לשכת עורכי הדין מתנגדת

להצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הגבלת שכר בייצוג בפני המוסד), התשע"ד-2014 (פ/ 19/ 2228)

הצעת החוק באה לתקן:

מגבילה את שכר טרחתם המופרז של המאכערים עבור סיוע טכני פשוט

ויצאה מקלקלת:

מגבילה באופן גורף ולא מוצדק גם את שכר טרחתם הראוי של עורכי הדין עבור שירות משפטי

לשכת עורכי הדין מבקשת:

• להקפיא את קידומה של הצעת החוק על מנת להמתין לתוצאות הבירור המשפטי בבית  המשפט העליון בעניין חוקיות פעולתם של המאכערים והמתווכים למיניהם, על מנת שלא תצא תקלה תחת ידי המחוקק בבואו להסדיר את סוגיית שכר טרחתם, כשעניין חוקיות פעולתם תלוי ועומד בבימ"ש העליון.

• לחלופין, להחריג מהצעת החוק את הטיפול המשפטי ואת שכ"ט עורכי הדין בגינו, ולייחד את הצעת החוק לטיפול בבעיה האמיתית שהצעת החוק באה וצריכה לתקן – הטיפול בשכרם של המאכערים, המוגבל לסיוע טכני בלבד. בנוסחה הנוכחי, ללא עריכת אבחנה בין מאכערים לעורכי דין מנוגדת, הצעת חוק זו לחוק יסוד חופש העיסוק, באופן העולה כדי פגיעה לא מידתית ולא סבירה.

בקצירת האומר:

• הצעת החוק היא נגד המאכערים הגובים שכר מופרז בעד שירות מצומצם ומקצועיות מצומצמת, אך כורכת עימהם - שלא בצדק - את עורכי הדין הגובים שכר ראוי באופן התואם את הידע והשירות המשפטי הניתן על ידיהם.
• עבודת עורכי הדין לתת טיפול וייצוג משפטי לכל אורך שלבי הטיפול לרבות ליווי, טיפול וייצוג בתוך הוועדות הרפואיות, ועדות ערר וביה"ד לעבודה; ואילו עבודת המאכערים, לכל היותר, הינה לתת סיוע טכני פשוט רק בשלב הראשוני – מילוי טכני של טפסים.
• הצעת החוק אינה מבחינה בין עבודה טכנית לעבודה משפטית, וקובעת שכר זהה לשתיהן, על אף שמדובר בשירותים שונים לחלוטין.
• אי יצירת אבחנה בין שתי קבוצות שונות של נותני שירותים - מאכערים אל מול עורכי דין - מהווה פגיעה בלתי סבירה ובלתי מידתית בחופש עיסוקם של עורכי הדין, המעוגנת בחוק יסוד חופש העיסוק.
• על פי הפסיקה המאכערים כלל אינם אמורים לקבל שכר באחוזים. הצעת החוק, המאפשרת להם שכר באחוזים מסך התגמולים, למעשה מיטיבה עימם בניגוד למטרתה המוצהרת.
• יש חשש שמדובר בחוק עוקף בימ"ש עליון ועוד בחקיקת בזק העולה כדי מחטף. תמוה שלמחוקק אצה הדרך להסדיר את שכר טרחתם של המאכערים כשעניין חוקיות פעילותם תלוי ועומד בבימ"ש עליון.
• הצעת החוק משחקת לידי המוסד לביטוח לאומי שיצא המרוויח המרכזי . במקום לטפל במקור הבעיה - ההתנהלות המסורבלת והפוגענית של המוסד לביטוח לאומי, שהולידה את התופעה הנפסדת של המאכערים, בחרה המדינה לגלגל את האחריות מפתחה ולהציע פתרון קל וגורף, הפוגע גם בשכר הטרחה בגין הייצוג המשפטי במקום פגיעה נקודתית במאכערים.
• פגיעה בשכ"ט עו"ד משמעותה פגיעה בזכויות המבוטחים בכלל, ובמבוטחים הנמנים על השכבות החלשות  בפרט.
• יצירת 'ספין' לא ראוי ששכר הטרחה הוא על חשבון הגימלה כשלמעשה מדובר בהבטה למבוטחים, באמצעות מנגנון שכ"ט המותנה בתוצאות, כך שאינם צריכים להוציא את הכסף מראש לצורך מימוש זכויותיהם. יש לבחון מגננון זה על שני היבטיו – הסיכון מול הסיכוי, ולזכור, שאם עורך דין לא הצליח להשיג ללקוחו תגמול, אין הוא זכאי כלל לשכ"ט על אף עבודתו המאומצת.
• תחום הביטוח הלאומי אינו זהה בהיקפו ובמורכבותו המשפטית לתחום ניצולי השואה, ולפיכך אין להקיש משכר הטרחה שנקבע בתחום ניצולי השואה לשכר הטרחה הראוי בתחום הביטוח הלאומי.
• פגיעה בשכ"ט משמעותה פגיעה בחופש העיסוק בהעדר כשל שוק בתחום ובשל כך שלא הוכחה כל עילה להתערבות רגולטורית.

לנייר העמדה המלא – לחץ/י כאן