וספרות כיום, וטוב שכך, לא ניתן להעלות על הדעת מצב של שפיטה עצמית או החלטה על-ידי הנוגע בדבר (כמו זו של המלך היושב בדין במשפטו שלו). כך, בין השאר, בזכות פיתוח התפיסה של הפרדת רשויות, וכן של איסור על ניגוד עניינים
בשנים האחרונות החלו לעסוק 1 חוקרי משפט, ובמקביל להם חוקרי ספרות, יותר ויותר בתחום הקרוי "משפט וספרות". דברי ימי הספרות, הקולנוע והתיאטרון, אכן מלאים ביצירות שמשפט במרכזם, ובעיקר משפט פלילי. משפטים העוסקים בפשיעה היוו ומהווים גם כיום נושא רב השראה ומתח, המשמש בסיס לכתיבת סיפורים, מחזות וסרטים. הרומן הידוע של דוסטוייבסקי "החטא ועונשו", ספרו של קפקא "המשפט" וספרים רבים אחרים, מחזות כמו "מעגל הגיר הקווקזי" ו"הסוחר מונציה", סרטים כמו "משפט הקופים", "עד התביעה" ורבים אחרים, סדרות מתח ודרמה, הם רק דוגמאות ספורות מתוך המכלול. ואולם יש חלק אחר של הנושא, המכונה "משפט וספרות", שבו ברצוני לעסוק במאמר זה. אני מתכוון לנוכחות הספרות בתוך המשפט, בניהול המשפט, בפסקי הדין של בתי המשפט. אני מדבר על הפרקליטים והשופטים, המפעילים שנה אחד מבכירי עורכי הדין במדינה, ושימש כסנגור משך כארבעים שנה במשפטים מרכזיים שליוו את המשפט 17 המחבר היה עד לפני * הישראלי. עו"ד שינמן עזב את מרכז הבמה בעיצומה של הקריירה המשפטית שלו, עבר לכתיבה ספרותית ופרסם עד כה ארבעה ספרים, כולם ), הספר "הסנגור", אשר כולל שמונה סיפורים קצרים 2012 ), הרומן "בין הקטבים" ( 2010 בהוצאת כנרת-זמורה-דביר: הרומן "ניתוח לב פתוח" ( ). המחבר מלמד בפקולטות השונות של משפטים בישראל מזה 2021 ) והרומן "ארי והילה" ( 2016 ותיאור של תפיסת העולם המקצועית שלו ( שלושים שנה, ובשנים האחרונות הוא משמש מרצה מן החוץ באוניברסיטת רייכמן. תוך מילוי תפקידיהם - אף מבלי דעת - כלים ספרותיים, ובעצם על אותם חלקים שבהם כל אחד מהם הוא מעין סופר המספר סיפור - במידה זו או אחרת. כדי להבהיר את דבריי, אחזור על עיקרי דברים שהרחבתי בספרי "הסנגור" ,)2016 (בהוצאת כנרת זמורה דביר, בעיקר בפרק א' - "פורמולת ההגנה". בפרק זה תיארתי את עיקרי תפיסתי בדבר בניית אסטרטגיית הסנגוריה במשפט הפלילי, ובמסגרת זו הצגתי את התזה לפיה תפקיד הסנגור מכיל בתוכו אלמנט ספרותי ונרטיבי. ,125 אצטט דברים שכתבתי בעמ' תחת הכותרת: העובדות הקשיחות והעובדות הרכות בפורמולת ההגנה: "בבואי לגבש את פורמולת ההגנה אני מבחין בין שני סוגי עובדות: העובדות הקשיחות (שבאנגלית אכנה אותן ), והעובדות הרכות Hard Facts .)Soft Facts (שבאנגלית אכנה אותן העובדות הקשיחות הן אלה שאין לגביהן אלא אמת עובדתית אחת בלבד - למשל, אני מחזיק בידי ספר, או שמי דן, או השעה כעת שמונה, או הנאשם ירה בקורבן, או שהנאשם קיים יחסים עם המתלוננת וכו'. אינני עוסק בשלב זה בשאלת הראיות, כלומר, אם ישנה הוכחה לכך שהנאשם שכב עם המתלוננת, או אם הוא ירה בקורבן. אני עוסק אך ורק בקטלוג העובדות מבחינת מהותן [...] ״לעומת זאת העובדות הרכות הן אלה שיש בהן יסוד של הערכה, של אומדן, יסוד של פרשנות, של התרשמות (וכאן אני מגיע בעצם לעניין הנרטיב - ד.