מאמרים וכתבות

בלכתו של שאול אלוני – שופט בכל רמ"ח אבריו

אולמו של השופט אלוני בביהמ"ש המחוזי בתל-אביב היה אולם מלא בימים ההם, טרם פרישתו המהדהדת בטריקת דלת מכס השיפוט, כשלא נבחר לבית המשפט העליון.

מוקדם מאד בבקר, שעה לפני הפתיחה הרשמית של הדיונים בהיכל המשפט, היה האולם שלו גדוש מפה לפה. בשבע וחצי בדיוק הוא היה נכנס בצעד נמרץ, אל תוך הדממה המשתררת בבת אחת, ומיד עוד לפני שהתרווח בכסאו, פונה היה לאחד מעורכי הדין, שעל הספסל הקדמי, מצליף לעברו שאלה חדה בקולו התקיף, וכבר ידע אותו פרקליט, שאם לא ימצא תשובה חותכת לא תהיה תפארתו בדיון, שעשוי להתקצר מאד, כי השופט המחוזי שאול אלוני היה מגיע מוכן היטב, הוא קרא את כל כתבי בי-דין שבתיק, יכול היה להבחין בנקודות התורפה של כל אחד מן הצדדים, כשהוא נוהג להביא אותם כבר מתחילה להסכים לתוצאה הצפויה בסופו של ההליך. השאלות שלו, היו נוקבות והבהירו לעורך הדין הנחשף להן "איפה הוא עומד", דהיינו שמוטב לו לוותר על טענה כזאת או אחרת ולהסכים ל"נקודת מפגש" עם יריבו, שגם ממנו לא חסך אלוני את ההתמודדות מול המשוכות שעליו לעבור.

 

על רקע זה מתפתח היה מהר מאד דיון מרתק, בו השתלבו כמעט תמיד הערות עוקצניות רוויות הומור של כבודו.

 

בעוד הסופר-המחזאי, ניסים אלוני, מעלה על בימות התיאטרון בארץ בשעות הערב, את יצירות המופת שלו, הפכו הדיונים אצל אחיו השופט להצגה הכי טובה בעיר.

 

בדרך הזאת היה נחסך, מה שקרוי זמן שיפוטי יקר. לפעמים היתה מסתיימת התדיינות כזאת, שהמסמכים הקשורים בה הצטברו לתיק עב כרס, תוך דקות "אלוניות" בודדות.

 

כך נפתח בוקר חורפי אחד בדרישת אלוני, שהופנתה לעורך-דין תל-אביבי ידוע, לציין אסמכתא לטענתו העיקרית.

 

"את כתב התביעה שלך קראתי כולו", הקדים אלוני רפואה למכה, אל תספר לי מה שכתבת שם באריכות. מה שאני מבקש זה פסק דין או סעיף בחוק, מכוחו אתה רוצה לבסס את התביעה, לא סיפורים ארוכים".

 

עורך הדין התפתל, גימגם משהו, אבל לא הצליח לענות במישרין, ודקה ארוכה נאלם דום. "אתה לא מצליח להראות לי אסמכתא, כי איננה קיימת, סיכם אלוני בנימה שאין לערער אחריה, והכתיב לקלדנית: "עו"ד פלוני מושך את התביעה". אז הזדרז לקום מעברו השני של השולחן עורך הדין של הנתבע, שמלאכתו נעשתה זה עתה בידי השופט, מושך בעניבתו הכריז: "אני מבקש הוצאות", בהוסיפו: "נסעתי להולנד לצורך הכנת הגנתו של הנתבע, וגם לצרפת".

 

"אתה מוכן לקזז מן ההוצאות את ההנאה שהייתה לך בטיול מיותר זה"? היקשה אלוני.

 

הפרקליט שיחק בעניבה, אך לא נרמז.

 

"התביעה נדחתה, מגיעות לי הוצאות", עמד על דרישתו.

 

"אינני מבין אותך, לא ראית מיד שאין ממש בתביעה? למה טרחת כל כך? חוץ מזה החמצת את הנימוק העיקרי בכתב ההגנה שלך". הטיח בו אלוני לקינוח.

 

עורך הדין בלע רוק, לא אמר מילה, ואלוני "תירגם" שתיקתו לקלדנית: "כתבי, עו"ד אלמוני מוותר על ההוצאות".

