הודעות דוברות הלשכה

נאום ראש לשכת עורכי הדין בכנס התנועה למען איכות השלטון במושב בנושא שפיטות

16.06.2008

עו"ד יורי גיא-רון, ראש הלשכה

"ללא עמידה חברתית איתנה על קיומה של מערכת משפט משמעותית וחזקה, שבראשה ניצב בית המשפט העליון, תחול התדרדרות ערכית ומוסדית ביכולותיה של הדמוקרטיה בישראל מלהמשיך ולהתקיים במציאות שסועה ביטחונית וחברתית. בית המשפט העליון שלנו חייב להיוותר מחוץ למחלוקות יומיומיות. עליו להוות חוד החנית של מערכת שיפוטית עצמאית ובלתי תלויה, שהציבור בישראל מכבד, מעריך ואולי אף ירא מפניה."

קראתי באחד המאמרים בעיתון, כי "את הפרידמן הזה לא ניתן עוד להחזיר לבקבוק". יכול להיות. בכל מקרה, השיח הציבורי, שנטען מחדש בשל הפרידמניזים, הוא ורסטילי. וכמו בלא מעט התעסקויות ציבוריות ופוליטיות, לפעמים עצם קיומה של המחלוקת ועוררות הדיון בה, נעימים לאוזן הציבורית יותר מן המהות. חבל שכך, אבל זה המצב.

 

מגוון הרעיונות והרפורמות - שלעיתים נדמה כאילו שנזרקו לחלל האוויר הציבורי בשנה וחצי האחרונות רק כדי "לראות מה יקרה", כמו נער משתעשע, הספון על מרפסת ביתו ומשליך חפצים לרחוב, כדי לראות אם יפגעו במישהו ואיזו השפעה תהיה למעשהו על התנהלות התנועה המוסדרת ברחוב למטה – נגע עד היום ברוב אבני היסוד של שיטתנו המשפטית: עצמאות הרשות השופטת, הביקורת השיפוטית על המחוקק, הועדה לבחירת שופטים, זכות העמידה, השפיטות, עילות הבג"ץ, ועוד.

 

ההסכם הקואליציוני והרכבה העיתויי של הועדה לבחירת שופטים מנעו לדעתי מהפכה אפשרית. הפיכה נטענת כזו לא אירעה. לפחות עד כה, הרכב הועדה לבחירת שופטים לא שונה. ההצעות השונות להגביל את הביקורת השיפוטית על המחוקק לא קרמו עור וגידים מעשיים. ההצעה לפגוע ביכולת לעתור לבג"ץ, בעמידותם של חלק מהעותרים, נמשכה. אולי היד עוד נטויה, אולם בכל זאת זה המצב לעת הזו.

 

על רקע זה, בולטת העקביות בחתירה לשינוי הדין העוסק בשפיטות. אני סבור שהחיות הממושכת של הרעיונות השונים בנושא זה נשענת על תחושת המציעים למיניהם, כי האוזניים הקשובות בנוגע לשפיטות, קשובות בעניין זה יותר מאשר בנושאים אחרים. הויכוח באשר לאקטיביזם השיפוטי חוצה, לצערי, גם את המחנה, הנחשב ל"תומך בית המשפט העליון". לפיכך, הקרקע בוערת כאן יותר מאשר בשדות מהותיים אחרים.

 

צריך לומר, שהתיאוריה האנליטית של העת האחרונה האפילה על השפיטות המעשית, והביקורת הפסיקה בחלק גדול מהמקרים לעסוק בשאלת הדיון השיפוטי ועצם ההתערבות בפועל, והתייחסה יותר מכל לאפשרות הנגיעה המשפטית בכל נושא, כפי שטופחה ע"י בית המשפט העליון.

 

אולם, אפילו ימצאו תומכי הצרת השפיטות תומכים ותימוכין רבים ונרחבים יותר למגמתם העקרונית "להרגיע" את מעורבות בית המשפט העליון בנושאים שונים, דבר אחד נותר נהיר – רוב המשפטנים מכל רובדי העולם המשפטי, לרבות כאלה הנחשבים כתומכים במגמות העקרוניות של שר המשפטים הנוכחי או מבינים את מניעיו בסוגיה זו ומסכימים לחלק מהם, אינם סבורים כי יש להפעיל את הנשק האטומי של חקיקת חוק מפורש, אשר ימנע מיניה וביה התערבות שיפוטית בנושא מסוים. כשם שיש לדרוש מבית המשפט להפעיל במשורה את סמכותו לפסול פעולות של הכנסת, כך יש למנוע הגדרה בחקיקה המונעת את פעולתה של הרשות השופטת בנושא מסוים. שאלה זו צריך שתיוותר בידיו של בית המשפט, שישקול בכל סוגיה וסוגיה, מן הסתם, גם את השיח הציבורי בהקשרה.

