ביום 3.8.2008 אישרה הממשלה את הצעת "חוק תעודת זהות, מסמך נסיעה ומאגר מידע ביומטריים, התשס"ח 2008".

בעקבות הצעת החוק הוגשה לבית המשפט העליון עתירה ציבורית על ידי מר מיכאל (מיכה) שפיר העוסק בפיתוח ומחקר ביומטרי.

מטרת המבקש בעתירה זאת:

(א) למנוע איסוף של מידע פולשני שיפגע בפרטיותו.

(ב) לספק מידע אמין וחיוני לרשות המשפטית העליונה של מדינת ישראל.

(ג) למנוע  עוולה שאינה ברת תיקון ונובעת מנאיביות ו/או בורות ו/או "נמרצות יתר", ו/או הסתרה או התעלמות מעובדות ו/או השלכות משפטיות וחוקתיות לעניין הזכות לפרטיות, כ"כ.

(ד) להביא להתייחסות או הפקת לקחים מהיסטוריה עגומה של אבדן נתונים ו/או הפקרתם שתוצאתה, הפצה ברשת האינטרנט של מידע חסוי ממרשם התושבים של מדינת ישראל עם מידע אישי ורגיש על תושבי המדינה, רשלנות שחזרה ונשנתה בכל מערכות הבחירות ה"ממוחשבות" האחרונות. כפי שמסתמן החלטה לשמר ו/או לאסוף מידע ביומטרי של אזרחי ישראל, נובעת מבורות משפטית ו/או טכנולוגית ואי הסקת מסקנות והבנת המסר מהעבר.

ביומטריה מעצם הגדרתה, מכילה מאפיינים שאינם ברי שליטה ואינם ניתנים להכחשה ו/או ניתנים לשינוי. כשמידע אישי שאינו ניתן לשינוי ו/או להכחשה מנותק מגופו החי של בעליו במיוחד אדם החף מכל פשע ועוד ע"י המדינה באמצעות חקיקה, יוצרת סתירה משפטית חריפה לעניין הזכות לפרטיות.

הזכות לפרטיות הוא אחד מחוקי היסוד הראשונים ואולי היחידים הנמצא בקונצנזוס מלא ואין עליו כל מחלוקת. הזכות לפרטיות היא אחת מההיבטים המשפטיים המובהקים, שהוכרה במקורות ישראל כזכות משפטית מקדמת דנא. הנביא בלעם בדבריו: "מה טובו אוהלך ישראל" מבטא לדעת חז"ל את התפעלותו של הנביא מן העובדה שבני ישראל נהגו אף במדבר לכבד איש את פרטיותו של רעהו: "ראה פתחיהם שאינן מכוונים זה מול זה".

הזכות לפרטיות היא זכות יסוד של אדם. פרטיות וצנעה הן לא מותרות או עניין לבחירה:

(א) מדינת ישראל אמנם מצויה במזרח התיכון, יחד עם זאת, היא לא מדינה בה רק נערכות בחירות, כמו במדינות שכנות כגון סוריה, מצרים ואח'. ישראל היא מדינה דמוקרטית מעצם מהותה והגדרתה ואינה יכולה להרשות לעצמה לרמוס או לבזות את צנעת הפרט של אזרחיה.

(ב) מדינה דמוקרטית חופשית, שרוצה לשמור על אופייה הדמוקרטי, חייבת להגן על פרטיותם וצנעת הפרט של כל האזרחים החיים בתחומה.

(ג) מדינה דמוקרטית חייבת לתת כלים לאכיפה ולעמוד על המשמר בייחוד כאשר מדובר במנגנונים המאפשרים פגיעה בצנעה וחדירה לענייניו ו/או קנייניו הפרטיים של הפרט בתחומה ותחת חסותה.

(ד) נשיא בית המשפט העליון בדימוס, השופט אהרון ברק, מזהיר: "אם לא נגן על הדמוקרטיה, היא לא תגן עלינו", ודמוקרטיה מתחילה משמירה על הזכות לפרטיות המאפשרת לאדם מרחב פרטי, שיכול להיות מרחב פיסי או מרחב וירטואלי. יש תחומים מסוימים בחיי האדם אשר אסור שיהיו ברשות הרבים, כל עוד לא ניתנה הסכמה לכך מפי האדם הנוגע בדבר בכל פעם מחדש. לפי חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981, ההסכמה יכולה להיות מפורשת או משתמעת מהנסיבות. זכות יסוד זו היא זכות הנגזרת מן הזכות לכבוד.

(ה) כפי שנלמד מהטענות להלן, ברור שהשאלה אינה מתעוררת כאשר הפגיעה מותרת מסיבה כלשהי. יתרה מזאת, לעתים מותר אף מלכתחילה לפגוע בפרטיותו של עבריין, כדי להביאו לדין. ואולם קשה יותר היא שאלת דינה של ראיה (או אסמכתא או במקרה הנדון "דגימה ביומטרית") שהושגה תוך כדי פגיעה אסורה בפרטיותו של אדם חף מכל פשע, ועל אחת כמה וכמה, פגיעה בפרטיותו של אזרח תמים במדינה דמוקרטית עוד בטרם נעברה כל עבירה, שתבטל מראש את שאלת דינה של ראיה או אסמכתא מהותית שהושגה תוך כדי פגיעה אסורה בפרטיותו של אדם.

לנוסח המלא של העתירה