עורך הדין - גיליון 48 - דצמבר 2021

73 | עורך הדין | 2021 דצמבר | 48 גיליון איזה עותר יכול היה להגיש עתירה בנושא הגשת כתבי אישום וחתימה על הסדרי טיעון נגד מי שהואשם בשחיתות ציבורית או בדרישה לאכוף את הדין בפרשות שונות, כגון: בפרשת בר-און חברון, בפרשת האי היווני, בעניין עסקת הטיעון של משה קצב, בפרשת הצוללות בכלי השיט, וכן בפרשות נוספות אחרות? איזה עותר יכול היה לבקש מבג"ץ להכריע נורמטיבית בשאלה האם שר או סגן שר שהוגש נגדם כתב אישום בעבירות שיש עמן קלון רשאים להמשיך לכהן בתפקידם? ועוד ועוד. תקצר היריעה מלמנות ברשימה זו את כל הסוגיות הנורמטיביות בעלות החשיבות הציבורית מהמדרגה הראשונה שבהן התקבלו הכרעות שיפוטיות בבג"ץ. הכרעות אלה, המהוות נדבך מרכזי בבניית אבני היסוד של המשפט הציבורי ובהשרשת עקרון שלטון החוק במדינת ישראל, לטובת הציבור בישראל, היו נמנעות לולא היה מוכר מעמדו של העותר הציבורי. כתוצאה מהרחבת זכות העמידה בבג"ץ גדל היקף ההתערבות השיפוטית, אותו יש לבחון על רקע מערכת האיזונים והבלמים החיונית לתפקודה של הדמוקרטיה. לטעמי, מערכת זו איננה איתנה דיה בישראל, לאור הסמכויות העצומות המוקנות לממשלה ולכנסת, אשר אינן מאוזנות על ידי מערכת יעילה של בקרה. הכנסת אינה כפופה לחוקה (ואינה נתונה לריסון על ידי בית מחוקקים נוסף), ובפועל, בדרך כלל, חברי הכנסת אינם חשים מחויבות רבה למתן דין וחשבון לציבור בוחריהם, ואינם חבים באחריות אישית כלפי הבוחר. הממשלה מצוידת בסמכויות קיצוניות, לרבות סמכויות שעת חירום, כאשר על פי רוב המגבלות על הפעלתן של סמכויות אלה (הקבועות בחוק), הינן מעטות ורופפות, והביקורת של הכנסת אינה יעילה די הצורך. כל הגורמים הללו באופן מצטבר מסכנים את שלטון החוק. לפיכך, באותם מקרים בהם אנו נוכחים בסכנת פגיעה של "השלטון הפוליטי" בשלטון החוק, מתחייב, בעיני, להביא את הנושא להכרעתו השיפוטית של בית המשפט העליון, אשר לו הכלים והכישורים הנורמטיביים הדרושים, והוא הגורם הניטרלי והמתאים ביותר להכריע בסוגיה, כל זאת, כאמור, לשם ובשם ההגנה על שלטון החוק. לטעמי, יותר משעלינו לחשוש מפסיקות בתי המשפט, עלינו לחשוש מהפוליטיקה במצבים שבהם אין עליה כל רסן. הרשות השופטת ובראשה בג"ץ - היא הגורם המקצועי והאפקטיבי ביותר להגנה על זכויות האדם. היא הגורם האמון על מתן פרשנות ערכית-נורמטיבית לדברים, היא היורדת לשורשו של עניין ומאזנת בין האינטרסים השונים, תוך שימוש בכלים השיפוטיים והמקצועיים שמצויים ברשותה; היא בעלת יושר ויושרה ובעלת רמה מוסרית ואינטלקטואלית גבוהה; והיא זו שביכולתה לרסן את עצמה משיקולים פוליטיים ולהימנע משיקולים זרים, שכן היא מנותקת מהצורך לרצות ציבורים מסוימים בהחלטותיה. לעומתה, באופן מובנה ומובהק, כלל הגורמים הפוליטיים, מקבלי ההחלטות, נגועים בצורך לרצות את ציבור בוחריהם, תלויים בדעת הקהל, וכך בעלי הפוטנציאל הרב ביותר לתהליכי השחתה הנובעים מהפרסונליזציה של הפוליטיקה. על כן, בית המשפט הוא הגורם המתאים ביותר לצורך ההגנה על הדמוקרטיה, על שלטון החוק ועל זכויות האדם והאזרח. מנגד, יטענו המצדדים בצמצום היקף ההתערבות של בג"ץ, וכנגזרת שלו בצמצום זכות העמידה, כי אין זה ראוי ששופט, שאינו נבחר ושדעותיו האישיות אינן ידועות לבוחר, הוא זה שיהיה אמון על קביעת האיזונים הראויים בין ערכים. לשיטתם של אלה, הדבר נוגד את עקרונות הדמוקרטיה. לטעמי, התשובה לטענה זו היא פשוטה. כפי שהבהיר זאת פרופ' אהרון ברק במאמרו "תפקידו של בית משפט עליון בחברה :3 דמוקרטית" "אם דמוקרטיה משמעותה אך שלטון הרוב - כי אז יצירה שיפוטית אינה דמוקרטית. אך על פי אמת מידה זו, גם חוקה אינה מסמך דמוקרטי, שכן היא מגבילה את הרוב של היום. זוהי תפיסה חד-ממדית של דמוקרטיה. דמוקרטיה אינה רק שלטון הרוב. דמוקרטיה היא גם שלטון ערכי היסוד, ובמרכזם זכויות האדם.... באופן מובנה ומובהק, כלל הגורמים הפוליטיים, מקבלי ההחלטות, נגועים בצורך לרצות את ציבור בוחריהם, תלויים בדעת הקהל וכך בעלי הפוטנציאל הרב ביותר לתהליכי השחתה הנובעת מהפרסונליזציה של הפוליטיקה רסלר נ' שר הבטחון, ,910/86 ; בג"צ 117 )3 , פד נב(האגודה לזכויות האזרח נ' שר הפנים ,6652/96 ; בג"ץ 820 ,818 )1 פד' נ( הייקינד נ' היועץ המשפטי לממשלה, ,2915/96 בג"ץ 2 ), ובפרשות רבות נוספות. 69 ,62 )2 , פד' נז(האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השש עשרה ,651/03 ; בג"ץ 458 ,441 )2 פד' מב( .15 בעמ' 5 ,)1993 פורסם בכתב עת הפרקליט מא ( 3

RkJQdWJsaXNoZXIy MTczMjUz