מאמרים וכתבות

עו"ד בני לוינבוק הלך לעולמו

05.12.2005

עו"ד גיל גרנות-מאיר

"בני, את הפתק הזה אינך מכתיב לי - אני כותב בלעדיך - בצער רב ובתחושת אובדן כבד. היית בעיניי, ולבטח לעוד שופטים, עורכי דין ומתמחים רבים שצימחת - מורה, אב ומופת."

בני היקר,

 

אתה לא איש של הספדים ובוודאי היית מביט בי עכשיו בעיניים יוקדות ובחיוך ציני – כאילו אומר: "מה הוא בכלל מבלבל לי את הראש...".

 

בכל זאת אני חש צורך עז להיפרד ממך. לצערי, לא הספקתי להיפרד ממך פנים אל פנים. פגישתנו האחרונה הייתה לפני כשנתיים כאשר הרמת לי צלצול ובקולך הבוטח עדכנת אותי בהחלטה של בית המשפט העליון באחד התיקים שטיפלנו בהם יחד (שנים לאחר שעזבתי את המשרד).

 

כחייל, מיד התייצבתי במשרדך וקיבלתי מידך (בהתרגשות) את פסק הדין. כמנהגך פרגנת עד הסוף, לא ניכסת לעצמך שביב מההצלחה. הגם שטיפולי בעניין הסתיים לפני שנים, טרחת לציין כי כתב הערעור שאני הכנתי הוא זה שהנחה את התיק והוביל להצלחה. למותר לציין שהאמת רחוקה מתיאור זה, אבל אתה תמיד ידעת לחלוק את ההצלחה ולתת לכל מי שיצק מים על ידך את מלוא הקרדיט.

 

אין ספק, לא היית איש נוח לבריות, היית פעמים רבות זעוף, כעוס וקצר רוח – אבל זה היה רק המעטה החיצוני אשר מתחתיו הסתתר אדם רגיש, נשמה של ילד, מלא הומור ומלא ברק. גם מי שלא זכה להכיר את אותו האדם שהיה בך יאמר בפה מלא שלא היה איש הגון, ישר, נאמן ומסור למשפחתו ממך. מי שזכה להכיר אותך היה מתענג על הרגעים שהזדמנו לו איתך. זכור לי היטב כיצד כל עורכי הדין במשרד היו נאבקים מדי בוקר על כמה "דקות בני" – מי כדי לדווח על התפתחות בתיק ומי כדי לזכות להתייעץ איתך.

 

כעורך דין היית ללא ספק אחד מגדולי הליטיגטורים שראו בתי המשפט בישראל. חוקר בחסד. בנועם ובאלגנטיות היית מחלץ מהעדים כמעט כל מה שרצית. ידעת מה לשאול, מתי לשאול, ואולי חשוב מכל - מה לא לשאול. תמיד היינו מביטים בהשתאות על האופן שבו הצלחת לפשט כל בעיה משפטית ולהציגה בבהירות בפני בית המשפט ללא מורא ובביטחון אין קץ. לא היית איש של חידודי ניסוח ולשון רברבנית – אבל טיעונך היו מהדהדים בבהירות ובקול יותר מכל טיעוני חבריך. אין זה מקרה שחלק נכבד מההלכות העיקריות שהוציאו בתי המשפט בתחום הבנקאות נקשרו בשמך.

 

מה לא הייתי נותן כדי להתענג שוב על הכתבות הבוקר שנהגת לקיים עם המתמחים במשרדך. אני זוכר היטב איך היינו מתייצבים בשעות הבוקר המוקדמות, יושבים מולך ולומדים עקב בצד אגודל את הפרקטיקה הקפדנית, כאשר אתה מכתיב מכתבים, כתבי טענות, ופתקים עם משימות לכל עובדי המשרד.

 

בני, את הפתק הזה אינך מכתיב לי - אני כותב בלעדיך - בצער רב ובתחושת אובדן כבד. היית בעיניי, ולבטח לעוד שופטים, עורכי דין ומתמחים רבים שצימחת - מורה, אב ומופת.

 

זכור לי שנהגת לומר כי אתה יודע בדיוק את האופן שבו חייך יסתיימו. מיד היית ממשיך ואומר – "אני אפול במסדרון בית המשפט והדבר האחרון שאראה יהיו הנעליים הלא מצחצחות של חבריי למקצוע". המחלה הכריע אותך לאחר מאבק קשה. המוות השיג אותך מחוץ לכותלי בית-המשפט. לא ראית את חבריך למקצוע ברגעיך האחרונים בבית החולים – אבל כולם יתייצבו כדי להיפרד ממך בנעליים מצוחצחות ובלב מלא. יהא זכרך ברוך.

 

חיפוש עו"ד :
משפחה
תחום עיסוק
אפליקציית
ספר עורכי הדין עכשיו להורדה לסמארטפון