 

לדידי, אין ספק כי קיימת יכולת שיפוטית להפעיל שאלות נורמטיביות (כהגדרתו של הנשיא בדימוס ברק) של מידתיות וסבירות בנוגע לכל שאלה ובהתייחס לכל החלטה שלטונית. עם זאת, השאלה המוסדית – לפיה האם ראוי שבית המשפט יימנע מלהכריע בסוגיה מסוימת, משום שהינה מצויה בתחום סמכותה המובהק של הרשות האחרת, בעיקר בשל היותה "פוליטית" מאוד – אינה פשוטה. לא משום שאינה פשוטה לי, אלא משום שמכל חיצי הביקורת, את קיומו של החץ הביקורתי לגבי מידת ההתערבות, את קיומן של הדעות האחרות לגבי אמת המידה הרצויה להתערבות השיפוטית – קל לי יותר לקבל. אני מבין, שיש מי שהמערכת המשפטית חשובה לו מאוד, שבית המשפט העליון יקר לליבו, שחרד לדמוקרטיה הישראלית ושמבין שללא בית משפט עליון בראשותה של רשות שיפוטית עצמאית ובלתי תלויה יש חשש לקיומה המלא, אבל שעדיין סבור שבית המשפט העליון צריך להתערב פחות. שישנם נושאים שאינם שפיטים – בתיאוריה ובפועל. באומרי "מבין", משמע בעלי דעה עקרונית זו הינם, מבחינתי, שותפים לדרך שיטתנו החברתית, וזאת גם אם קיימת בינינו מחלוקת משמעותית בדבר אמות המידה הרצויות להתערבות השיפוטית בנושאים השונים.

 

אבל מה קשה לי לקבל? למשל, את העובדה שבשבוע שעבר נדונה בועדת שרים לענייני חקיקה הצעת חוק, שיזם חה"כ מיכאל איתן, להגבלת הביקורת השיפוטית בענייני הכניסה לישראל, אזרחות והגירה.

 

על פי ההצעה, יתוקן חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, וייקבע בו שחוק, שיפגע בערכים המעוגנים בחוק היסוד פגיעה קשה ובלתי מידתית וייפסל על ידי בג"צ, יעמוד בתוקפו ולא יבוטל. הכנסת אמנם תהיה מחויבת לדון בפסק הדין שניתן תוך 90 יום, אולם החוק הפוגע יוותר על כנו כל עוד הכנסת לא החליטה לבטלו.

 

הצעה דומה בעניין זה יזם שר המשפטים, פרופ' דניאל פרידמן, מספר חודשים קודם לכן, לפיה ייקבע, כי אין בכוחו של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו לפגוע בתוקפו של חוק המסדיר את הכניסה, הישיבה, וההתאזרחות בישראל של מי שאינו אזרח המדינה. כך, תישלל מבג"ץ הסמכות לפסוק שחוק כזה הינו בטל בשל אי-חוקתיות.

 

קדמו להצעה זו, הצעות לצמצום הביקורת השיפוטית, שיזם השר בשנה האחרונה, להגבלת ביקורתו של בג"צ בענייני בטחון, תקציב, וסמכות היועץ המשפטי לממשלה בעניין אי-העמדה לדין. כמובן, שיש גם להזכיר את "חוק האינתיפאדה".

 

הגבלת סמכות הביקורת של בג"צ בנושא האזרחות והכניסה לישראל היא מסוכנת ואף עלולה ליצור מדרון, אשר יביא להגבלת הביקורת השיפוטית גם בנושאים מהותיים אחרים, שבהם נגרמה פגיעה משמעותית בזכויות אדם.

 

אשר ליוזמת השר להגביל את סמכות בג"צ בענייני בטחון ותקציב, חשוב להדגיש, כי נוהל שכן, פגיעה בזכות הקניין ובחופש התנועה על יד הגדר, זכותם של ילדי שדרות למיגון ביטחוני, זכותם של ילדים עם מוגבלויות לתקצוב שילובם במערכות החינוך הרגילות – כל אלה אינם נושאים פוליטיים.  

