עורך הדין - גיליון 48 - דצמבר 2021

77 | עורך הדין | 2021 דצמבר | 48 גיליון מירון נ. שר העבודה 287/69 הנשיא שמעון אגרנט ז"ל פסק בבג"ץ : "מקום שהעותר מסתמך, לעניין מעמדו, אך 337 )1 פ"ד כד( על הטענה כי החלטת הרשות הציבורית פגעה באינטרס ציבורי קולקטיבי, שיש לו עניין בו, ובלי שהוא טוען לפגיעה ממשית בתוך רשות היחיד שלו, לא יכיר בית המשפט על פי הרגיל בזכות עמידתו ולא ייזקק לעתירתו". (להלן: 429 )4 פ"ד לד( סגל נ. שר הפנים 217/80 עד שבא בג"ץ ) ופתח את השערים:פרשת סגל השופט חיים כהן בהתייחסו לפסק דינו של הנשיא אגרנט שצוטט לעיל, אמר שאם זהו הכלל הרי יש ויהיו תמיד יוצאים מן הכלל: "מקום שהחוק מטיל חובה על רשות מרשויות הממשלה והרשות מסרבת לקיימה מטעמים שבשיקול דעתה שלה... לא יסבול ביהמ"ש כי הרשות תתחפר בטענה לחוסר מעמדו של העותר כדי למנוע שהחוק יתפרש אל נכון מפי בית המשפט". והוסיף השופט אהרן ברק (כתוארו אז): "אני מציע כי במקרים מסוימים נרחיב המסגרת ונאפשר לבית המשפט לפי שיקול דעתו להעניק סעד לעותר שכל האינטרס שלו הוא בעמידה על עקרון שלטון החוק. ננהג כך כאשר העתירה נוגעת לעניין שעל פי מהותו וטבעו אין למצוא בו כלל עותר בעל אינטרס". הרחיב השופט 441)2 פ"ד מב ( רסלר נ.שר הבטחון 910/810 בבג"ץ ברק את זכות העמידה עוד יותר וקבע ש"כאשר השאלה חשובה, וכל עוד לא ברור כי הנושא אינו מתאים להכרעה שיפוטית, בודק בית משפט את נושא העתירה לגופו". התרת הרצועה מאז פסקי דין אלה הותרה הרצועה והעותר הציבורי זכה למעמד על בבחינת כל דכפין ייתי ויבגץ. בית המשפט, על אף שהכיר וידע וקבע בעצמו בפסקיו, כי כניסתו לסוגיה ציבורית פוליטית היא בגדר פגיעה בעקרון הפרדת הרשויות עם כל המשתמע מזה; החליט למחוק מהספר עיקרון זה, להיכנס לזירה הציבורית-פוליטית ולהחליט בה. בכך פגע הוא בכלל משפטי חוקתי מבית מדרשו שלו. משמע, בית המשפט כבר אינו גוף המכריע (רק) בסכסוכים, אלא גוף שמתווה מדיניות ציבורית מול הרשות המחוקקת והרשות המבצעת. כלומר, מערכת שלטונית מקבילה אבל עליונה עליהם כי היא המחליטה. בדרך זו, ומבלי שהוסמך לכך, נגס בית המשפט בתפקיד הממשלה והכנסת בהכריעו בנושאים ציבוריים שנויים במחלוקת. על כן, עלינו לשאול את עצמנו האם זה נכון שבג"ץ, ששופטיו לא נבחרו על ידי הציבור, יהיה הפוסק האחרון בנושאים שבהם נדרשת הכרעה דמוקרטית. אין לכך דוגמה בשום מדינה בעלת משטר דמוקרטי. בצד הכניסה לנושאים ציבוריים פוליטיים וההחלטה בהם, עלינו להציג שאלה נוספת: האם לבית המשפט יש את הכלים הדרושים וההכשרה הנדרשת לעצב מדיניות, האם הנושאים הציבוריים הם מתחום התמחותם ותפקידם של השופטים. שמא יחשוב החושב כי בעת מינוי השופטים יש לבדוק לא רק את גדולתו של האיש בעולם המשפט, אלא גם מה כוחו ומהי הכשרתו להכריע בשאלות של מדיניות וערכים, לרבות בנושאים ביטחוניים רגישים. אם ניקח לדוגמה את נושא גדר ההפרדה, הרי בסופו של דבר בית המשפט, ללא רתיעה, הוא אשר קבע את תוואי הגדר ולא מערכת הביטחון. מניין לשופטים היכולת להכריע בנושאים ביטחוניים כה רגישים ועוד כאשר מדובר בחיי אדם? פתיחת שערי הבג"ץ לעותר הציבורי הביאה ארגונים לא מעטים ואזרחים "מתקני עולם" לפנות לבית המשפט במקום לכנסת ולממשלה. מגמה זו הובילה את בית המשפט לתת קדימה ועדיפות לעתירות ציבוריות, וההגנה על זכויות הפרט ירדה קומה. כך נולד גל גואה של עתירות בעלות אופי פוליטי. עמותות שונות, בעיקר מהצד השמאלי של המפה, אך לא רק, הגישו מאות רבות של עתירות, ששום בית משפט בעולם, גם בארצות הברית, לא היה מוכן לדון בהן בגלל צבען הפוליטי. כלומר, במקום לבדוק אם זכות של אזרח נפגעה, החליט בית המשפט לראות עצמו כמי שממלא תפקיד – כאילו היה הוא הרשות המבצעת – בנושאים שעיקרם הם מהתחום הפוליטי או מתחום הדעות. מכאן ואילך החל בג"ץ להכריע בנושאים אידיאולוגיים, אתיים בית המשפט כבר אינו גוף המכריע (רק) בסכסוכים, אלא גוף שמתווה מדיניות ציבורית מול הרשות המחוקקת והרשות המבצעת. כלומר, מערכת שלטונית מקבילה אבל עליונה עליהם כי היא המחליטה , מר יצחק יוסף ז'רז'בסקי נ' ראש הממשלה 1635-90 קיים מלאי גדול של החלטות בג"צ בנושאים פוליטיים ונושאים מתחום הדעות והערכים. אביא כאן כמה מהם לדוגמא: בג"ץ 2 )5 , פ"ד נח( רופאים לזכויות אדם נ' מפקד כוחות צה"ל בעזה 4764-04 ); בג"ץ 1993( 217 )1 , מח(חמדה מוחמד חליל תורקמאן נ' שר הביטחון 5510-92 ); בג"ץ 1991( 749 )1 שמיר, מה( הוועד הציבורי נגד עינויים 5100-94 ); בג"ץ 2005( 67 )3 , פ"ד ס(עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' אלוף פיקוד מרכז בצה"ל 3799-02 ); בג"ץ 2004( 385 עו"ד 8134-11 ); בג"ץ 2009( 545 )2 , פ"ד סג(המרכז האקדמי למשפט ולעסקים, חטיבת זכויות האדם נ' שר האוצר 2605-05 ); בג"ץ 1999( 817 )4 , פ"ד נג(בישראל נ' ממשלת ישראל .)1987(169 )4 , מא(ח"כ מוחמד מיעארי נ' יו"ר הכנסת, ח"כ שלמה הלל 620-85 ); בג"ץ 2012( ורו"ח משה אשר נ' שר האוצר, ד"ר יובל שטייניץ

RkJQdWJsaXNoZXIy MTczMjUz