דבר יושבת ראש המחוז

פרשת השופטת הילה כהן

05.09.2005

עו"ד רחל בן ארי (בר רב-האי)

מכתבה של יו"ר ועד מחוז חיפה ליו"ר הלשכה מר שלמה כהן

21.08.05

 

לכבוד

עו"ד ד"ר שלמה כהן

ראש לשכת עורכי הדין בישראל                                             

שלום רב,

 

הנדון: פרשת השופטת הילה כהן – בד"ם 05/ 2461

 

בימים אלה פורסמו הכרעת הדין וגזר הדין בבד"ם 05/ 2461 שרת המשפטים נגד השופטת הילה כהן.

 

ברצוני לפרוש בפניך את היריעה שקדמה להעמדה לדין משמעתי של שופטת בית משפט השלום, לעניינים מקומיים בחיפה, הילה כהן. תהליך שבו היה לי חלק חשוב בקידומו כיו"ר ועד מחוז חיפה של הלשכה.

 

  1. השופטת הילה כהן הינה שופטת בית משפט השלום בחיפה אשר הוצבה בבית המשפט לעניינים מקומיים.

סמוך לאחר כניסתי לתפקיד יו"ר ועד המחוז, פנה אלי עו"ד משה רוזנברג, ראש השירות המשפטי בעירית חיפה (כתוארו אז), וגולל בפניי את נפלאות התלונה שהגיש חודשים רבים קודם לכן לשר המשפטים, לנשיא בית המשפט העליון ולמנהל בתי המשפט. היה ברור שהתלונה (החריפה והנתמכת בראיות חזקות) אינה זוכה לטיפול רציני, נתקלת בסחבת בלתי מובנת ואף נוצר חשש שיש ניסיונות (לחצים?) למוסס אותה כליל.

בתיאום מלא עם נשיא בתי משפט השלום בחיפה ותוך עדכונו השוטף נרתמתי לעניין. קיימתי שיחות ופגישות עם נוגעים בדבר. קבלתי תשובות לא מספקות לגבי מינוי חוקר ועוד חוקר וכיו"ב תשובות. משמונתה השופטת (בדימוס) שטרסברג-כהן לתפקיד נציבת תלונות הציבור על שופטים, פניתי אליה ובקשתי התערבותה על אף שעל פי הוראות החוק הדווקניות אין היא חייבת לטפל בתלונות שהוגשו טרם מינויה. שמחתי על היענותה. טיפולה היה מהיר ויעיל והיא העבירה המלצתה על קיום דיון משמעתי (הגם שנערכו לשופטת מספר שימועים, הוגשו דוחות חוקרים וכיו"ב בדיקות פנימיות ).

מאותו שלב הטיפול המשיך אם כי  בקצב איטי אשר לא תואם את חומרת המעשים, כאשר במקביל השופטת יוצאת לחופשה לתקופה קצרה אך חוזרת בשלב כלשהו (בזמן שהדיון המשמעתי נגדה תלוי ועומד ובניגוד להבטחות שניתנו לי) ואף "משודרגת" ושומעת גם תיקים פליליים למרות מחאותינו. 

  1. דעת הרוב של הכרעת הדין וגזר הדין מטרידה אותי ביותר בהיותה מטילה ספק בתפישתי, ועל פי הבנתי גם בתפישת הלשכה בכללותה, באשר לסף הנורמות המצופות והנדרשות משופט בישראל.

            אנו עוסקים בכך יום יום שעה שעה:-

כאשר אנו מטפלים באיתור מועמדים ראויים לשיפוט; כאשר אנו מלווים את המועמדים לאורך המסלול הארוך והקשה (וכך נכון!) שהם עוברים; כאשר אנו מגבשים את חוות דעתנו (במסגרת הוועדים המחוזיים) לגבי המועמדים ומעבירם אותה לוועדה לבחירת שופטים; כאשר אנו משמשים אוזן קשבת לעורכי הדין הנתקלים בהתנהגויות שונות מצד שופטים הדורשות טיפול; כאשר אנו מביאים את הערותינו והשגותינו בפני הנשיאים; כאשר אנו מבקשים מנציגינו בוועדה לבחירת שופטים לשוב ולבחון את הליך המיון לשם הפחתת הטעויות; כאשר אנו יוצאים להגנת המערכת כשזו מוצאת עצמה מותקפת מעת לעת מכיוונים וקבוצות אשר שלטון החוק וערכי הדמוקרטיה אינם בהכרח ציפור נפשם; כאשר אנו משתפים פעולה באופן שוטף ויוצא מן הכלל עם הנציבה; כאשר אנו עוסקים בדין המשמעתי של עורכי הדין ובנורמות המצופות מהם; והרשימה עוד ארוכה..

 

  1. נקודת המוצא לכל פעילותנו בתחום זה היא ההכרה החד משמעית והבלתי מסוייגת בחשיבות המערכת השיפוטית, ההערכה הרבה אליה והאמונה בזכותה , ביחסה הענייני ובהיותה שומרת על כולנו.

