עורך הדין - גיליון 42 - אפריל 2019

81 | עורך הדין | 2019 אפריל | 42 גליון בפסיקה הוחלה לעתים הילכת סוויסה גם באופן ההפוך, על הנתבע (הגם שבמקרה זה נטל הראיה על התובע להראות שעלולה להתרחש .) 2 פגיעה בגילוי האמת - גבוה יותר מאשר על הנתבע בכיוון הראשון (ג) קובעת את הזמן שבו על נתבע להגיש חוות דעת רפואית 87 תקנה נגדית לחוות דעתו של התובע שצורפה לכתב התביעה. אם עד עתה, יום 60 חובה היה על הנתבע (לא שכך בוצע בפועל...) לעשות כן תוך מהמצאת כתב התביעה, על חוות הדעת שבו, אליו, הרי שכעת יהיה יום מיום שהתובע הסכים להיבדק רפואית 60 עליו לעשות כן תוך על ידי הנתבע. ומהו המועד הקצוב לנתבע לשלוח לתובע דרישה לבדיקה שכזו? כאן שותקות התקנות. דווקא התקנות שמתהדרות בראש ובראשונה בקיצוץ סד הזמנים וסד העמודים, בשמה של היעילות כמובן, שכחו לקצוב מועד למשלוח דרישה שכזו. תיאורטית, יכול הנתבע לשלוח דרישה שכזו גם שנתיים לאחר הגשת התביעה. אגב, תקנת המשנה הבאה קובעת כי מבחינת התובע, ככל שתישלח דרישה לבדיקה מן הנתבע, עליו להיעתר לה “ללא דיחוי”.... פתח מדאיג לנתבעים לא זו אף זו, מה יקרה אם נתבע בתיק רשלנות רפואית יחליט שלא להגיש חוות דעת רפואית כלל? התקנות הישנות קובעות כי כל בעל דין שלא הגיש חוות דעת רפואית לתמיכה בטענותיו, לא יוכל להוכיח עניין שברפואה, בין אם זה תובע שלא צירף חוות דעת לכתב תביעתו ובין אם זה נתבע שלא הגיש חוות דעת נגדית בתגובה לטענות התובע. התקנות החדשות, לעומת זאת, מחריגות משום מה, , חוות דעת נגדית של נתבע מן הסנקציה האמורה. בין אם 93 בתקנה ובין אם מדובר בכוונת 3 מדובר בטעות בתום לב של מתקין התקנות ] ר’ סיכום יפה של ההלכה על כיווניה וחריגיה בהחלטה שניתנה 2 נ’ זיקה תעשיות בכרך 61-50-68084 ) לאחרונה בעניין ת.א. (מחוזי ת”א .)28.10.2018 , (פורסם בנבו בע”מ ] לשון התקנה החדשה מדברת על צירוף חוות דעת “לכתב הטענות”. 3 מכוון, הרי שיש כאן לכאורה פתח מדאיג לנתבעים שלא להגיש חוות דעת רפואית ולהסתפק בתצהירי העדות של הרופאים “העובדתיים” המעורבים במקרה, שרשאים כיום לפי הפסיקה לשטוח את ה”אני . במקרה שכזה יימצא 4 מאמין” המקצועי שלהם במסגרת תצהירם התובע בעמדת נחיתות משמעותית ובלתי-מוצדקת לעומת הנתבע, שכן ייתכן שרק בשלב הראיות (וגרוע מכך - התקנות החדשות מעגנות מתן עדיפות לשמיעת עדויות בעל פה על פני הגשת תצהירים בכתב) ייחשף למעשה קו ההגנה המהותי של הנתבע (כידוע, בתיקי רשלנות רפואית, כתב ההגנה בדרך כלל הינו סתמי ביותר ומסתפק בהכחשה גורפת של התביעה, ורק במסגרת חוות הדעת הנגדית מתבררות ). זאת, בעוד שהנתבע היה מודע כמובן לקו 5 טענות ההגנה המהותיות התביעה של התובע מיומה הראשון של התובענה, שהרי התובע חייב (א)), שאם לא כן, לא יקובל 87 לצרף לכתב תביעתו חוות דעת (תקנה [א]) ... 