עורך הדין - גיליון 48 - דצמבר 2021

33 | עורך הדין | 2021 דצמבר | 48 גיליון שיקולים נוספים שעשויים להוביל להקלה עם הנאשם, כדוגמת שיקולי שיקום בענישה. אם כן, הזיכוי או גזר הדין המקל אינם מלמדים כשלעצמם על כשל בשיקול הדעת בשלב של הגשת כתב האישום. הם מלמדים כי התביעה ובית המשפט ממלאים תפקידים שונים, וכי ממילא עקרונות שונים חלים על החלטותיהם. על כן הם עשויים להגיע לתוצאות שונות, ובצדק. סיפורו של יונה ממחיש היטב את הפער בין תפקידה של התביעה ואמות המידה החלות על פעולתה לבין תפקידו של בית המשפט והכללים המכוונים את החלטתו. יונה, שנשלח למסור נבואת זעם לעיר נינווה, מילא תפקיד הדומה לזה של תובע. הוא הצביע על הראיות המצדיקות לכאורה את הפיכתה של העיר כעונש על רוע מעלליהם של יושביה. בסופו של דבר החליט אלוהים שלא להרשיע את בני העיר, בין השאר בשל חזרתם בתשובה, והחלטה זו עוררה אצל יונה כעס. התובע עשוי להתקשות בראיית הדברים מנקודת המבט של השופט. אולם חרף הקושי, עליו להשתדל לעשות כן. מטעם זה הוכיח אלוהים את יונה על פניו. חרף הקושי המובן הכרוך בכך, אסור לתובע לאבד את היכולת "לחוס" על הנאשם הגם שאינו בצד "שלו" (ממש כשם שיונה חס על עץ הקיקיון הנובל, אף שלא היה שייך לו מעולם). אם כן, הזיכוי אינו אמור לתסכל את העוסקים במלאכת התביעה, מצד אחד, וגם לא לשמש מקור לביקורת עליהם, מצד אחר. בשלב זה אבקש להתייחס גם למקומן של נשים במקצוע עריכת הדין. הבחירה לעסוק בכך מזווית תנ"כית אינה פשוטה, מאחר שבחברה ובמשפט המתוארים בעולמו של התנ"ך, נשים לא היו בעלות מעמד משפטי שווה לזה של גברים. עם זאת, ישנן דמויות של נשים בתנ"ך ששימשו בתפקידים משפטיים ואף היוו מקור השראה באופן מילוי תפקידן. ניתן להביא כדוגמה לכך את סיפורה של האישה החכמה מתקוע שהגיעה למשפט בפני דוד המלך. סיפור זה גם שונה מהסיפורים שהובאו קודם לכן בכך שהוא מתאר משפט בפני בשר ודם, ולא משפט אלוהי. על פי המתואר, דוד היה שרוי באבל וכאב לאחר שבנו אבשלום נקם באחיו למחצה אמנון, בשל אונס אחותו תמר. אבשלום ברח לגלות, וכך דוד כאב בעת ובעונה אחת גם את מותו של אמנון וגם את ריחוקו של אבשלום. יואב בן צרויה, שהיה מודע לכאבו של המלך, שלח מתדיינת "פיקטיבית" למלך דוד, המזוהה בסיפור כ"אשה חכמה" מהעיר תקוע. הוא ביקש ממנה לבוא אל המלך ולהציג בפניו מקרה מדומיין, שיאפשר לו לחשוב מחדש על יחסו לאבשלום. האישה, שהגיעה לדוד, סיפרה לו שנפל ריב בין שני בניה, וכי אחד מהם הרג את האחר. היא הוסיפה וסיפרה כי בני משפחתה דורשים להמית את הבן שהרג את אחיו, והיא נתונה במצוקה בשל החשש מפני האפשרות שתאבד בסופו של דבר את שני בניה. הדברים מוצגים לדוד כמקרה שאינו נוגע בו, על מנת "לדחוף" אותו למסקנה שהעמדה העונשית המחמירה כלפי אבשלום ראויה לבחינה מחדש. ואומנם, דוד ש"נפל" במלכודת של נתן הנביא במקרה של כבשת הרש, הבין במקרה זה שהסיפור נוגע בו, ושאל את האישה אם נשלחה על ידי יואב בן צרויה. האישה הודתה בכך, ובשלב זה קיבל על עצמו דוד את הלקח שלמד מן פשר לאבשלום לחזור מן הגלות. ִ המעשה וא האישה החכמה מתקוע שונה מנשים אחרות שמתוארות בסיפורים של התדיינות משפטית בתנ"ך, כדוגמת בנות צלפחד או הנשים במשפט שלמה, בכך שלמעשה כלל לא הייתה בעלת דין אמיתית. יהיו מי שיראו בה שחקנית בלבד (מטעמו של יואב בן צרויה). אולם, במובן אחר היא מילאה תפקיד בעל חשיבות רבה, הדומה לזה של עורכת דין – מי שנשלחה לייצג בעניין של אחר, ובהקשר זה להפגין יכולת טיעון, שכנוע ויוזמה. בחירתה לתפקיד לא הייתה אקראית, אלא התבססה על המוניטין שלה כ"אשה חכמה". מילוי המשימה על ידיה הוכיח את כישוריה המיוחדים. היא לא רק שיחקה את תפקידה, אלא הפעילה שיקול דעת בבחירה כיצד לעשות כן. כך למשל, היא בחרה להותיר מחוץ לסיפור העובדתי שהציגה לדוד עובדות שלא היו נחוצות, כדוגמת הרקע ליריבות בין האחים (סיפור האונס, שעמד ביסוד הנקמה של אבשלום באמנון, או דבר מה מקביל לו, לא זכו לאזכור). אם כן, סיפורה של האישה החכמה מתקוע הוא גם המחשה מוקדמת לתועלת רה הציבורית גם בפני נשים, ֶ הצפונה בפתיחתם של תפקידים בספ ובכלל זה את שעריו של מקצוע עריכת הדין. זווית נוספת להתבוננות על הסיפורים התנ"כיים שתוארו נוגעת לשאלת ההשפעה שהייתה לייצוג בהליך על התוצאה המשפטית. בהיבט זה, נדמה שהאישה החכמה מתקוע הצליחה במקום שבו נכשלו אחרים – שכן פעולתה השיגה את התוצאה הרצויה, השבת אבשלום לבית אביו. בכך היא הוכיחה קודם כל את יכולותיה האישיות הגבוהות, ובפרט את כושר השכנוע שלה, אך גם את התועלת הגלומה בגיוס של כישרונות משפטיים מכלל שדרות האוכלוסייה. לצד זאת, כפי שהסיפורים שהובאו מלמדים, לעתים לא די בכישרונו של הטוען. אברהם לא הצליח בסופו של דבר להציל את סדום, מאחר שהעובדות טפחו על פניו. בסדום לא היו אפילו עשרה צדיקים. חרף הקושי המובן הכרוך בכך, אסור לתובע לאבד את היכולת "לחוס" על הנאשם הגם שאינו בצד "שלו" (ממש כשם שיונה חס על עץ הקיקיון הנובל, אף שלא היה שייך לו מעולם)

RkJQdWJsaXNoZXIy MTczMjUz