זוהי גם הסיבה הנעוצה באחריות שאנו מגלים בחשיפת הליקויים והפירות הבאושים אשר חודרים למערכת ובדרישה לתקן מה שניתן ולהוקיע מתוך המערכת את מי שאינו ראוי לה.

 

  1. עד למקרא דעת הרוב, סברתי לתומי והאמנתי בכל מאודי כי אין חילוקי דעות עקרוניים בין המערכת השיפוטית, על כל רבדיה ואורגניה, לבין הלשכה, על כל קבוצותיה וחבריה, לגבי ה"אסור ומותר" וה"עשה ואל תעשה" בתפקיד השפיטה.

ואולם דעת הרוב מגלה פער ענק, מביך ומתסכל בין השקפות העולם. דעת המיעוט הבהירה והחד משמעית, כמו גם דברי ביקורת נוקבים הנשמעים מפי שופטים ונושאי תפקידים ב"שיחות מסדרון" אמנם מעודדות קמעה, אך איננו יכולים להרשות לעצמנו לעמוד מן הצד נוכח תוצאת גזר הדין לפיה השופטת הילה כהן אמורה להמשיך לשבת על כס השיפוט (עם נזיפה חמורה בתיק ובבית משפט אחר).

 

הפער עולה גם מתוך דעת הרוב עצמה – בין הרטוריקה הגבוהה לגבי מהותו של שופט והתוצאה המתבקשת כאשר מופר אמון הציבור בו ("מקצוע השפיטה אינו מקצוע מן השורה. מקצוע יחיד ומיוחד הוא,..אכן לא כל אדם ראוי כי יכהן בכהונת שפיטה,..שופט שהפר חובותיו ואינו עוד זוכה לאמון הציבור, לא יהא זה ראוי כי יוסיף וימשיך בכהונתו...") לבין היישום על המקרה וגזירת הדין.

 

  1. וכדי להבהיר את המבוכה והאכזבה, אציין מספר נקודות ושאלות העולות מדעת הרוב:

5.1   יישום דוקטרינת הספק הסביר על דין משמעתי של שופטים אינו נכון בעיני. בודאי במקרה בו אין מחלוקת לגבי ביצוע המעשים ולגבי היותם אסורים והדיון מתייחס ל"כוונה" ול"מניע". איננו מדברים על הרשעת בפלילים ולא על הפעלת סנקציה של שלילת חירותו של אדם, אלא על המשך ישיבה על כס השיפוט – כן או לא.

עם כל הכבוד שאני חולקת לצורך לאפשר לשופט – כמו לכל נילון אחר – להגן על עצמו ועל חפותו בטרם יוכרע גורלו, צריך לזכור מה המאטריה שלפנינו. אם במערכת האתיקה של שופטי ישראל לא ניישם את תרבות ה-"IT IS NOT DONE" – כיצד נחדירה לשטחי חיינו הציבוריים והפוליטיים?

דווקא מתוך השאיפה לשמור על מערכת זו ועל טוהר מידותיה, אם יש ספק (באשר להתאמת שופט לתפקידו), הרי שלעניות דעתי – אין ספק. כך התחנכנו וכך עלינו לנהוג ולהמשיך לחנך. ומי שהרף גבוה עבורו – שיתכבד ויפנה את מקומו.

5.2   חוסר הרלבנטיות של בחינת ה"כוונה" שמאחורי זיוף הפרוטוקולים – שופט שמזייף פרוטוקולים ומשמיד מסמכי אמת שבאי כח הצדדים הגישו לו – אינו ראוי לתפקיד, יהיו מניעיו אשר יהיו.

מה לי  אם השופט הינו נוכל ורמאי, או שבקש להעלים ליקויים בתפקודו (איחורים כרוניים וזלזול בציבור המתדיינים ועורכי הדין אשר נאלץ לשבת ולהמתין שעות...), או שהתרשל ביודעין או ש"סתם" שיקול דעתו השתבש עליו?!

כך או כך – עצם ביצוע העבירה מעיד על עצמו, וכל הסבר (שיכולה להיות לו רלבנטיות בדין הפלילי) אינו רלבנטי כהוא זה לשאלת המשך ישיבה על כס השיפוט!

5.3   דעת הרוב מציינת כי "לא דבק בה כתם של פגם מוסרי המונע אותה להמשיך ולכהן בדין" –האמנם? שופט שזייף פרוטוקולים של דיונים שלא התקיימו מעולם ושהשמיד בקשות של צדדים, ושיקר במצח נחושה בפני בית הדין המשמעתי (אשר "לא קבל" גרסתה באשר לשעת ההגעה שלה ביום הראשון) – ניתן לומר כי לא דבק בו פגם מוסרי?

האם זו בבחינת "טעות" שאיננה שוללת את אמון הציבור בשופטת??

השארת שופטת שכך נהגה במערכת השיפוטית – היא היא הפוגעת יותר מכל באמון הציבור!

5.4   גזר הדין הרחמן מציין "נסיבות משפחתיות לא קלות", אך נמנע מלפרטן וכך מונע מן הציבור לעמוד על שיקוליו של בית הדין המיוחד.