33 כתב תביעתו כלל לרישום על ידי המזכיר המשפטי (תקנה לפי תקנות סדר הדין הישנות, נתבע שלא ענה על שאלון, גילה או מסר מסמכים לעיון, הרי ש”ימחק בית המשפט את כתב הגנתו” (ובמקרה של התובע - את כתב תביעתו). מדובר בסנקציה חמורה כמובן, אשר כמעט שלא השאירה שיקול דעת לבית המשפט במקרה של אי מענה לשאלון או אי גילוי מסמכים על ידי הנתבע ושלמעשה . בתקנות 6 חייבה את בית המשפט למחוק את כתב ההגנה במקרה זה ), עברה תקנה זו דיאטה רצינית, כאשר רק 60 החדשות (תקנה במקרה של אי הגשת תצהיר גילוי מסמכים כלל, יורה בית המשפט על מחיקת כתב הטענות. באשר למקרה של אי מענה לשאלון למשל, מסתפקת התקנה בהצהרה יפה וכללית לפיה “הליכי גילוי ועיון נאותים מהווים תנאי בסיסי לקיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן” וקובעת כי רק “במקרים מיוחדים” יהיה רשאי בית המשפט למחוק את כתב ההגנה. ומה באשר לתובע בתיק רשלנות רפואית שלא החדשות עלול לכאורה 33- ו 17 ענה על שאלון? צירופן של תקנות להשאיר תובע זה מחוץ לכותלי בית המשפט, שכן מחובת התובע בתביעה שכזו, ככל שיורה כך בית המשפט, לצרף לכתב התביעה תצהיר מובנה של תשובות לשאלון, ובסמכותו של מזכיר משפטי לא לקבל כלל לרישום כתב תביעה שלא צורף אליו תצהיר שכזה... בשנה האחרונה התעוררה סערה בקרב ציבור עורכי הדין (ויש להצר א לתקנות 6 על כך שלא בקרב הציבור בכללותו) בעקבות תיקון תקנה בגין ₪ 35 , המטילה אגרה של 2007- בתי המשפט (אגרות), התשס”ז בקשה בכתב בכל הליך אזרחי (מתוך מגמה כמובן להפחית מהעומס על בתי המשפט, שכזכור מתחילת מאמרנו נגרם בשל תביעות הסרק של התובע רודף הכסף). צריך להיות ממש מנותק מן הציבור, כדי להטיל אגרה כזו על תובע בתיק נזקי גוף, שגר בשכונת מצוקה או מתקיים מקצבת זקנה ושנפגע מרשלנות נטענת של בית חולים ממשלתי, ובה בשעה לפטור את המדינה הנתבעת מאותה אגרה (כאשר יש לזכור שבמרבית המקרים נובעת בקשת התובע ממחדלי הצד השני - המדינה הנתבעת...). כך למשל, ולגודל האבסורד, נאלץ עבור בקשה לקביעת שופט ודיון ₪ 35 הח”מ לשלם בשמו של תובע בתיק שנשכח חודשים במרתפי בית המשפט לאחר מעבר השופט שדן בו לבית משפט אחר... למרבה הצער, לפחות לפי הדוגמאות שהובאו לעיל, הנתק, האבסורד והקיפוח נמשכים גם בתקנות סדר הדין האזרחי החדשות. ייתכן שמתקין התקנות כיוון להחריג את הנתבע מן הסנקציה מן הטעם אך במקרה זה נותרת לכל לכתב ההגנה, שאין עליו חובה לצרף חוות דעת הפחות לאקונה מה יהיה הדין במקרה שבו הנתבע לא צירף חוות דעת לתיק בית המשפט. בכלל (פורסם בנבו, זלצבורג נ’ קופת חולים כללית 8401/09 ] ר’ רע”א 4 .)7.6.2010 ); ת.א. 18.2.2015 , (פורסם בנבו תייר נ’ ד”ר זר 5070/14 ] ראו רע”א 5 עזבון המנוחה דובצ’ק ז”ל נ’ מכבי שירותי 21396-08-13 ) (מחוזי ב”ש .)8.7.2015 , (פורסם בנבו בריאות בע”מ נ’ ג’מבו חברה לבנין ומסחר (קרני שומרון) 2271/90 ] ר’ ע”א 6 .)1992( 800 ,793 )3( , פ”ד מו אמיר בכל הקשור להידיינויות בתחום הרשלנות הרפואית, מקפחות תקנות הסדר האזרחי החדשות את התובע- נפגע הרשלנות הרפואית, שגם כך, כאמור, נמצא תמיד בעמדת נחיתות אל מול המוסד הרפואי מחזיק המידע ובעל יכולת - ואף יש לומר מנגנון - ההסתרה. במקרים רבים, כך למשל בתביעות נגד בתי חולים ממשלתיים, הנתבע הוא המוסד הגדול מכולם - המדינה

RkJQdWJsaXNoZXIy MTczMjUz