"אתיקה מקצועית" - 4 - דבר העורכת - שידול כאמצעי פסול להשגת עבודה
01.11.2002 | כסלו תשס"ג | גליון מס' 4

שינוי חשוב שעבר על המקצוע בישראל היא התרתה של פרסומת עורכי דין (מוגבלת אומנם) כאמצעי להשגת לקוחות. אמצעי שנותר עדיין פסול, וקרוב לודאי שלא ישונה גם בעתיד הנראה לעין, הוא שידול. גם במדינה כמו ארצות הברית שם פרסומת עורכי דין הרבה יותר מפותחת ורחבת היקף מאשר אצלנו, חל איסור מוחלט על שידול. במה אם כן, שונה שידול מפרסומת.

 

פעולת שידול מתאפיינת בהיותה אישית ופונה ישירות אל האדם. בשונה מפרסומת הנתונה לרצונו ולשליטתו של האדם, ברצונו קורא אותה וברצונו הופך דף, בשידול השליטה נתונה בידי עורך הדין יוזם השיחה. מאפיין זה קיים בכל פעם שאנו פוסעים ברחוב או בקניון וניצבים מול דוכן או מוכר המנסה למכור לנו דבר מה. מאפיין זה קיים אצל בעלי מקצועות אחרים, כמו בנקאים המנסים לשכנע אותנו לפתוח תוכנית חסכון או לקחת הלוואה. לכאורה, שידול הוא פעולת שיווק מוכרת ולגיטימית שאנשים כבר מיומנים ורגילים בה. במה שונים, אם כן, עורכי הדין, שעליהם נאסר לעשות שימוש בכלי שיווקי זה, שהוא אולי יעיל וזול יותר מפרסומת? מדוע שידול נחשב לפעולה לא לגיטימית דווקא אצל עורכי דין? כה בלתי לגיטימית עד שהאיסור הוא גורף, ללא כל חריגים, וקיים בכל שיטות המשפט המערביות.

 

סיבה ראשונה לאיסור מקורה בצורך להגן על לקוחות. אדם הזקוק לעורך דין נמצא, בדרך כלל, במצוקה קשה, הוא מבולבל ולא יודע כיצד לפעול. מנגד, עורכי דין הם אנשים המיומנים במלאכת הדיבור והשכנוע שיש להם אינטרס אישי לשכנע את האדם שניצב מולם לשכור את שירותם. במצב זה מפגש ישיר אותו יוזם עורך הדין עלול להביא להפעלת לחץ והשפעה לא הוגנת על הלקוח הפוטנציאלי ואת זה מבקש האיסור למנוע.

 

סיבה נוספת לאיסור היא הרצון לשמור על כבוד המקצוע. הגנה על כבוד המקצוע נתפסת לא רק כאינטרס של עורכי הדין אלא כאינטרס ציבורי. בעיני הציבור מהווים עורכי הדין חלק ממערכת המשפט כך שאמון בעורכי הדין מוביל לאמון במערכת המשפט. נדבך חשוב ביצירת האמון הוא מכובדות המקצוע. עורך דין המציע את שירותיו בחיזור ישיר של אנשים תוך האדרת שמו וכישוריו, פוגע במכובדות המקצוע. חישבו על מה שמזוהה יותר מכל עם שידול והיא תופעת "רודפי האמבולנסים", עורכי דין הממתינים בחדרי מיון של בתי חולים או ממהרים להגיע לאזור של תאונה כדי למצוא לקוחות ולהחתימם על ייפוי כוח, לפני שיפנו לעורך דין אחר. אצל רובנו מעוררת תופעה זו אי נחת (בלשון המעטה) בשל היותה בלתי הולמת מקצוע מכובד כפי שמקצוע עריכת הדין מבקש להיות.

 

כנגד נימוקים אלו התומכים באיסור ניצבים השיקולים הבאים: חופש העיסוק של עורכי הדין ומתן אפשרות לתחרות הוגנת בין עורכי דין לבעלי מקצוע אחרים שכן יכולים לשדל. כך למשל, חברת ביטוח יכולה לשלוח סוכנים ישירות לביתו של הנפגע אך עורכי דין מנועים מלהגיע אליו ישירות.

 

באיזון בין האינטרסים הנוגדים ולנוכח קיומה של פרסומת עורכי דין, המאפשרת לאנשים לאתר, בקלות יחסית, עורך דין, גוברים השיקולים המצדדים באיסור באופן מוחלט כך שלאיסור אין חריגים. התוצאה היא "שעל הלקוח לחפש את פרקליטו, אך הפרקליט אסור לו לחפש את לקוחו". (עמ"מ 2/60 עו"ד פלוני נ' יו"ר המועצה המשפטית, פ"ד טו 311, 317). או בלשון סעיף 56 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א - 1961: "לא ישדל עורך דין, בעצמו או על ידי אחר, כל אדם למסור לידיו עבודה מקצועית." יצוין שאיסור על שידול מופיע גם בכלל 43 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו – 1986 האוסר על עורך דין לתת הלוואה או טובת הנאה אחרת כדי לקבל עבודה.

 

הקו העובר בין פרסומת (מותרת) לשידול אינו ברור תמיד ויתכנו שינויים לאורך השנים. דוגמא לכך הם מכתבי הדואר הממוקדים אותם שולחים עורכי דין אמריקאים למי שידוע שהוא ניצב בפני בעיה משפטית. למשל, מכתבים לאנשים שקיבלו דוחות תעבורה או למשפחות שיקירם הופיע ברשימת מודעות האבל בעיתון. בעבר, בעקבות החלטה של הבר האמריקאי, נחשב משלוח מכתבים ממוקדים לפעולת שידול האסורה לפיכך. פסק דין של בית המשפט העליון בשנת 1988 שינה את המצב בקובעו שזו דווקא פעולה של פרסומת המותרת לפיכך. בישראל, לא מתעוררת בעיה זו הואיל וכללי הפרסומת מפרטים רשימה סגורה של צורות פרסומת כך שכל מה שלא נכלל ברשימה כמו, משלוח מכתבים (ממוקדים או לאו) – אסור ממילא ואין צורך לבחון אם מדובר בשידול.

 

בברכת חברים,

ד"ר לימור זר-גוטמן, עו"ד

 

רשימת הכתבות
חיפוש עו"ד :
משפחה
תחום עיסוק
אפליקציית
ספר עורכי הדין עכשיו להורדה לסמארטפון