שו"ת ועוד - עלון המשפט העברי - גיליון מספר 21

- 1 - שו"ת ועוד עלון המשפט העברי, לשכת ורכי הדין 21 ' גיליון מס ⋅ 2019 ניסן תשע"ט - אפריל המשפט האזרחי בתקופת התנאים נקבע העיקרון "הודאת בעל דין כמאה המשפטי: 2 והוא התקבל להלכה. , 1 עדים" לכאורה, כלל זה מנוגד לאחד מתנאי הכשירות של עד, אשר הוא נוגע בדבר, כמו קרוב, הפסול, בין לזכות בין : 3 לחובה. שתי גישות - לשאלה זו בשם תשובת מהר"י ן' לב, מוסבר כי בעל הדין כשר לחוב את עצמו, "מתורת חיוב ומתורת מתנה; כיון דיכול אדם לחייב עצמו, כשאינו חייב, וזה שמודה שחייב, הוי כאילו אמר: 'חייב אני לך מנה ויכול לחייב עצמו'...". "... ולכן קצות החושן מסביר אחרת: נראה, דהא דנאמן אדם על עצמו, אעפ"י שהוא קרוב אל עצמו, היינו: משום גזירת הכתוב שיהא אדם נאמן על עצמו, בכל הפסולין שיש בו... כי היכי דהאמין התורה שני עדים על אחרים, כן האמין התורה לכל אדם על עצמו, אע"ג דהוא קרוב לעצמו; דקרוב לא פסלה התורה אלא על אחרים' אבל על עצמו -נאמן, משא"כ [מה שאין כן] לזכות, דבא להעיד על אחרים, משום הכי אינו נאמן." ומביא אסמכתא את , המסביר מדוע אדם 4 דברי הש"ך נאמן על עצמו: "דהיכא דיש לו הנאה, ומקרי 'נוגע' - חשיב כקרוב. אבל היכא דמעיד לחוב - לאו נוגע הוא, ולא חשיב כקרוב". ועיקר הטעם, כלשון קצות החושן הוא: "דהתורה לא פסלה אלו הפסולים אלא על אחרים, אבל על עצמו - האמינו תורה, ונתן לו נאמנות כמאה עדים". "הודאת בעל דין – כמאה עדים לכלל יש תוצאות בסדרי הדין, כפי דמי", : 5 שאומר הריב"ש "אין ספק שבדיני ממונות אין מקבלין את העדים אלא לאחר שהשיב הנתבע לתביעת התובע. לפי, שאם הודה [על פי] הנתבע, מתחייב ממון ע"פ הודאתו, דהודאת בעל דין כמאה עדים דמי. אך, כשהנתבע כופר בתביעת התובע, אז צריך לעדות , [ואם כן] העדים, ומקבלין אותן. וא"כ למה יטריחו ב"ד לקבל עדות העדים קודם תשובת הנתבע לתובע? ואולי, אין צריך לעדים, שהנתבע יודה לתביעת התובע. ואמרו ז"ל בכמה מקומות בתלמוד: 'אטרוחי בי דינא בכדי לא מטרחינן'. ולזה, אין מקבלין העדים בדיני ממונות רק אחר שיכפור הנתבע בתביעת התובע, זולתי על צד ההכרח, כגון: שהיו העדים חולים, שאין ממתינים לתשובת הנתבע, שמא ימותו בינתיים, וגם מקבלים אותן אז שלא בפניו, או כגון ששלחו לו ולא בא." מקורות הלכתיים אלה מן המשפט העברי, יכולים לשמש לנו כאסמכתאות גם במשפט הישראלי, בו "הודאת בעל דין", באה לידי ביטוי הן בכתב ההגנה, וכפועל יוצא ממנו אין צורך הבאת ראיות, כמו שאומר הריב"ש, והן כמקור של דיני הקניין, כפי שראינו אצל מהר"י בן לב, כאשר ההכרעה לגופו של עניין נקבעת, במקרים לא מעטים, של המשפט האזרחי הישראלי, על בסיס הודאת בעל הדין, לעיתים – בכתב, ולעיתים – די גם בהודאה בעל פה. המשפט הפלילי - קנסות במשפט הפלילי העברי, יש שני סוגי ענישה: קנסות; עונשי גוף (מיתה או מלקות). עמדת המשפט העברי היא כי הטלת קנס תעשה על ידי בית הדין, רק לאחר הבאת עדים חיצוניים, ואין להתבסס על הודאת הנאשם, כדבריו המסכמים "גנב שהעידו עליו : 6 של הרמב"ם עדים כשרים שגנב - חייב לשלם שנים לבעל הגניבה: אם גנב דינר - משלם שנים; גנב חמור או כסות או גמל - משלם שנים בדמיה. נמצא מפסיד כשיעור שבקש לחסר את חבירו. הגנב שהודה מעצמו שגנב - משלם את הקרן ופטור מן הכפל, 'אשר ירשיעון [שמות, כב, ח]: שנאמר אלהים ישלם שנים', לא המרשיע את עצמו משלם שנים. והוא הדין לכל הקנסות, שהמודה בהן פטור. מקור ההוראה האמורה היא בפרשנות המילולית של התורה. ראיתי לנכון להביא פירוש של הרש"ר הירש, המדבר לאוזניים של משפטן בן : 7 דורנו "...גניבה היא לקיחת דבר מרשות אחר בהעלמה ובסתר... הגנב מוצא את הדבר כשהוא מוגן על ידי שמירת החוק הכללית... גניבה היא פשע כפול: היא פוגעת בזכות הבעלות של הפרט, וגם בשמירת החוק של הכלל. כאשר יצא הפרט מביתו, העמיד את חפציו תחת חסות שמירת החוק של הכלל, והרי שמירת חוק זו הוא יסוד היסודות של חברת בני המדינה המאוגדים באיגוד משפטי. במקום שבו אין לסמוך על שמירת חוק כללית זו, אין אדם יכול להעלים את עינו מכל מטלטליו אפילו לשעה קלה. לפיכך, משלם הגנב תשלומין לנגנב כשיעור ערך החפץ הגנוב, ומוסיף תשלום באותו שיעור עצמו בעבור שניאץ את עקרון שמירת החוק הכללית בפוגעו בו. בהיות הוא עצמו אחד מן הרבים המאוגדים בכלל, כביכול, הועמד החפץ גם תחת חסותו שלו, ובמקום להגן עליו - לקחו לעצמו. משום כך, אין הגנב מתחייב בקנס אלא על ידי נציגות הכלל, שהוא בית הדין; שכן, הנגנב כשלעצמו אין לו תביעה על הקנס מתוך הפשע שבוצע בו. ואם בא הגנב והרשיע את עצמו, הרי שבכך השיב לממשלת החוק הציבורי את כבודה - והקנס נעשה למיותר." המשפט הפלילי – דיני נפשות במשפט הפלילי היהודי הקלסי, הכלל "אין אדם משים עצמו רשע". הוא כי הודאת בעל דין בענפי המשפט האזרחי, הפלילי ודיני המשפחה - משפט עברי ומשפט ישראלי השופט משה דרורי, סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים

RkJQdWJsaXNoZXIy MTczMjUz