הודעות דוברות הלשכה

בג"צ קיבל את עמדת לשכת עורכי הדין: "האיסור על רופאים עובדי מדינה לתת חוות דעת נגדה פוגע בזכות הגישה לערכאות של כלל הציבור"

05.11.2008

עו"ד שמרית רגב - דוברת הלשכה

בג"צ קיבל את עמדת לשכת עורכי הדין, לפיה האיסור שנקבע בתקשי’ר, לפיו רופא עובד מדינה אינו רשאי לתת חוות דעת רפואית שעשויה לשמש ראיה נגד המדינה בהליך שהמדינה צד לו, הינו איסור בלתי מידתי ועל כן פסול, מהטעם של פגיעה בזכות הגישה לערכאות של אזרחי המדינה. בג"צ הורה למדינה לקבוע תחת ההוראה הזו הוראה חדשה, מידתית יותר.

לשכת עורכי הדין, אשר יוצגה על ידי עו"ד דורון דינאי, הצטרפה לעתירה (בג"ץ 9198/02 ההסתדרות הרפואית ואח' נ' היועמ"ש לממשלה ואח') כידיד בית המשפט לצד העותרים - ההסתדרות הרפואית, ארגון רופאי המדינה וד"ר נחום ורבין. לצד טענת העותרים, כי ההוראה (הוראה 42.434(א)) מנוגדת לחוק יסוד חופש העיסוק, טענה הלשכה כאמור, כי ההוראה פוגעת בזכות הגישה לערכאות של אזרחי המדינה. על פי הטענה, ההוראה מונעת בעד כל אותם מתדיינים – בפועל או בכוח – מלקבל חוות דעת ממומחים רפואיים, שהינם עובדי מדינה. בכך, נפגעת זכותם של המתדיינים ליומם הראוי בדין, ונחסמת בעדם האפשרות למצות את דינם תוך הסתייעות בחלק נכבד ומשמעותי מהרופאים המומחים בישראל. העובדה, שהמדינה הינה המעסיק הגדול בתחום שירותי הבריאות בישראל, גורמת לכך, שהיצע המומחים הנותר בפני המתדיין הנדרש לחוות דעת מומחה להוכחת עניינו בערכאות מצטמצם עד מאוד, ובתחומי מומחיות מסויימים, בו המדינה הינה המעסיק העיקרי, הצמצום הינו קריטי ויש בו כדי לסכל הלכה למעשה את האפשרות המעשית של האזרח לממש את זכותו בערכאות.

 

איסור זה פוגע בזכויות האזרח-המתדיין הן בהליכים אזרחיים (תביעות נזיקין, רשלנות רפואית והליכים אחרים), הן בהליכים מנהלתיים (אשפוז פסיכיאטרי), הן בהליכים פליליים (בעיקר בהם מיוצג הנאשם או החשוד ע"י הסנגוריה הציבורית)" והן בהליכים נוספים.

 

בית המשפט הגבוה לצדק, בפסק דינו מיום 02/10/08 בבג"צ 9198/02, דחה את העתירה בנוגע לפגיעה בחופש העיסוק של הרופאים וקיבל אותה חלקית בנוגע לזכות הגישה לערכאות של ציבור המתדיינים. בדעת רוב, מפי כב' השופטת נאור, נקבע, כי אף שהוראת התקשי"ר הינה הלכה למעשה חלק מהסכם העבודה שבין המדינה לבין הרופאים שהינם עובדי המדינה, הרי שבשל השפעתה על כלל ציבור האזרחים, יש לבחון אותה גם באספקלריה הרחבה של אינטרס הציבור, ואין לצמצם את הבדיקה רק למישור היחסים שבין עובד ומעביד.  במישור זה, סבר בית המשפט העליון, שהפגיעה בחופש העיסוק של הרופאים כשלעצמה הינה חלשה ובה בפני עצמה אין הצדקה להתערבות של בית המשפט.

 

לעומת זאת, אשר לפגיעה בזכות הגישה לערכאות, קבעו השופטים נאור וג'ובראן, כי פגיעה זו קיימת רק בתחומים בהם יש למדינה השפעה מכרעת על 'שוק' חוות הדעת. בתחומים כאלה, ההוראה עלולה לפגוע בעצם האפשרות להשיג חוות דעת רפואית.  זכות הגישה לערכאות היא זכות של צדדים שלישיים שאינם צדדים להסכם העבודה – זוהי אפוא זכות הציבור. לפיכך, מידת ההגנה שיש להעניק לאינטרס ציבורי זה איננה נמדדת בגדר משפט העבודה הפרטי, אלא בתחום המשפט הציבורי.

 

אמת המידה לקביעת מידת ההגנה על הזכות החוקתית במשפט הציבורי היא פסקת ההגבלה, הווה אומר, יש לצמצם את הפגיעה לתכלית ראויה ולא מעל לנדרש. הווה אומר, ההגבלה צריכה להיות מידתית. ואולם הוראת התקשי"ר בניסוחה דהיום  מהווה איסור גורף מעל לנדרש ועל כן אינה מקיימת את תנאי המידתיות של פיסקת ההגבלה. גם ועדת החריגים, שהמדינה הקימה לטיפול בפניות המבקשות הקלות לאיסור האמור, אינה מרככת את האיסור ובפועל עדיין מדובר באיסור גורף. ההוראה איננה האמצעי הפוגע במידה הפחותה ביותר בזכות הגישה לערכאות והוא אינו האמצעי המידתי הנדרש לצורך השגת האינטרס הלגיטימי של המדינה.

 

על כן, קבעו השופטים, בדעת רוב, כי הוראת התקש"יר בטלה ביחס לכל תחום רפואי בו מוכח, כי יש פגיעה בזכות הגישה לערכאות, בהיותה הוראה הקובעת איסור לא מידתי. נקבע, כי על המדינה לבחון, על פי פנייה של לשכת עורכי הדין, או בעל ענין אחר,  מהם התחומים הרפואיים הספציפיים בהם יש ביקוש לחוות דעת רפואיות, ואשר בהם יש למדינה השפעה מכרעת על "שוק" חוות הדעת של המומחים הרפואיים, ולשם כך ניתן לעשות היקש מדיני ההגבלים העסקיים לענין מונופולים, כפי שהציעה הלישכה בטיעוניה בפני בג"צ. על המדינה הוטל לגבש רשימה של תחומים רפואיים בהם יש חשש לפגיעה בזכות הגישה לערכאות, ועליה לפרסם רשימה זו באינטרנט כדי שתהיה נגישה לציבור הרחב. ביחס לתחומים הרפואיים שיפורסמו כאמור, בטלה הוראת התקש"יר.

 

בית המשפט קבע תקופת מעבר של שנה אחת ואשר במהלכה אמורה המדינה לפרסם את רשימת תחומים בהם יש חשש לפגיעה בזכות הציבור לגישה לערכאות בשל השפעה מכרעת שיש למדינה על שוק חוות הדעת של המומחים הרפואיים באותם תחומים. המדינה תהיה רשאית בתקופה זו להמיר את ההוראה הקיימת בהוראה חדשה, ליברלית יותר, אשר תביא בחשבון את השיקולים להם נדרש בית המשפט בפסק דינו ותגובש לפי הנחיותיו של בית המשפט. בתקופת-ביניים זו הורה בית המשפט לועדת החריגים לנקוט גישה מקילה אשר תשקף את האמור בפסק דינו.

 

חיפוש עו"ד :
משפחה
תחום עיסוק
אפליקציית
ספר עורכי הדין עכשיו להורדה לסמארטפון