ש). רוב השאלות העוסקות בכוונה, במצב הנפשי, בנושאים של תום לב או חוסר תום לב - נמצאות בתחום העובדות הרכות. אין זה אומר שלגבי העובדות הרכות אין מבחן של אמת ואמינות, נהפוך הוא - מערך העובדות הרכות בכללותו חייב גם הוא להיות אמין, שאם לא כן, לא נשכנע את בית המשפט כאשר נבקש ממנו לאמצו. ״אכן, בדרך כלל העובדות הרכות הן מכלול עובדתי ולא עניין נקודתי, והן מהוות את הנרטיב של הסיפור בכללותו. לגבי העובדות הקשיחות, אין שום מרווח של גמישות. העובדה נכונה או לא נכונה ואין אמצע. ואילו לגבי העובדות הרכות יש ויש - לא בכל מקרה, אך בחלק ניכר מן המקרים - מרווח גמישות לגיטימי, המאפשר מרחב פרשני שהמחלוקת שבתוכו אינה יכולה להיחשב סילוף האמת. ״בשדה העובדות הרכות ישנו מתחם, שבו זוויות ראייה שונות ולגיטימיות יתחרו ביניהן וייצרו התלבטות ראויה, ואף רצויה, בליבו של השופט. ככל ששדה המחלוקת נמצא בתחום העובדות הרכות, כך מצב הגנתו של הנאשם נוח וטוב, וניהול ההגנה יהיה נכון ומעניין. המשמעות המעשית תהיה ששאלות הכוונה, המצב הנפשי והפסיכולוגי, והשאלות הנורמטיביות 10 עורך הדין דן שינמן * הספרות שבמשפט
ו האת י ו ת , יעמדו במרכז המחלוקת במשפט". הרעיונות המובאים בחלקו העיוני של הספר מומחשים באמצעות סיפורים קצרים, שכמה מהם מדגימים את עניין העובדות הקשיחות והרכות. אחד הסיפורים הללו (הסיפור 22- הראשון - "פיתוי גורלי", עמ' ), מספר על רופא שמנהל קליניקה 47 פרטית, שוכר שירותים של מזכירה שמתאהבת בו, ומתפתה לקיים עמה יחסי מין במשרדו, בתום קבלת הקהל. אין ספק שהדבר נעשה בהסכמה הדדית מלאה, אלא שהרופא, שהוא אדם נשוי ובעל משפחה, מתחרט מיד בתום האירוע, ואילו המזכירה, שאין לה משפחה, מנסה להמשיך ולקיים רומן עם הרופא, למרות סירובו. אחרי פרק זמן מפטר הרופא את המזכירה, וזו מתלוננת נגדו במשטרה וטוענת כי נאנסה על ידו. הרופא מוזמן לחקירת משטרה ומתכוון להכחיש את קיום יחסי המין, מחשש שהודאה בקיומם תגרום לעזיבת אשתו. הוא מתכוון אפוא לשקר ולהכחיש את קיום יחסי המין, ועומד לטעון כי המזכירה ניסתה לפתות אותו, אך משסירב - החליטה להעליל עליו את סיפור האונס. למזלו, בטרם נחקר במשטרה, מתייעץ הרופא עם פרקליטה בשם רות לוין, שחוקרת ומתשאלת אותו במשרדה, ומגיעה למסקנה כי הוא משקר בהכחישו את קיום היחסים. ״מוטב שתפוצץ את מורסת יחסיך עם אשתך, עם כל הסיכון הכרוך בכך, תודה בקיום יחסים עם המזכירה ובכך תוכשר הדרך להתגונן כראוי, בטענה שיחסי המין קוימו בהסכמה״, כך