"אתיקה מקצועית" - 26 - דבר יו"ר ועדת האתיקה הארצית - המאבק על חסיון עורך-דין לקוח
04.05.2008 | אייר תשס"ח | גליון מס' 26

חברות וחברים יקרים,

 

המאבק על חסיון עורך-דין לקוח

 

מאבק איתנים ניטש סביב חסיון עורך דין-לקוח הקבוע בסעיף 48 לפקודת הראיות. מעת לעת מנסות רשויות אכיפת החוק לכרסם בחסיון. הגיונו של החסיון מבוסס על הכרעה ערכית לפיה הליך משפטי הוגן הוא בעל ערך רב יותר מאשר גילוי האמת כשלעצמו. יותר מכך: ללא הליך משפטי הוגן גובר הסיכון שממצאי החקירה לא ישקפו את האמת. ההליך ההוגן הוא ערובה חיונית ומרכזית לא רק להגנה על זכויות האדם של המעורבים בחקירה אלא גם להגנה על מהימנות תוצאותיה של חקירה.

 

לאחרונה, ניתנה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב החלטה חשובה באשר לרף הראיתי לפיו ניתן לקבוע שעורך דין שותף לתוכנית עבריינית של לקוחו, כך שהחסיון אינו חל - ב"ש (מחוזי, ת"א) 90130/08 ליברמן ואח' נ' מדינת ישראל (טרם פורסם).

 

במסגרת חקירה נגד השר דאז אביגדור ליברמן, קיבלה המשטרה צו לתפיסת מסמכים שהיו מצויים בידי עורך דין שנתן לשר שירותים משפטיים אזרחיים. המשטרה תפסה מסמכים שהיו קשורים לשר כמו גם מסמכים שהיו קשורים ללקוחות אחרים. עורך הדין נחקר שלא באזהרה, שיתף פעולה עם חוקריו וטען לחסיון המסמכים. ההכרעה עברה לבית המשפט השלום. במהלך הדיון כשעלתה שאלת החסיון טענה משטרה שיש בחומר החקירה כדי חשד ראשוני למעורבות עורך הדין בתוכנית העבריינית הנטענת של לקוחו ולכן החסיון אינו חל. בית המשפט עיין במסמכים וקבע, שקיים "חשד לכאורה" שעורך הדין "המטפל בענייניו העסקיים של השר הנחקרים עתה, חשוד בסיוע או קידום התוכניות והמעשים הפליליים בהם נחשד ליברמן ומשיב נוסף", ועל יסוד זה לא חל החסיון לגבי חלק מן המסמכים. כך בין שעורך הדין "היה מודע לכך ובין שהעניק את שירותיו המקצועיים בתום לב."

 

עורך הדין וכל הלקוחות הקשורים לעניין, הגישו עררים על ההחלטה. לשכת עורכי הדין הצטרפה לדיון כידיד בית המשפט בשאלת הרף הראייתי הנדרש לקביעה שעורך הדין שותף לתוכנית העבריינית של לקוחו (כך שהחסיון אינו חל). עמדת הלשכה היתה, שהרף הראייתי הנדרש הוא "ראיות לכאורה" במידה המספיקה להגשת כתב אישום (לא בהכרח נגד עורך הדין). משמעות דרישה זו היא, שצריכות להיות ראיות עצמאיות, שאינן תלויות במידע החסוי, שיש בהן פוטנציאל להוכחת מעורבותו של עורך הדין בתוכנית העבריינית. לעמדת הלשכה, תנאי לכך הוא עימות עורך הדין עם הראיות נגדו. אכן, אפשר שמסיבות חקירתיות תבחר המשטרה שלא לעמת את עורך הדין עם ראיות אלו, אולם המשמעות היא שלא ניתן יהיה לקבוע באותה עת שהוא שותף לפעילות עבריינית ושהחסיון אינו חל. הדרך לשימוש במידע או במסמכים שבידי עורך הדין היא דו שלבית: ראשית יש לבסס את החשד כלפי מעורבותו של עורך הדין, ורק אחר כך אפשר לקבוע שהחסיון לא חל. עוד טענה הלשכה, שכאשר עורך הדין אינו מודע לכך שלקוחו מסתייע בפעולותיו למטרה עבריינית, החסיון עומד על כנו. תום ליבו של עורך הדין – קרי העובדה שאינו יודע ואינו חושד שהוא מסייע לביצוע עבירה – מגן על החסיון. עמדה זו מבוססת לא רק על הערך הרב של החיסיון כאמור לעיל, אלא גם על האינטרס של עורך הדין שלא להפוך ליריבו של לקוחו.

