"אתיקה מקצועית" - 43 - חובת הנאמנות: כיצד על עורך הדין לנהוג כאשר הלקוח הוא חולה נפש
09.07.2011 | תמוז תשע"א | גליון מס' 43

העובדות:

הנהלת בתי המשפט העבירה אל הועדה החלטה מבית משפט השלום באשדוד בת"פ 2133-09, המפנה בסיפא שלה "שאלה אתית-מוסרית" לחוות דעתה של וועדה זו. מדובר בתיק שבו הורה בית המשפט על בדיקה פסיכיאטרית לנאשם, שעל-פיה נמצא הנאשם לוקה בסכיזופרניה, נמצא במצב פסיכוטי עם שיפוט פגום באופן חמור, לא מבין אסטרטגיה משפטית, לא מעריך הליכים בבית משפט, לא מסוגל לספק לעורך הדין פרטים רלוונטיים, מסרב באופן עקבי לקבלת טיפול תרופתי, ואינו כשיר לעמוד לדין.  לאור האמור הורה בית המשפט על הפסקת ההליכים המשפטיים ועל הוצאת צו לאשפוז הנאשם. השאלה שהטרידה את בית המשפט נבעה מהתנגדותו של הסניגור מטעם הסנגוריה הציבורית, בשמו של לקוחו ובהתאם להוראתו, לעריכתה של הבדיקה הפסיכיאטרית, להפסקת ההליכים ולצו האשפוז, תוך כפירה באשמה ובקשה לקבוע את התיק להוכחות.

 

בסיפא להחלטה נכתב:

 

"... עמדת הסנגוריה הציבורית, היא להביע את דעתו של הנאשם ואפילו מדובר במי שנמצא במצב פסיכוטי.  מדובר בנקודה שמעלה שאלה אתית-מוסרית הדורשת ליבון מהותי שכן בשל עמדה זאת, לא הוצא צו בדיקה בעת שהתביעה ביקשה זאת אלא לאחר התדרדרות נוספת במצבו של הנאשם.  ייתכן כי במהלך תקופה זו היה פוטנציאל לא רק לסיכון לו עצמו, אלא גם לאחרים.  אמנם בסופו של דבר הנושא נתון לשיקול דעתו של ביהמ"ש אבל כשסנגור מודיע לביהמ"ש שלדעתו הנאשם כשיר ואחראי – ביהמ"ש נוטה לקבל עמדתו שהרי הוא מכיר טוב יותר את לקוחו.  ולכן החלטה זו תשלח גם לועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין באמצעות מנהל בית המשפט, כב' השופט משה גל, אם ימצא לנכון לעשות כן".

 

השאילתא:

האם פעל הסניגור כשורה כאשר פעל לפי רצון הלקוח למרות שמדובר בלקוח שאינו כשיר  ויש חשש שהוא מהווה סכנה לעצמו ולאחרים.

 

ההחלטה:

1. בנסיבות העניין, ולאור עמדת הועדה בתיק את/299/07 (פורסם באתיקה מקצועית 26 עמ' 7 (2008))  לא מצאנו פגם בהצגת עמדתו של הסנגור, בשם לקוחו, כאשר התנגד למתן צו האשפוז הכפוי ובכך שנמנע מליזום בדיקה פסיכיאטרית או טענה של היעדר כשרות פלילית.

 

2. בנסיבות המקרה דומה שההתלבטות של הסניגור הייתה פשוטה יותר, מאחר והחשש הממשי לפיו הנאשם חולה נפש והצורך בבדיקה פסיכיאטרית נטען בפני בית המשפט והיה מצוי בפניו מתחילת ההליך (בית המשפט היה מודע לכך שהנאשם אושפז מספר פעמים בעבר ומסרב לתרופות ולבדיקה, אלא שלשאלתו הבהיר הסניגור שהנאשם מתעקש לנהל הגנתו ומעדיף לרצות מאסר בעבודות שירות, אם יורשע, על פני אשפוז וקבלת טיפול תרופתי).

 

3. עיינו באבחנה בין התנגדות לאשפוז הכפוי, וכן אי-הגשה יזומה של ראיות מטעם ההגנה, לבין התנגדות לעצם קיומה של הבדיקה (היכן שיש לסניגור יסוד של ממש לחשוב כי הנאשם אכן חולה נפש). לאחר התלבטות מצאנו, שאבחנה זו הינה בעייתית, במונחים של הנאמנות ללקוח המביע התנגדות מפורשת לעצם קיום הבדיקה. בסופו של דבר הנאמנות ללקוח גוברת.

 

4. החריג היחידי לגישתנו הינו כאשר הנאשם אינו מסוגל להביע את דעתו באופן קוהרנטי, שאז על הסניגור לשקול את דרך הפעולה המתיישבת עם אינטרס לקוחו ואף להותיר את קיום הבדיקה לשיקול-דעת בית המשפט. אך כאשר הלקוח מורה לעורך-דינו להתנגד לקיום בדיקה פסיכיאטרית, אין הסניגור רשאי להשתחרר מהנחיה זו.

 

5. מובן שהעמדה אינה מחייבת את בית המשפט ומובן, שכתמיד וגם במסגרת ההתנגדות בשם לקוחו, מחובתו של עורך-הדין שלא להטעות את בית המשפט (למשל, אל לסניגור טענות של עובדה התומכות בעמדת הלקוח אם הוא יודע שאינן נכונות). אולם חובה זו אינה שונה במקרה זה מכל מקרה אחר בו טוען עורך הדין בפני בית משפט.

 

6. חשוב להבחין בין עמדה שמציג עורך דין כרצון הלקוח לבין הצגת הטענה כמעין חוות דעת בשמו שלו (של עורך הדין). ברי הדבר שעורך הדין אינו מעיד מטעם לקוחו אלא טוען בשמו, וכך נכון לפרש את דבריו בדיון.

 

מספר ההחלטה:

את 2/11

רשימת הכתבות
חיפוש עו"ד :
משפחה
תחום עיסוק
אפליקציית
ספר עורכי הדין עכשיו להורדה לסמארטפון