היא מייעצת. הרופא אכן פועל בדרך זו והדבר מביא למשבר קשה עם אשתו, אך במשפט (אשר מתואר בסיפור השני - "פיתוי ), הרופא 48-69 גורלי - המשפט", עמ' מזוכה על ידי בית המשפט מאשמת האונס. קיום יחסי המין עם המזכירה הוא בגדר העובדות הקשיחות, ואילו שאלת ההסכמה היא עובדה רכה. הרופא לא יכול היה לטעון כי יחסי המין לא התקיימו, ובעת ובעונה אחת לומר כי הייתה הסכמה. את הטיעון שהייתה הסכמה הוא יכול היה לטעון אך ורק ביחד עם הודאה בקיום היחסים - על אף הסיבוך הגדול הכרוך בהודאה כזאת. עמדתה זו של עורכת הדין לא רק 51 גיליון | 2023 אפריל 11 משפט וספרות משפט וספרות
שהביאה את הלקוח לאמירת האמת, אלא אף אפשרה לה לנהל את ההגנה על בסיס של נרטיב אמין ומשכנע. סיפור זה מדגים כיצד הצגת נרטיב אמין ומשכנע קריטי להצלחה בהגנה על נאשם. כל משפט כמעט הוא סיפור אנושי שמעורבים בו בני אדם, על יצריהם, מאווייהם, והפסיכולוגיה האנושית המניעה אותם. תפקידו של הסנגור אינו להמציא סיפורים משל עצמו, אלא לאתר את הסיפור האמיתי, ובתוך כך את הנרטיב האמין, ולהציגו בפני בית המשפט בדרך טובה ומשכנעת, באמצעות הנאשם ועל בסיס ראיות התומכות בסיפור. ככל שהנרטיב יהיה משכנע וקוהרנטי יותר, כך יגברו סיכויו להתקבל על ידי בית המשפט. של "הסנגור" אני כותב: 148 בעמ' "מצב זה, שבו קיימים נרטיבים שונים ומתחרים, קיים כמעט בכל משפט, פלילי כאזרחי. כל אחד מן הצדדים מנסה לשכנע את בית המשפט בדבר פרשנותו שלו את עובדות המקרה, ובעצם כל אחד מהם מציע נרטיב שונה, אשר בעקבותיו תוסקנה מסקנות משפטיות שונות". בעולם הספרות רשאי הסופר להרחיב מאוד את שדה הראייה שלו ואין דבר שיגבילו. בעולם הספרות לא חלה על הסופר חובה להציג פתרונות לדילמות השונות. עליו להיטיב ולהציב את השאלות, כאשר ההנחה היא כי השאלות הגדולות של החיים הן בעצם חסרות פתרון. בעולם המשפט המצב שונה. הקונבנציה האנושית, האמנה החברתית, מצפות מבית המשפט להגיע להכרעה במחלוקות המובאות בפניו. אם במשפט האזרחי קיימת הפשרה כמכשיר חשוב ביישוב מחלוקות, הרי שבמשפט הפלילי מוגבלת בהרבה היכולת להגיע לפשרה בדרך של עסקת טיעון. כיוון שכך, המשפט בונה רדוקציות רבות, המאפשרות לבית המשפט להגביל את שדה הראייה שלו ולצמצמו. איני אומר זאת כביקורת, אלא כהצגת מצב, שייתכן מאוד כי יש לראותו ככורח המציאות וכהכרח בל יגונה, אך יש לראות גם את תוצאותיו והשפעותיו. למשל, השאלה עד כמה יש לזקוף את מצבו הנפשי של הנאשם כאחראי למעשה הפלילי, היא מסוג השאלות שלבית המשפט אין מנוס מלסייגן, ולדון בהן באופן המצמצם מאוד את שדה ראייתן. חלק ניכר מהעבריינים הקשים ביותר הם בעצם קורבנות נפשיים של סביבת הגידול שלהם. אם בית המשפט ירד לעומק נסיבות והשפעתן הפיכתם לעבריינים הפסיכולוגית על בניין אישיותם, ויהיה