 

השאלה אינה כלל אם יש להגביל מנדטורית את מעורבות בתי המשפט בנושאים אלה, אלא מהי מידת מעורבותם הרצויה. אסור להגביל את בתי המשפט בהגנה על זכויות יסוד. נהפוך הוא, זה עיקר תפקידם בחברה דמוקרטית.

 

אני סבור, כי המציאות החברתית הלוחצת והמלחיצה בישראל עלולה ליצור מצבים, שיאפשרו פגיעה של הכנסת או של הרשות המבצעת בזכויות של קבוצות חלשות באוכלוסיה, אשר זכו עד היום להגנה רק על ידי בית המשפט העליון. הטלת מגבלות על סמכותו של בית המשפט העליון להגן על זכויות אלה, ובהמשך הדרך פגיעה בעילות הביקורת, עלולה לרוקן מתוכן את סמכותו כבית המשפט הגבוה לצדק. ואולי זו בעצם הכוונה.

 

ללא עמידה חברתית איתנה על קיומה של מערכת משפט משמעותית וחזקה, שבראשה ניצב בית המשפט העליון, תחול התדרדרות ערכית ומוסדית ביכולותיה של הדמוקרטיה בישראל מלהמשיך ולהתקיים במציאות שסועה  ביטחונית וחברתית. בית המשפט העליון שלנו חייב להיוותר מחוץ למחלוקות יומיומיות. עליו להוות חוד החנית של מערכת שיפוטית עצמאית ובלתי תלויה, שהציבור בישראל מכבד, מעריך ואולי אף ירא מפניה. גם יראה מוסדית לא תזיק במציאות הפוליטית בישראל, מגמה שאך תועיל ותשפר את אמון הציבור במערכת המשפט.

 

החיים שלנו מהותיים מאוד. אולי יותר מידיי. ככאלה, אין להגביל את עיסוקם של בתי המשפט במהויות ע"י שימוש באמצעים טכניים – זכות עמידה, חסימת נושאים מפני ביקורת, מניעת שימוש בעילות משפטיות שונות, דחייתה של סמכות ביקורת ראשונית ועוד. פתיחת שערי בג"ץ לכל פונה ואי קביעתם של נושאים חסיני ביקורת בחקיקה פוזיטיבית הינן עמדות הכרחיות בדרך להתמודדותנו הרצויה עם השאלות המהותיות, שמעלים בפנינו חיינו המורכבים בחברה ישראלית מתהווה.

 

שאלת גדרן של הסמכויות, המופעלות בדין, ובחינתם של איזוני הביקורת והביקורת שכנגד בין הרשויות, הם כבר סוגיות במרחבי תפיסות העולם והדעות. אולם, ככל שאנו עוסקים במבנה של שיטתנו השלטונית כשלעצמו, סייגים מובנים על סמכויותיו של בית המשפט העליון הינם מתכון בטוח להתדרדרות השמירה על שלטון החוק וטוהר השלטון בישראל. חישוקים אלה על בתי המשפט עלולים לאושש חשש אמיתי מפני חיזוק ההגנה על זכויות האדם בישראל, ובעיקר זכויותיו של המיעוט וזכויותיהם של החוליות החלשות בחברה, זכויות שהן הן משמען שלטון דמוקרטי מהו.

 

הרוב בפרלמנט לא נשלח לשם כדי להגן על עמדותיו של המיעוט. שרי הממשלה הינם לרוב חברי מפלגה וחברי כנסת, ומחויבותם מותנית ומותלית ללא הרף. רק לשופטינו עצמאות ואי-תלות. גם לפיכך, עלינו לטפח, לשמר ולייצב מערכת שיפוטית איתנה וחסינה, ככל האפשר, מפני השפעות חיצוניות מגמתיות. הגבלת ביהמ"ש העליון ע"י הרשות המחוקקת מחלישה מאוד, לפיכך, את יכולתנו להשיג יעדים אלה כחלק מבנייתה של חברה דמוקרטית, שוויונית וליברלית בישראל של המאה ה-21.

 

החשש מפני פגיעה כזו, בהקשר של שפיטות הוא בעיניי המוחשי ביותר, מכיוון שזה הנושא שעל סדר היום המיידי. ההיערכות למנוע זאת הינה מיידית והכרחית.

חיפוש עו"ד :
משפחה
תחום עיסוק
אפליקציית
ספר עורכי הדין עכשיו להורדה לסמארטפון