 

לאחר ששמע את כל הצדדים, החליט בית המשפט לדחות את העררים, בקובעו כי באותו מקרה לא חל חיסיון, גם לפי רף ראייתי מחמיר יותר של "ראיות לכאורה". בעשותו כן, אישר בית המשפט המחוזי שהרף הראייתי הנדרש הוא רף ראייתי מחמיר של "ראיות לכאורה:

"לדעתי, בשים לב למטרת החקיקה וחשיבות החיסיון, חשיבות שלא ניתן להגזים בה, שהרי החסיון הינו נדבך חשוב והכרחי (בין היתר) ביכולת לנהל הגנה של נאשמים באופן תקין – ניהול שיש בו אלמטים חוקתיים של ממש - יש לאמץ מבחן ראייתי מחמיר יותר מזה שעליו עמד בית משפט קמא בהחלטתו, ובהחלט ניתן לקבוע, שמבחן ראייתי שכזה, צריך להיות לכל הפחות כזה העומד במבחן הראיות לכאורה (בסייג עליו עמדתי לעיל, לפיו עדיין מדובר בתשתית ראייתית חלקית, מאחר ולא כל החשדות נחקרו, בוודאי לא לעומקם ובוודאי לא בהסתמך על הראיות החסויות, שטרם הומצאו לידי המדינה)"

 

זהו מפנה בעל חשיבות רבה לעתיד. מעתה, כאשר תבקש המשטרה לקבוע שהחסיון לא חל בשל מעורבות של עורך דין בתוכנית עבריינית היא לא תוכל להסתפק בהצבעה על חשדות, ויהיה עליה לבסס את הקביעה בראיות לכאורה. בדברים אלה קיבל בית המשפט את עמדתה העקרונית של לשכת עורכי הדין (אם כי, ככל הנראה בשל טעות, ייחס בית המשפט ללשכה עמדה שונה לפיה הרף הוא "קרבה לוודאות"; שם ע' 13, פסקה 4. אולם ראו ע' 11 פסקה 2).

 

אכן זהו צעד חשוב להגנה על החיסיון המקצועי המותקף חדשות לבקרים על-ידי רשויות אכיפת החוק. אולם, ההגנה שנקבעה רחוקה מלספק, והחסיון עודנו חשוף למתקפות לא מוצדקות. ראשית, בית המשפט מצא שקיימות "ראיות לכאורה" נגד עורך הדין על יסוד נספח סודי, כאשר עורך הדין לא נחקר ולא עומת עם הראיות הללו. קשה לראות איך "ראיות סודיות" מקיימות את המבחן המחמיר של "ראיה לכאורה". ברור הדבר, שראיות שלא עברו את מבחן העימות והתשובה לא יצאו מגדר ראיות של "חשד" ולא הגיעו לגדר "ראיה לכאורה".

 

שנית, בית המשפט קבע – אגב אורחא – כי אין בתום ליבו של עורך הדין כדי להגן על החסיון. זוהי עמדה מרחיקת לכת, אשר יש בה כדי לאיים על החסיון כולו, שהרי אם נקבל גישה זו יצטרך כל עורך דין לשלול פוזיטיבית כל כוונה פסולה של לקוחותיו. נקודה זו תצטרך עוד להתברר במקרה מתאים בעתיד.

 

שלישית, בית המשפט המחוזי לא דן כלל בטענה שיש לבחון את קיומה של תוכנית עבריינית ספציפית, ואת הקשר של כל מסמך לאותה תוכנית, כך שרק מסמכים שיש להם קשר לתכנית העבריינית יוחרגו מן החסיון. הלכה למעשה, החיסיון הוסר באופן כוללני (או כמעט כוללני).

 

סוף דבר, פרשת ליברמן היא התפתחות חשובה של דיני החיסיון. היא מהווה צעד חשוב קדימה, אך היא מותירה עבודה רבה לעתיד לבוא. המאבק על החיסיון ועמו על ההליך ההוגן – נמשך.

 

עו"ד דרור ארד-אילון

יו"ר ועדת האתיקה הארצית

  

לגיליון המלא:  

 

 

רשימת הכתבות
חיפוש עו"ד :
משפחה
תחום עיסוק
אפליקציית
ספר עורכי הדין עכשיו להורדה לסמארטפון