מצווה להפחית עקב כך את אחריותם למעשה העבירה, הוא כמעט לא יוכל להרשיעם ולגזור עליהם עונשים כבדים. לעומת זאת, סופר בעולם הספרות רשאי להעמיק ולהרחיב את שאלת האחריות, מבלי להכריע בה. המכשול האמור העומד בדרכם של שופטים, אינו עומד בפני הסופר. במלים אחרות, הרחבת הנרטיב במשפט - הן בעבודת הפרקליטים והן בעבודת השופטים - מוגבלת בהרבה מזו שבעולם הספרות, אך עדיין יש בה מרחב גדול ומעניין. לפיכך, סנגור שיודע לסקרן את השופט בנרטיב אמין ורחב (אך לא רחב מדי), יצליח להרחיב את שדה הראייה של השופט, ובכך יגדיל את הסיכוי להביא לידי פסק דין, שהוא גם נכון וגם מיטיב עם לקוחו. השופטים הם כמו הקוראים, שליבם נכבש למשמע סיפור אמין, ונכנס לעומקם של דברים. לעומק זה יש מימד ספרותי של ממש. גם השופטים בכתבם את פסק דינם, יעשו פעולה ספרותית, וכאשר יכתבו את מסכת העובדות, הם יאמצו את הנרטיב שדיבר אל ליבם ואל מוחם. אם יש מחלוקות בין השופטים בדבר הנרטיב הנכון, הן יתבטאו גם בסיפור המעשה שיתארו בהכרעה הסופית. פרופ' שולמית אלמוג, מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה, תיארה זאת בספרה "ספרות ומשפט", כאשר התייחסה לשני משפטים שהגיעו לדיון בבית המשפט העליון: פרשת "נחמני" ופרשת "כרמלה בוחבוט". 12 עורך הדין סנגור שיודע לסקרן את השופט בנרטיב אמין ורחב (אך לא רחב מדי), יצליח להרחיב את שדה הראייה של השופט, ובכך יגדיל את הסיכוי להביא לידי פסק דין, שהוא גם נכון וגם מיטיב עם לקוחו
פרופ' אלמוג מתארת את פסק דינה של השופטת דורנר בדיון הנוסף בעניין נחמני, לעומת פסק דינה של השופטת שטרסברג-כהן. באותו מקרה דנו בבקשת הגברת נחמני להתיר לה להעביר לרחמה של אם פונדקאית עוברים שהוקפאו, שמקורם היה מביציות שלה ומזרעו של גרושה מר נחמני. הגברת נחמני עברה ניתוח שבעקבותיו איבדה את יכולתה להרות היריון טבעי, וכשהתגרשה מבעלה נותרו בידיה העוברים המוקפאים. כיוון שמר נחמני (שבינתיים הקים משפחה חדשה ואף הוליד בת), התנגד להעברת העוברים לצורך הריון של אם פונדקאית, פנתה האישה לבית המשפט המחוזי בחיפה, וזה פסק לטובתה. בערעור לבית המשפט העליון התקבל ערעורו של הבעל, והעניין עבר להכרעה בפני הרכב מורחב של בית המשפט העליון, בדיון נוסף פרופ' אלמוג משווה בין הנרטיבים השונים שבפסק דינה של שופטת הרוב - דליה דורנר, לעומת אלה שבפסק דינה של שופטת המיעוט - טובה שטרסברג-כהן. השופטת דורנר מספרת על מחלתה של האישה (שנאלצה לעבור ניתוח לכריתת רחמה) ועל תלאותיה בפרשת הביציות, ופוסקת לטובתה. השופטת שטרסברג-כהן מספרת על עמדתו הצודקת של הבעל, כאשר סירב להיות אב בעל כורחו ופוסקת לטובתו. הנה כי כן, שני נרטיבים נוגדים באותה פרשייה, הולידו שתי עמדות סותרות. בפרשת כרמלה בוחבוט הואשמה האישה כרמלה באשמת הריגה (במקום באשמת רצח), וערעור על גזר דינה הגיע לבית המשפט העליון. גם כאן נכתב פסק הדין של הרוב בידי השופטת דורנר, שפתחה במלים: "כרמלה בוחבוט היתה אישה מוכה". היא מספרת על ייסוריה המתמשכים של כרמלה, אשר בעלה היה מכה אותה לעתים מזומנות, ומציעה להקל עמה בדין (שלוש שנות מאסר), על שהרגה את בעלה עם רובהו של בנה החייל, בעת שהבעל החל להכותה שוב. השופט קדמי, שהיה במיעוט, מציע להחמיר בדין, כשהנרטיב שביסוד פסיקתו הוא שחסד גדול עשתה התביעה כאשר האשימה את בוחבוט בהריגה ולא ברצח. גם כאן, שני נרטיבים שונים באותה פרשה, הביאו לפסיקה שונה ונוגדת. לסיום עליי לומר כמה מילים אישיות. שנה מדוע עזבתי 17 רבים תהו לפני את מלאכת הסנגוריה בעיצומה של הקריירה שלי, ועברתי לעולם הכתיבה והספרות. אולי בדברים שנאמרו עד כה יש כדי להסביר, במובן מסוים, את המעבר הטבעי בעיני, ממלאכת הסנגוריה אל עולם הספרות. בעוד שבעולם המשפט הייתה מלאכתי שזורה בנרטיבים שונים, אך מוגבלת למסגרת המשפטית, לראיות בתיקים שבהם הופעתי, ולרדוקציות שהמשפט יוצר, הרי שבעולם הספרות הוסרו מדרכי המגבלות ונפתחה בפניי הדרך לעולם שכולו יצירתיות, אך כזה שנכתב בהשראת המציאות. בהקשר זה הרשו לי לצטט מתוך המבוא לספרי: "הסנגור" הקרוי: "ממשפט לספרות ומה בספר זה": "בספר ׳החי על המת׳ מאת אהרן מגד אומר אביתר (בפרק כו): 'סופר המתאר התרחשות 'אמת', הנתונה בתוך המציאות, דברים שהיו, כפי שהיו, הוא שקרן, כיוון שזהו מעשה פלגיאט'. וכאן אני מוסיף במילותיי: "אכן, הספרות בונה קומה נוספת מעל המציאות. היא לוקחת מהמציאות את הרכיבים, אך יוצרת סיפור חדש שהוא בבחינת יצירת יש מאין. אנשים רגילים לומר שהמציאות עולה על כל דמיון, אך אני חושב שהדמיון של הספרות עולה על כל מציאות. הסופר יוצר בסיפורו תרכובת חדשה, המשלבת ומאחידה רעיונות ותובנות בעלי ערך עם סיפור עלילה ומרקם של דמויות. איכותו של הסיפור היא במיזוג הזה, שהוא פרי רוחו של הסופר, ואם הוא איכותי, הרי הוא עולה על המציאות ומוסיף לה ממד וערך מוסף חדשים. עיבוד זה, כמו בכל יצירה אמנותית, מרכך את המציאות או מקשה ומחספס אותה, מזכך או מעשיר אותה, ובכך הוא מטביע את חותמו של האמן, ובזה מותר האמנות מן המציאות". 51 גיליון | 2023 אפריל 13 משפט וספרות השופטים הם כמו הקוראים, שליבם נכבש למשמע סיפור אמין ונכנס לעומקם של דברים. לעומק זה יש מימד ספרותי של ממש
