עורך הדין - גיליון 48 - דצמבר 2021

76 | עורך הדין | 2021 דצמבר | 48 גיליון בית המשפט העליון ידע תקופת זוהר שהעניקה לו הערכה ואמון שנסקו לגבהים. אמון הציבור בבית המשפט סם חיים הוא לו. הנה מה שאמר על כך נשיא בית המשפט העליון לשעבר כבוד השופט בדימוס אהרן ברק: "תנאי חיוני לקיומה של רשות שופטת עצמאית ובלתי תלויה הוא אמון הציבור... אמון הציבור ברשות השופטת הינו 1 הנכס היקר ביותר שיש לה...". לצערנו, אמון הציבור ברשות השופטת ירד לדרגה מדאיגה. עובדה זו מחייבת את שוחרי שלטון החוק לברר מה גרם לכך. לעניות דעתי, אין מנוס אלא לקבוע שבית המשפט העליון של המאה הקודמת 80 הביא זאת על עצמו. החל בשנות הנטל לעצמו בית המשפט סמכויות באמצעות פסקיו בלא שהוסמך לכך על ידי המחוקק, בשלושה תחומים: • הכרזה על "מהפכה חוקתית" שנולדה לא בחקיקה של הכנסת, אלא באמצעות פירוש לחוק יסוד כבוד האדם וחרותו. בכך נטל לעצמו בית המשפט העליון סמכות לבטל חוקים של הכנסת על-אף שבית המחוקקים לא הסמיך אותו לכך ונולדה ביקורת רבה. • פסיקה לפי מבחני "סבירות" ו"מידתיות". בעוד שפסיקה של בית משפט צריכה להישען על חוק ופירושו, בית המשפט העליון פוסק זה יותר מדור לפי מבחני סבירות ומידתיות, ומה חושב האדם הנאור. משמע, בית המשפט מחליף את שיקול הדעת של הרשות המבצעת, שהיא הדרג הנבחר ולוקח זאת לעצמו. לאמור, בית המשפט כבר אינו פוסק על פי חוק. דהיינו, החלטות הרשות המבצעת אינן נפסלות בשל אי חוקיות, או שרירות, או פירוש לא נכון של החוק, אלא בשל אי סבירות, לדעתו של בית המשפט, דבר שהוליד שוב ביקורת ציבורית. • התחום השלישי הוא מתן זכות עמידה לעותר הציבורי. ארחיב בנושא זה. נושא זכות העמידה אינו מעוגן בחקיקה, הוא יציר הפסיקה של בית המשפט העליון עצמו, ועל פיה: רק מי שנפגע פגיעה ממשית בתוך רשות היחיד שלו זכאי לעתור. בהתאם, דחה בית המשפט העליון ככלל עתירות בנושאים ציבוריים. כמה טעמים היו לבית המשפט בקביעתו זו: בית המשפט נזהר מלהיגרר לנושאים ציבוריים מהזירה הפוליטית, שהזדקקות להם פוגעת בעקרון הפרדת הרשויות. תפקידו של בית המשפט הוא להכריע בסכסוכים והוא אינו פורום להכרעה במחלוקות ציבוריות, שאם יזדקק להן יוצף בית המשפט בעתירות לתיקון עולם שיהיו ממין הגזירות אשר לא יוכל לעמוד בהן. אביא כאן כמה ציטוטים שביטאו עמדה זו: אריאב 107/50 כך, קבע הנשיא יצחק אולשן ז"ל בבג"ץ :523 , פ"ד ה' נ. שר החינוך והתרבות "כאשר הציבור איננו שבע רצון מדרכי ביצוע של חוק מסוים ע"י השלטונות המנהלתיים, אין הוא יכול לפנות לבית משפט זה בבקשה שנתערב בעניין. לא לתפקיד זה נוצר בית משפט זה, לשם כך קיימת הכנסת, בה מיוצג הציבור על ידי נבחריו". ,238 )1 כ"ד ( ישראל בקר נ. שר הבטחון 40/70 בבג"צ קבע השופט אלפרד ויתקון ז"ל: "ברור שאין לך הליך שיפוטי אלא מקום שקיים ׳ריב׳... שיבוא פלוני ויתבע את זכותו... הדיון לפני הרשות השופטת עלול לטשטש את התחומים ולהתפרש כהפרת העיקרון של הפרדת הרשויות. אף פעם לא נזקק בית המשפט לתרעומת שאינה אלא ציבורית-קיבוצית... והן מן הטעם שבית המשפט נזהר מלהיגרר לוויכוח ציבורי כללי...". כל דכפין ייתי ויבגץ עו״ד משה נסים* * כותב המאמר עומד בראש משרד עורכי-דין משה נסים, רינקוב, סנדרוביץ ושימש בעבר, בין היתר, כחבר הכנסת, שר המשפטים ושר האוצר של מדינת ישראל. [פורסם בנבו] 148 , עמ' 141 )4 צבן נ' השר לענייני דתות ואח', פ"ד מ ( 732/84 בג"ץ 1 משה ניסים זכות העמידה בבג"ץ גישה מצמצמת

RkJQdWJsaXNoZXIy MTczMjUz