עורך הדין - גיליון 48 - דצמבר 2021

78 | עורך הדין | 2021 דצמבר | 48 גיליון .3.6.2019 נטעאל בנדל "קיצור תולדות האקטיביזם השיפוטי בישראל" מקור ראשון 3 .)4.9.2009 השופט בדימוס יעקב טירקל: "שופטי העליון החדשים הולכים בכיוון של ריסון", אלה לוי-וינריב, גלובס 4 .http://www.israelbar.org.il/uploadFiles/orach-hadin_new_issue_7.pdf 5 ./https://kanisrael.co.il/17770/amp 6 6.10.2000 ארי שביט "מדינה על הטיטאניק: ראיון עם משה לנדוי" הארץ 7 ומקצועיים, שהם מתחום הסמכות של המערכת הפוליטית הנבחרת, דהיינו הכנסת והממשלה, תוך שהדבר פגע בלגיטימציה .2 של בג"ץ בעיני ציבורים רחבים ומגוונים מצער מאוד שחברי כנסת ואף סיעות של הכנסת מגישים גם הם עתירות לבג"ץ, למרות שהדבר פוגע במעמדה ובסמכותה של הרשות המחוקקת. כך, חברי כנסת וסיעות שעמדתם לא התקבלה, הרבו להגיש עתירות שהפכו את בג"ץ לזירת המאבקים הפוליטיים שלהם. כל זאת, כדי לאכוף את עמדתם דרך בית המשפט, במקום בהצבעה בכנסת, שאינה צולחת בידם. כאשר לא אחת נעתר להם בג"ץ נגד הרוב בכנסת. לצערי, תופעה זו יצרה תחושה בציבורים רחבים, הגם שהיא חסרת שחר, כאילו בית המשפט העליון מזוהה עם מפלגות השמאל, עד כי תואר כסניף של מרצ. אין צורך לומר שתופעה זו אינה מחזקת את האמון בבית המשפט. בית המשפט נהפך מגוף שתפקידו להכריע בסכסוכים, לגוף שלמעשה עוסק בהכרעות פוליטיות וכמכריע בתחום הדעות, במקום הרשויות הנבחרות. הנה מה שאמר על כך כבוד נשיא בית המשפט העליון לשעבר, השופט בדימוס משה לנדוי: "זהו קו ישיר של הליכה צעד אחר צעד... על פיו נבנה מעמדו החדש של בית המשפט, הן בדרך של הריסת מחסומים של ריסון עצמי ושל שפיטות, והן על ידי חדירה עמוקה של בית המשפט אל תוכנן של החלטות מנהליות, כשלבסוף הביא הקו הזה לעליית בית המשפט אל פסגת המערך .3 השלטוני במדינה" ואמר השופט בדימוס יעקב טירקל: "לי ולברק (נשיא בית המשפט העליון לשעבר השופט (בדימוס) אהרן ברק – מ.נ.) היו גישות שונות בקשר למונח "הכול שפיט". אני הייתי בדעה, בשורה של דברים, שאנחנו לא צריכים לעשות כלום. לדעתי, לא הכול שפיט. בהרבה דברים הייתי בדעה שעלינו להיות הרבה . עשור 4 יותר מרוסנים ומאופקים ולא להתערב. ברק חשב אחרת" קודם, במאמר שפורסם בכתב עת זה תחת הכותרת: "לשקם את האמון" סבר השופט טירקל כי: "הסיבה העיקרית לירידה באמון שרוחש הציבור לבתי המשפט – ובמיוחד לבית המשפט העליון – נעוצה בנכונותו של בית המשפט, שגברה והלכה במשך השנים האחרונות, להתערב בסוגיות השנויות במחלוקת ציבורית עמוקה". כדוגמאות לכך, מציין השופט טירקל את החלטת בית משפט בענייני בטחון (כמו התערבות בנושא גדר ההפרדה) ובענייני דת ומדינה. "אנחנו חייבים בחשבון נפש" – קובע השופט .5 טירקל בדו שיח שנערך באוניברסיטת בר אילן שצוטט בפרסומים שונים בתקשורת אמר השופט טירקל כי: "יש יותר מדי פניות לבג"ץ, אך האשמה תלויה גם בבית המשפט שפתח את דלתותיו יותר מדי. עברנו את הגבול. איני רוצה להגביל את בג"ץ בחקיקה אך 6 ראוי שבית המשפט יהיה מרוסן יותר" מניעת כניסת בית המשפט לתחום לא לו מי שעמד על נושא זכות העמידה ביתר שאת, הוא שופט בית המשפט העליון המנוח ד"ר אלפרד ויתקון, במסגרת מאמר בעיתון "דבר" בעקבות פרשת סגל. לשיטתו, 1980 שפרסם בשנת הקפדה על זכות העמידה תמנע את כניסת בית המשפט לתחום לא לו, ותמנע גם את הצפתו בגל גדול של עתירות. בדרך זו, אמר השופט ויתקון, נגיע להקמת מערכת שלטונית מקבילה או עליונה, שאינה מושתתת על אדנים דמוקרטיים. השופטים אינם נבחרי העם ואינם נותנים את הדין בפני הכנסת. לכן, אם אין פגיעה אישית, על הרשות השופטת לקפוץ ידיה ולא להתערב. ניבא השופט ויתקון, וידע מה שניבא. חבל שאזהרתו לא מצאה הד בבית המשפט העליון. הביקורת דלעיל על בג"ץ אינה דעה פרטית של יחידים או של גופים פוליטיים אלה או אחרים בלבד. כפי שאנו רואים מדובר בדעתם של אישים דגולים ונישאים בעולם המשפט, ואף ובעיקר של בית המשפט העליון עצמו לדורותיו, לרבות נשיאיו, ולרבות בית המשפט, על אף שהכיר וידע וקבע בעצמו בפסקיו, כי כניסתו לסוגיה ציבורית פוליטית היא בגדר פגיעה בעקרון הפרדת הרשויות עם כל המשתמע מזה; החליט למחוק מהספר עיקרון זה, להיכנס לזירה הציבורית-פוליטית ולהחליט בה. בכך פגע הוא בכלל משפטי חוקתי מבית מדרשו שלו

RkJQdWJsaXNoZXIy MTczMjUz