עורך הדין - גיליון 48 - דצמבר 2021

35 | עורך הדין | 2021 דצמבר | 48 גיליון שנים יחד עם מנהל בתי המשפט השופט ד"ר יגאל מרזל. גם לשכת שנים להקמתה, פעלה ועודנה פועלת 60 עורכי הדין, שחוגגת לשיפור הכתיבה המשפטית בהשתלמויות רבות המוצעות לקהל עורכי הדין ומבקשות להנחיל כלים אלה. עדות נוספת לחשיבות שרואה לשכת עורכי הדין בשיפור הניסוח המשפטי אפשר למצוא שבראשה עומד 2013 גם בכינונה של הוועדה לניסוח משפטי ב־ עו"ד יוסף שטח. בוועדה חברים עורכי דין ואנשי אקדמיה, ובהם לוסטיגמן ואהרוני עצמם, והיא פועלת להפצת בשורת הכתיבה המשפטית הנגישה באמצעות כתב העת "לשון ומשפט" שיוצא לאור מטעם הלשכה. כתיבה משפטית בהירה פנים רבות לה, שלא על כולן ניתן לעמוד ברשימה קצרה זו. היא בנויה שכבות־שכבות: החל ברובד הבסיסי של בחירת המילים, דרך שימוש בסימני פיסוק וחשיבה על מבנה המשפט, ועד מבט־העל שנוגע לחלוקה לפסקאות ולאורכו של הטקסט. אפילו החלקים הריקים של הדף הם בחירה – רוחב השוליים, המרווח בין השורות ומה שהכותבים מחליטים להשמיט מהכתובים. מנקודת מבטו של בית משפט, אחת המטרות שאליה אנו השופטים שואפים בכתיבת פסקי דין היא הנגשה. הכוונה היא שפסק הדין צריך להיות נגיש לקוראים – בעלי הדין, עורכי הדין, שופטים אחרים והציבור בכללו. פסק דין בהיר מקל על הצד שהפסיד בהליך להבין מדוע, גם אם לא להסכים. מבחינה זו, כתיבה נגישה מסייעת בהגשמת התכלית של עקרון פומביות הדיון, והיא תורמת לאמון הציבור במערכת המשפט. כידוע, בשיטת המשפט שלנו הדין מתפתח לא רק באמצעות חקיקה, אלא גם בפסיקה של בתי המשפט. לא פעם פסקי הדין מאריכים חיים גם הרבה אחרי שהסכסוך בין הצדדים הסתיים, ולכל אחד מהם יש פוטנציאל לשרת את קהילת המשפט כולה. לכן יש חשיבות לכך שהמסר בכתובים יהיה ברור. חשוב להבהיר שהנגשה אינה מחייבת שימוש בלשון יום־יומית, בוודאי לא לשון "זולה". התפיסה שלפיה לשון ברורה ומובנת כרוכה בוויתור על שפה עשירה היא תפיסה מוטעית, וייתכן שמקורה הוא "בשם הרע" שיצא ללשון המשפטית. בספרם של לוסטיגמן ואהרוני ניתן למצוא "אמרות שפר" רבות שמבטאות את הביקורת הרווחת על השפה המשפטית. אחת מהן נכתבה בידי "יש לעדה ג'ונתן סוויפט, מי שחיבר את "מסעי גוליבר", ולפיה הזאת (המשפטנים) שפת לועז, לשון עילגים מיוחדה אשר לא . שפה היא יצור חי ונושם שמתפתח ישמענה כל בן תמותה זולתם" לצד שינויים חברתיים ותרבותיים. ראוי שהמשפטנים יהיו ערים לכך ויכתבו באופן שיתכתב עם ההתפתחויות החברתיות. לטעמי, לנו השופטים נודע גם תפקיד חברתי בנוגע לשימורה ולחיותה של השפה העברית, ולצד זאת יש לזכור שפסק דין אינו יצירה ספרותית והסגנון צריך לשרת את התוכן ולא לעמוד כמטרה בפני עצמה. חלילה שישתמע שאני מכוונת ל"פס ייצור" של כתיבה. איש איש וסגנונו, וטוב שכך. המשפט עוסק באנשים וכך גם פסקי הדין, וככאלה הם צריכים לבטא את הסיפור האנושי ולעורר עניין. כל איש בסגנונו וכל פסק דין וייחודו. ועוד לא דיברנו על כך שמסמך משפטי צריך להיות גם משכנע. אין כמובן פסול בשימוש בשפה הדורה, בעושר לשוני, כל עוד הדברים תואמים את כוונת הכותב ואינם פוגמים בבהירות הנכתב. קריאת כתבי טענות מעלה לעיתים את התחושה שמחבריהם משתמשים במילים גדולות שנועדו "לעשות רושם", אך עושים זאת במשמעות שגויה ומותירים רושם הפוך. "מלוא כל הארץ משפט" כתב הנשיא אהרן ברק, ומלוא המסמכים המשפטיים שגיאות ושיבושי לשון. ב״זאת ועו״ד!״ מפרטים המחברים שורה ארוכה של שיבושי לשון נפוצים בקרב משפטנים, ואתן רק טעימה. כך הם מסבירים כי הביטוי "טעות לעולם חוזר" מתייחס לזכותו של הטועה לחזור ולתקן טעות שעשה באותו מסמך, בניגוד למה שמשתמע מהשגיאה "טעות לעולם חוזרת" – אם כי זו אכן טעות שחוזרת לעיתים קרובות. לגבי הביטוי "למצער" ילמד הקורא כי למרבה הצער משמעותו היא "לפחות", ואין ולא כלום בין "למצער" ובין "צער". אם צריך לבחור, דיוק חשוב יותר מגיוון וסגנון. עדיף לוותר על ביטוי בשפה גבוהה אם עלולים להשתמש בו באופן שגוי, ובתוך כך תשתנה משמעות הטקסט שלא בטובתו. רבים מופתעים לגלות שפסקי דין אינם עוברים עריכת לשון, ולכן לצד האחריות הטבועה בתפקיד השיפוטי, ישנה גם אחריות לשמור על שפה תקינה. לא ניתן לעסוק בהנגשה של פסקי דין מבלי להתייחס גם לאורכם ולביקורת הכללית על כתיבת פסקי דין עבי כרס. חשוב להבהיר שהנגשה אינה מחייבת שימוש בלשון יום־יומית, בוודאי לא לשון "זולה". התפיסה שלפיה לשון ברורה ומובנת כרוכה בוויתור על שפה עשירה היא תפיסה מוטעית, וייתכן שמקורה הוא "בשם הרע" שיצא ללשון המשפטית

RkJQdWJsaXNoZXIy MTczMjUz