 

נסגר תיק, ועם זאת אסור שיתקבל רושם, שתמיד היה הדיון כזה חלק, והסכסוך ניתן לפתרון קל. אלוני לא חשש להתמודד עם בעיות סבוכות, בהפעילו את איזמל ההגיון המלוטש שלו. פסקי הדין יצאו מתחת ידו זמן קצר לאחר תום הדיון, בהירים, קולעים ונחרצים כמו הליכתו האומרת סמכות.

 

פעם הגעתי לדיון בצהריים, האולם היה מלא מפה לפה, כשראה אותי נכנס אמר: "אתה רואה מה קורה, אני מטיל עליך להסדיר פשרה." יצאתי, התחיל מו"מ בין הלקוח שלי, זאב אדיר, מנהל חברה לעבודות תת-ימיות, לבין יריבו. הם התקרבו זה לזה בסכום הפיצוי, ונעצרו כשנותר מרווח של 5,000 $ בלבד, עשירית מן התהום שהייתה פעורה ביניהם קודם. כאן נעצרו, והיתה לי תחושה, שהמכשול הוא לאו דווקא כספי, אלא מס שקרוי "יוקרה". הצעתי שיטילו מטבע, והם קיבלו  את ההצעה לאלתר, כאילו חיכו לפתרון כזה. הלקוח שלי אמר: "אני יודע לזרוק". הצד שני הסכים. הוא זרק והפסיד, אך הפשרה כבר גובשה. נכנסנו לאולם כעבור רבע שעה, אלוני ראה אותנו ופלט: "אני מבין שלא הצלחתם להתפשר".

 

"דווקא כן", עניתי בגאווה.

 

"מה אתה אומר?" הביע פליאתו, "איך עשית את זה, אני רוצה ללמוד".

 

סיפרתי לו, כשאני מוסיף, שאינני בטוח, שהוא כשופט, יוכל להשתמש באמצעי זה.

 

שבועיים לפני שפרש, נכנסתי שוב לאולמו, הוא הפסיק את הדיון ואמר: "מר שטנדל, אתמול השגתי פשרה בשיטה שלך."

 

הכרתי אותו עוד מימי כהונתו בבית משפט השלום. אני זוכר שקבע פעם ביקור במקום בשעה שמונה בבוקר, בנוכחות באי כח הצדדים, בבית שהיה בעצם בנייתו. אני הגעתי מהרצאה בקיבוץ בצפון בשבע וחצי, אלוני כבר היה שם, מתרוצץ בין הפיגומים. אמרתי לו: "נדמה לי שהביקור נקבע לשעה שמונה".

 

"כן", ענה לי, "אני הגעתי כבר בשבע לראות מה קורה, בלי שתפריעו לי".

 

מקומו בביהמ"ש העליון היה מובטח, אך הוא, קצרה רוחו, לא הצטיין בסבלנות יתר, לאחר סבב מינויים, בו ציפה לשווא שייבחר, הודיע על פרישתו.

 

מאז הצטרף למשרד בלטר-גוט הוא המשיך דרכו כבורר, וגם ישב בראש ועדות ציבוריות בנושאים חברתיים עתירי השלכות, כגון ההיבטים חוקיים של ההפריה המלאכותית.

 

הוא היה עסוק בכל שעות היממה, לא שקט אף רגע, פעיל בתחומים מגוונים, ונראה היה שתמיד מונחת אבן על לבו, אבן כבדה.

 

אף פעם לא התאושש ממות בנו, שבהיותו חייל תפס טרמפ במכונית שנסעו בה עבריינים, תוך זמן קצר החל מרדף אחריהם, מיריות המשטרה נהרג דווקא הבן.

 

להנאתו הרבה לעשן, ורק משנתגלתה מחלתו השליך את חפיסת הסיגריות, שתמיד היתה עמו, אך היה זה כנראה מאוחר מדי.

 

זה היה השופט אלוני, מהיר תפיסה, חריף, ולא פחות חשוב, עצמאי בחשיבתו, שלם בפסיקתו.

חיפוש עו"ד :
משפחה
תחום עיסוק
אפליקציית
ספר עורכי הדין עכשיו להורדה לסמארטפון