עורך הדין - גיליון 48 - דצמבר 2021

55 | עורך הדין | 2021 דצמבר | 48 גיליון גם התגלעו סכסוכים בין המתמודדים לתפקידי מפתח בלשכה שלא הוסיפו כבוד למקצוע. שר המשפטים המנוח, יעקב נאמן ז"ל, מינה ועדה בראשות שופטת בית המשפט העליון (בדימוס), אילה פרוקצ'יה, אשר דנה במשברים הרבים בלשכה ובחנה הצעות לבטל את המעמד המיוחד של הלשכה ולחזור למצב הקודם, כפי שנהוג עד היום בלשכת רואי החשבון והמבקרים הפנימיים. כדי לקדם את מעמד המקצוע ולפתח אותו הסכמתי לכהן בכמה ועדות מקצועיות בלשכה. במיוחד התרכזתי בשמירה ובקידום הידע של עורכי ועורכות הדין בתקופות שבהן החקיקה והפסיקה פרחו. הייתי בין יוזמי הכנסים השנתיים, שהתקיימו תחילה במלון דן קיסריה בשיתוף עם הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, ובהמשך התקיימו באילת עם מספר רב של משתתפים, ששקדו על עדכון הפסיקה והחקיקה. שנים כיו''ר 13 כחלק מפעילותי בלשכת עורכי הדין זכיתי לכהן ההוצאה לאור של הלשכה ולהקים את מערך ההכשרה של המתמחים (''המתמחה''). הצלחנו להתגבר על הפסדי העבר, ולהפוך את הלשכה לבית ההוצאה לאור המשפטית הגדולה והמבוקשת במדינה. כל פרסום נבחן בקפידה על ידי ועדת ההוצאה לאור ומומחים בנושאים שונים. ברבות השנים בוצעו שינויים בלשכה והוקמה חברה כלכלית שקלטה את ההוצאה לאור. לצערי, קרנה של ההוצאה לאור ומקומה המוביל בספרות המשפטית ירדו מאוד, והוצאות ספרים פרטיות הפכו למובילות ויקרות. גם בפעילות הוועדות המקצועיות חל פיחות מסוים, אם כי לא במספרן אלא בחשיבותן ובהיקף פעילותן. ואולם, רבים עדיין מבקשים להתמנות לוועדות, בהם עסקני בחירות שמבקשים לרכוש מעמד מיוחד הן בלשכה והן בציבור. בתחילת התמחותי אצל נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופט (בדימוס) פרופ' זאב צלטנר ז״ל, נרתמתי לעבודות עריכה של פרסום פסקי דין (הוצאת "פסקים") בהוצאת הלשכה, לפני תחילת פעילותו של פד"י (פרסום פסקי הדין של בית המשפט העליון). לפסקי הדין של המחוזי לא היה אז כל פרסום, אלא תמצית של הנקודות העיקריות, ששקדנו לתמצת ולפרסם בראש פסקי דין. בהמשך מכרה הלשכה את זכויותיה לתמציות ולהפניות ב"שולי הפסק" להוצאה פרטית (נבו), וחדלה להעניק את השירות החשוב זה לחבריה. הנשיא צלטנר (מחוזי ת"א) קיבל על עצמו לערוך בשם הלשכה את בטאון "הפרקליט" (היום כתב העת ״הפרקליט״ – י.ג.) שבו פורסמו מאמרים הראויים להיכלל בביטאון, לאחר עריכה מוקפדת. הייתה זו משימה לא קלה, כיוון שבמשך כמה שנים היה כתב העת "הפרקליט" הביטאון המשפטי היחידי בארץ, ולא היה מקום אחר שבו יכלו הפונים לפרסם את הרשימות שלהם, בהם אנשי האקדמיה שהפרסום היה בעל חשיבות רבה למעמדם והתקדמותם. עם הזמן תפסו את מקומו של "הפרקליט" פרסומי האוניברסיטאות, ומעמדו של הפרסום החשוב של הלשכה, שהחל עוד לפני קום , איבד חלק מיוקרתו. כיום, נערך "הפרקליט" 1943 המדינה כבר בבשיתוף עם בית-הספר למשפטים של המסלול האקדמי, המכללה למנהל. לדעתי היה זה צעד נבון לאור ריבוי הפרסומים של האוניברסיטאות והמכללות למשפטים. עם שובי מלונדון הציעה לי משפחת רקנאטי להצטרף לקבוצת בנק דיסקונט, שהייתה השנייה בגודלה במשק לאחר בל"ל. בחרתי לכהן כיועץ המשפטי של חברת ההשקעות של הבנק (דסק''ש), תפקיד שאפשר לי מעורבות בכל הפעילות העסקית של החברה, השתתפות פעילה בדיונים ובמו''מ להשקעות חדשות, וכן ייצוג בדירקטוריונים שבבעלות החברה. תקופת הלימוד חשובה הזו ,80 וה- 70 אפשרה לי להיות ליד חברות ההיי-טק של שנות השקידמו מאוד את הכלכלה, הטכנולוגיה ושוק ההון בישראל. במקביל, לא ויתרתי על הפעילות האקדמית וכיהנתי כמרצה וכפרופסור מן המניין הן בפקולטה למשפטים בת''א והן בפקולטה שנה את הקורסים להכשרת 45 לניהול, שבה גם הקמתי לפני דירקטורים ונושאי משרה בכירים, ואני מנהל אותם אקדמית עד היום. שילוב התפקידים הקנה יתרון רב לכפל הפעילויות, זה המשפטי-מעשי וזה האקדמי. כחלק מכך הבאתי בהרצאות דוגמאות חיות ואורחים מהשטח, ואילו בדסק"ש ובנותיה הבאתי את חידושי הפסיקה והחקיקה ואת הידע שצברתי באקדמיה. אחת החברות החדשות והמתפתחות הייתה בבעלות אלרון – חברה בת של דיסקונט השקעות. היה זה בשנות השבעים המוקדמות כשיעצתי מקרוב לחברת אלרון, שהקים חתן פרס ישראל עוזיה

RkJQdWJsaXNoZXIy MTczMjUz