החיבור בין משפט לספרות קיים 1* מימים ימימה. ספרות היא מילים ומשפטים, ומשפט הוא משפטים ומילים. ספרות היא תרבות ומשפט הוא תרבות. שתי תרבויות אלה חיות יחד חיי שיתוף מאושרים מאז ומתמיד, ועד לפני כמה עשרות שנים הן לא ידעו על כך - ממש כמו גיבורו של מולייר, מסייה ז'ורדן, שלא ידע למעלה מארבעים שנה שהוא מדבר פרוזה. כחובבת ספרות, וכמי שהתוודעה למשפט במשך עשרות שנים של חיים מקצועיים, נוכחתי לדעת שהתרבויות של משפט וספרות כה מוטבעות זו בזו, עד שאין כמעט יצירה ספרותית שאין בה יסודות משפטיים. ובכלל – החיים המשותפים של משפט וספרות נובעים מכך ששניהם משוקעים בחיים עצמם ונחשפים לעינינו בראש ובראשונה באופן מילולי. מהבחינה האטימולוגית יש קשר ברור בין סֵפֶר, סָפַר, סִּפֵר, וזיקה ברורה * פרופ' נילי כהן, זוכת פרס ישראל לחקר המשפט, כיהנה כרקטורית של אוניברסיטת תל אביב וכנשיאת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. תחומי המחקר שלה הם דיני חוזים, דיני נזיקין, משפט השוואתי, משפט וספרות. היא בעלת דוקטורט כבוד של אוניברסיטת חיפה . זה שמונה American Philosophical Society- וב American Law Institute- , ב Academia Europaea- ואוניברסיטת בן-גוריון. היא חברה ב 2022 עשרה שנים היא מקיימת סדרת הרצאות באוניברסיטת תל אביב "מועדון משפט וספר", העוסקת בקשר בין משפט, ספרות ותרבות. בפרסמה את ספרה "משפטים ומילים – החיים בין ספרות למשפט". בין המילים שמוצאן מהשורש ס.פ.ר לבין מילים ששורשן ש.פ.ט. משפט הוא מקטע דיבור. מספר, תספורת - מסמנים חיתוך, גזירה, וההקשר הזה בא לביטוי מובהק במונח "גזר דין" בעברית, ובאנגלית במילה – , שהיא גם יחידה לשונית sentence – משפט, וגם פסק דין. הסיפור גוזר ועורך את המציאות. פסק דין, כמו סיפור, לא רק גוזר את המציאות לנתחים ומחבר ביניהם, אלא גם גוזר דין וחותך את גורל המתדיינים. טקסט משחק תפקיד מרכזי הן במשפט והן בספרות. אך ההבדל בין הטקסט המשפטי לספרותי רב. הספרות מגוללת סיפור והקוראים ניזונים ממנו ברגעי פנאי בלא הכרח. הספרות ניזונה מהחיים ומזינה אותם, אך אין היא כבולה לא למציאות ולא לנורמות המחייבות. היא בונה מציאות וכללים משל עצמה, ומכוחם ניתן לגלות הבנה, ולעיתים אף יותר מכך, לפעילות עבריינית. דרכו המובהקת של המשפט לספר סיפור היא בפסקי דין. הסיפור בפסק הדין ניזון מסיפור שהתרחש במציאות, אך בניגוד לספרות, הוא אינו פנאי. שלא כמו בספרות חירותה של השופטת מוגבלת ביותר, שהרי היא כותבת סיפור שכבר התרחש. המחויבות המשפטית היא, אפוא, להבחין בין מה שאירע באמת, למה שרק נדמה שאירע או למה שיכול היה לקרות, אך לא קרה. זאת להבדיל מהסיפור האומנותי, שבו חירות המספרת מאפשרת לה להפליג על כנפי הדמיון. פסק דין הוא תוצר של סיפורים שונים, כפי שהם מסופרים על ידי צדדים שונים. מהסיפורים השונים על בית המשפט לעשות מעשה מרכבה ולייצר את הסיפור המחייב. כל זה מחייב סינון ובחירה של עובדות שנתפסות כרלבנטיות, ושימוש באמצעים לשוניים שיהפכו את הרצף העלילתי לסביר ומשכנע. לעיתים כולל פסק הדין עצמו דעות שונות הן לגבי הסיפור, והן באשר להנמקה המשפטית. שופטים שונים יכולים לבחור עובדות שונות מתוך הרצף