הכיצד, אגב, שופטת המיעוט לא מאזכרת את הנסיבות המשפחתיות המיוחדות? נראה שמדובר בעניינים אישיים של מה בכך ולא בנימוקים רציניים.

ושוב – גם אם היו נסיבות אישיות מיוחדות – עדין העבירה בוצעה מתוך מודעות ובמספר רב של פעמים, ומי שכך נהג – אינו ראוי להיות שופט. מידת הרחמים אינה יכולה ואסור לה שתפעל בהקשר לעצם הכשירות להמשיך בתפקיד הרם והראשון במעלה.

 

5.5   דעת הרוב מייחדת חלק לא מבוטל מהכרעתה לדיון בעדות השופטת אשר מנסה להחזיר מלחמה שערה במתלוננים, הלא הם עורכי הדין בשירות המשפטי של עירית חיפה. בית הדין מציג את עורכי הדין באופן שלילי, מבקר את פעולותיהם וכל זאת מבלי שקולם נשמע (למעט יוסי דלל) ומבלי שנתבקשה תגובתם לדברים שהוטחו ע"י השופטת בצר לה.

בכך הפכו המתלוננים, שגילו אחריות ציבורית , אכפתיות ומעורבות  בלתי רגילים, לנאשמים ואף ל"מורשעים". יש בכך מסר מדאיג ביותר המחזק את הפחד המקונן ממילא אצל עורכי הדין (ומתלוננים פוטנציאליים אחרים) מלהתלונן נגד שופטים פן יבולע להם, במקום שיזכו למילה טובה על אומץ הלב והאחריות שגילו. מצאתי לנכון לחזק את ידי עו"ד רוזנברג וצוותו במכתבי אליו המצ"ב.

5.6   הביקורת על מבנה בתי המשפט המקומיים ועל מערכת היחסים בין העירייה לבין הנהלת בתי המשפט צריכה להיות מופנית לשרת המשפטים ולמנהל בתי המשפט. הכללתה בתוך פסק הדין המשמעתי ותוך התייחסות למתלוננים מותירה אי נוחות.

5.7   חלק טיעוני ההגנה של השופטת, כפי שמוצאים ביטויים בהכרעת הדין,  מבישים, ומעידים לכשעצמם על חוסר הבנה בסיסית באשר למהות תפקידו של שופט:

·         גלגול האחריות על הקלדנית...

·         אי קריאת הפרוטוקול בטרם חתימתה עליו

·         מעשיה קלים בהרבה ממעשים ששופטים אחרים הורשעו בהם...

·         קנוניה של "המנגנון העירוני" – אשר מן הסתם הוא המתלונן ...

תאר לעצמך כיצד היה מגיב שופט לו עורך דין/בעל דין אחר היה מציג טיעון שכזה לפניו?

5.8   רבות כבר נכתב בעיתונות על "נאה דורש" אך "לא מקיים" ועל הפעלת דין אחד (מקל) על שופט ודין אחר (מחמיר) על עו"ד/ח"כ (גורולובסקי)/כל אזרח.

אומר ולא אבוש – דעתי היא שאכן צריך להיות דין שונה, אך בכיוון ההפוך – השופט צריך להוות דוגמא ומופת לא רק במקצועיותו אלא בעיקר ביושרו, הגינותו, יושרתו, רגישותו ומזגו השיפוטי. אין מקום להנחות.

במובן זה – שופט אינו ככל האדם. ואדגיש – אני מתייחסת לדין משמעתי ולאתיקה של שופטים להבדיל מתחומי משפט אחרים.

הטרמינולוגיה הננקטת ע"י דעת הרוב בקשר לשופטת ("פרוטוקול שאינו משקף את האמת") צורמת בעדינותה ביחס לביטויים הננקטים דרך כלל לתיאור אותם המעשים ("זיוף" "מרמה" "רישום כוזב").

 

לאור כל האמור, ומתוך אחריות וניסיון להציל את אמון הציבור במערכת, אני פונה אליך בבקשה לפנות לשרת המשפטים לכינוס דחוף ומיוחד של הוועדה לבחירת שופטים לשקילת הדחת השופטת הילה כהן מתפקיד שיפוטי כלשהו.

 

מדובר במאבק על דמותו של השופט בישראל.

 

 

 

 

בכבוד רב ובב"ח,

 

רחל בן ארי (בר רב האי), עו"ד

יו"ר ועד המחוז

 

 

 

 

לוט:

מכתבי לנציבה מיום 18.08.05

מכתבי לעו"ד רוזנברג מיום 18.08.05

 

העתקים:

חברי הוועדה לבחירת שופטים

כב' השופטת (בדימוס) שטרסברג-כהן, נציבת תלונות הציבור על שופטים

כב' השופט בועז אוקון, מנהל בתי המשפט

כב' השופטת בלהה גילאור, נשיאת בית המשפט המחוזי בחיפה

כב' השופט אורי קיטאי, נשיא בתי משפט השלום בחיפה

חברי המועצה הארצית, לשכת עורכי הדין

חברי ועד המחוז           

 

 

לג/

 

חיפוש עו"ד :
משפחה
תחום עיסוק
אפליקציית
ספר עורכי הדין עכשיו להורדה לסמארטפון