שו"ת ועוד - עלון המשפט העברי - גיליון מספר 23

23 גיליון | 2020 כסלו תש"פ ינואר | - לשכת עורכי הדין בישראל עלון המשפט העברי שו"ת ועוד בשבח המחלוקת ובשבח תרבות הדיבור והשיח המכבד כב' השופטת אסתר חיות, נשיאת בית המשפט העליון דברים בכנס הליטיגציה הראשון ע"ש עו"ד ד"ר יעקב וינרוט ז"ל במלאת שנה לפטירתו, הקריה האקדמית אונו, הפקולטה למשפטים – 5.11.2019 ביום הראיונות באחד האחרונים שנתן ד"ר יעקב וינרוט ז"ל לפני מותו הוא אמר "ליד אדם במצוקה צריכים לעמוד שלושה אנשים – רב, רופא ועורך דין. אלה האנשיםשצריכים להיותשם ללא תנאי". התובנה העמוקה הזו, היא אחת מבין תובנות רבות של ד"ר וינרוט אשר באישיותו המיוחדת גילם שילוב נדיר בין עולם המשפט הישראלי לעולם התורה וההלכה ובקיאותו בשניהם הייתה גאונית. אכן, ד"ר וינרוט היה גאון במשפט, הייתה לו חשיבה מקורית ועשירה השואבתמבארותשל הלכה לצד פילוסופיה, ספרות והגות. הכרתי אותו לראשונה עוד בימיי כעורכת דין בתחילת שנות השמונים של המאה הקודמת וכבר אז בלטה לעיניי כל אישיותו המיוחדת והיותו פורץ דרך בכל הנוגע לבניית גשר שלא ניתן להפריז בחשיבותו, בין המגזר החרדי למגזר החילוני. בשנים שלאחר מכן זכיתי ליהנות מהופעותיו בפניי בכל ערכאות השיפוט והופעותיו אכן היו הנאה אינטלקטואלית צרופה בין אם טענותיו התקבלו ובין אם לאו. לזכרו של פרופסור אריאל 1996 במאמר שכתב בשנת רוזן צבי ז"ל אשר בנו, פרופסור איסי רוזן צבי, ייבדל לחיים ארוכים, נמצא איתנו כאן היום, הביא ד"ר וינרוט מדבריו של הרב יוסף דב סולובייצ'יק שחידש כי "האדם הוא יצור דיאלקטי שקרע פנימי חודר את אישיותו בכל אחד מרבדיה" וכי בניגוד לדיאלקטיקה ההגליאנית, המוליכה בסופו של דבר להרמוניה, הדיאלקטיקה היהודית היא מורכבת וקוטבית ולעולם אינה ניתנת ליישוב ולאיחוי. "אפילו במיקומו של אדם", כך כתב ד"ר וינרוט באותו מאמר, תוך התייחסות לשני מדרשיםשנהג הרב סולובייצ'יק להביא מרש"י, "נגזר עליו להיות באותה העת בקטבים שונים. בקוטב האחד הוא איש העולם האוניברסלי הן ברוח, הן ביכולת הניעות והן בכיסופים, ובקוטב השני הוא מקומי מאוד, מן הקדושה הפרטיקולריתשל הר המוריה". והוא הוסיף וציין כי בעיניו ניתן למנות שלוש מדרגות המתארות אדם אותנטי ואלו הן: חיים עם ודאות, חיים עם ספק וחיים עם סתירה. להבנתו, הרמה השלישית היא הרמה העליונה מכולן ודומה בעיניי כי דברים אלה שכתב ד"ר וינרוט לזכרו של פרופסור אריאל רוזן צבי, מיטיבים מאוד לתאר את אישיותו רבת הגוונים של ד"ר וינרוט עצמו ואת היותו אותנטי במובן זה שידע לחיות את חייו עם סתירה ולחיות אותם לתפארת. בזמן שהועמד לרשותי היוםאני מבקשתלומר דבריםאחדים בשבח המחלוקת ובשבח תרבות הדיבור הראויה לה. חלק מן הדברים לקוחים מהרצאה שניתנה על ידי לפני מספר חודשים בחוג לתנ"ך המתקיים בבית נשיא המדינה, וחשבתי כי הם יפים ומתאימים גם לאירוע היום. בשבחהמחלוקת וחיוניותה. המחלוקתהיא כלי חשובאשר ישבכוחו לאתגר, לחדד ולפתח כלשיחהמתקייםבין בני אדם. תובנה זו עומדתביסוד הלימוד התורני בחברותא מדורי דורות. היא אף עומדת בבסיס הדיון המשפטי המתקייםעל פי השיטה האדוורסריתשאותהאימץ המשפטהישראלי. אך לצד כוחה של המחלוקת כגורם המפרה את השיח, המחלוקת טומנת בחובה גם סכנות לא מבוטלות, אם אין מקפידיםעלתרבותהדיבור ועלשיחענייני ומכבד. על מנת להמחיש את כוחה של המחלוקת על כל היבטיה אין מתאים יותר מן הסיפור על רבי יוחנן וריש לקיש מן התלמוד הבבלי במסכת בבא מציעא שאותו אני מבקשת להביא בפניכם בתמצית ובעברית [ציטוט]: יוֹן ְ ג ּ ִ פ ַ ה ְ ין ו ּ ִ כ ּ ַ ס ַ ה ְ ף ו ִ י ּ ַ ס ַ שׁ: ה ָ ר ְ ד ּ ִ מ ַ יתה ֵ ב ּ ְ ים ב ִ מ ָ כ ֲ קוּ ח ְ ל ְ ח ֶ ת נ ַ ח ַ םא ַ ע ּ ַ פ ה? – ָ א ְ מ ֻ ין ט ִ ל ּ ְ ב ַ ק ְ י מ ַ ת ָ ימ ֵ א ֵ יר, מ ִ צ ָ ל ק ּ ַ ג ַ ד וּמ ָ ל י ּ ַ ג ַ ח וּמ ַ מ ֹ ר ָ ה ְ ו ר: ַ מ ָ ן א ָ נ ָ ' יוֹח ַ ם?ר ּ ָ ת ְ אכ ַ ל ְ רמ ַ מ ּ ְ י ג ַ ת ָ ימ ֵ א ֵ ם. וּמ ּ ָ ת ְ אכ ַ ל ְ רמ ַ מ ּ ְ תג ַ ע ּׁ ְ ש ִ מ ר ַ מ ָ ם. א ִ י ּ ַ מ ּ ַ ם ב ֵ ח ְ צ ְ ח ַ צ ּ ְ י ּׁ ֶ ש ִ ר: מ ַ מ ָ ישׁא ִ ק ָ ישׁ ל ֵ ר ְ ן, ו ׁ ָ ש ְ ב ִ כ ּ ְ ם ב ֵ פ ְ ר ָ צ ּ ְ י ּׁ ֶ ש ִ מ 3 המשך בעמוד

RkJQdWJsaXNoZXIy MTczMjUz