העלילתי, או לשים דגש על עובדות אלה ולא על אחרות, כדי להתניע את ההכרעה המשפטית לכיוון מסוים. אך שלא כמו סופרת, אין השופטת יכולה להפעיל את דמיונה, לחדור לנפשם של הגיבורים ולהעלות זרמי תודעה. הכרעתה ממושטרת מכוחם של כללים, הנמקה, היגיון, זמן. ועיקר, פסק דין, בניגוד ליצירה האומנותית, הוא פעולה שלטונית הכרוכה בהפעלת כוח אלים וממוסד. למילה המשפטית הכתובה יש משמעות נחרצת בעולם המציאות. 14 עורך הדין נילי כהן * המשפט והספרות בראי טרגדיה משפטית ומשפחתית צילום: האקדמיה הלאומית למדעים
די בפסקה אחת קצרה בפסק דין כדי להעביר ממון רב מאדם אחד למשנהו, ואף לגזור עונש מוות. אכן בעוד שכוח הספרות הוא במילים, זה של המשפט הוא בכוח המלווה את המילים. הסיפור האומנותי והסיפור המתואר בפסק דין שניהם משוקעים בלשון, בתרבות ובחיים עצמם. הם מבטאים את הדרמה האנושית ואת הפקעת המסובכת שהחיים מזמנים לנו לא פעם. כשאנו מעורבים בהם, אנו שרויים במתח עצום הנובע מהשאלות מה היה, האם בכוחה של השפה לשמש גורם מתווך בין מה שהיה לבין נמעני הסיפור, והאם ניתן יהיה להתיר את הפקעת. לפקעת אחת שלא הותרה אתייחס עתה. הכוונה לפסק הדין קניג נ' כהן, החושף בפנינו סיפור משפטי שעוצמתו נובעת מהשילוב בין סיפור טרגי מאוד, טרגדיה משפחתית, לדילמה משפטית דרמטית. אישה צעירה, ג'יזל (או בשמה הנוסף גיטל), בת למשפחה מבוססת מאנטוורפן, שהעתיקה את מקום מגוריה לירושלים עם נישואיה לתלמיד חכם, הגיעה עם בתה בת השלוש למלון "שרתון" בתל אביב. היא שכרה חדר הפונה לים בקומה העשרים. לאחר שעות אחדות התגלו גופותיהן של השתיים בחצר המלון. בחדרה שבמלון נמצאו פתקאות כתובות בכתב ידה, שבהן ציינה כי בעלה התעמר בה ובילדתה, כי לא היה לה מוצא אחר, וכי אין לאפשר לו לרשת אותה. בתי המשפט שדנו במקרה קבעו, תוך הבעת צער ורגשות חמלה, שהפתקאות מבטאות את רצונה של האישה, אך בהיעדר תאריך וחתימה עליהן, אין מדובר בצוואה, ולכן הירושה תעבור לבעל. התוצאה הבעייתית (שתוקנה בחקיקה מאוחרת), שלפיה אין לקיים את רצונה האחרון של הנפטרת בשל פגם פורמלי, מעוררת באופן חריף את המתח השכיח במשפט בין אמת ליציב, ובין הצדק הפרטי לצדק הכללי. אך הסיפור הגלוי שכולנו מכירים הסתיר מאחוריו סיפור סמוי, שהגיע לדפי העיתונות של אותם ימים. הסיפור השני, שלא סופר, לא הוכח, ונשמט לחלוטין מהדיון בבתי המשפט, הוא על בעל שדחף את האישה להתאבד. כך נותר הספק שמלווה אותנו תדיר במשפט: האם נחשפה האמת במלואה באותו מקרה? 51 גיליון | 2023 אפריל 15 משפט וספרות משפט וספרות התוצאה הבעייתית (שתוקנה בחקיקה מאוחרת), שלפיה אין לקיים את רצונה האחרון של הנפטרת בשל פגם פורמלי, מעוררת באופן חריף את המתח השכיח במשפט בין אמת ליציב, ובין הצדק הפרטי לצדק הכללי
RkJQdWJsaXNoZXIy MTczMjUz