הודעות דוברות הלשכה

כנס 60 שנה למשפט הישראלי והענקת אות "חושן המשפט" לשופט מאיר שמגר, מכללת שערי משפט, 2 באפריל 2008

02.04.2008

עו"ד יורי גיא-רון, ראש לשכת עורכי הדין

ראש לשכת עורכי הדין בכנס 60 שנה למשפט הישראלי: "הטענה כאילו רוב הציבור חש ניכור בלתי רצוי למול בית המשפט העליון, מה שכביכול תורם לפגיעה משמעותית באמון הציבור בו, אין לה בסיס".

מכובדיי,

 

ברכות למכללת שערי משפט, שהובהר לי שהינה "אקדמיה עם אופי אישי", לנוכח יוזמתה לכנסנו תחת דגל 60 השנה למשפט הישראלי.

 

אני מתנצל על כך שנמנע ממני לברך את באי הכנס בעיתוי המדויק שפורסם בתוכנייה, ומתנצל גם בפני אלה שכבר קיוו שנחסכו מהם דבריי, ונתבדו.

 

לסטודנטים שבקהל אני מבקש לספר כי בשנת 1954 פנה נער כבן 12 במכתב לשופט בית המשפט העליון הפדרלי של ארה"ב, השופט פליקס פרנקפורטר, בו כתב לו שהוא רואה את עתידו במקצוע המשפט וביקש את עצתו כיצד להכשיר עצמו לכך במהלך לימודיו. במכתב תשובתו כתב לו השופט פרנקפורטר (בתרגום חופשי): "איש אינו יכול להיות משפטן ראוי לשמו, מבלי להיות איש משכיל, ולו אני תחתיך הייתי משכיח מלבי כל הכנה טכנית למקצוע המשפט. הדרך הטובה ביותר להתכונן לכך, הינה להגיע ללימודי המשפט בתור אדם שקרא הרבה. זה כשלעצמו דיו, כדי ליתן לאדם יכולת הבעה בשפה, בכתב ובעל פה, וכן לטעת בו הרגלים של חשיבה בהירה, שרק חינוך ליברלי אמיתי יכול להעניקם. חשוב לא פחות, לגבי המשפטן, הוא פיתוחו של כוח הדמיון ע"י קריאת שירה, התבוננות ביצירות ציור גדולות, במקור או ברפרודוקציה, וע"י האזנה ליצירות מוסיקליות איכותיות. גדוש את מוחך במטען של קריאה רבה וטובה, שבאמצעותו תחוש את נפלאות המסתורין של היקום ואף תרחיב ותעמיק את רגישויותיך, ושכח הכל אודות הקריירה העתידית שלך"

 

אני סבור, כי עורכי הדין הטובים ביותר הם אלה שנהגו או שנוהגים בחייהם כעצתו של השופט פרנקפורטר לאותו נער לפני למעלה מחצי מאה. לדידי, המשפטנים המרתקים ביותר, הם משפטנים, שמשלבים בשיח המשפטי שלהם ידע רב, למשל מעולם הספרות והפילוסופיה. כמובן, כל אחד – ותחומי העניין וההעשרה הקרובים לליבו, לדמיונו ולאישיותו.

 

רמתו, איכותו, יוקרתו, האכפתיות שבו, קירבתו לזולת ולחברה של עורך הדין הממוצע במדינת ישראל בת ה-60, מעסיקה אותנו בלשכת עורכי הדין של העת הזו יותר מכל. לדידי, כאשר אחד מכל כ-180 איש בחברה הישראלית, עוד מעט 160, הינו עורך דין, הרי תפקידה של לשכת עורכי הדין מתעצם ופניה הופכים להיות כפניה של החברה הישראלית כולה. בפרוס שנת המשפט ה-60 למדינת ישראל, אנו נאבקים, מחד, על השבחת הרמה והעשרתו של כל מי שעוסק במקצוע החשוב שלנו, ומאידך על הקשחת תנאיי הכניסה בשערינו, כמו גם העלאת רמתם של המתדפקים על דלתותינו. לא משום שכבר הספקנו לטפס במדרגות הדלת האחורית של האוטובוס ואנו שואפים לצמצם את הצפיפות פנימה, אלא מפני שבאנלוגיה מסוימת אנו חוששים מבטיחותה של המשך נסיעתו של אותו אוטובוס בתנאים שנוצרו.

 

לא בריא לה, לחברה מתפתחת, מצב בו שוררת בה אינפלציה של עורכי דין. לא נכון, לא בריא ולא אופטימי. עם כל זאת, אני מבקש להדגיש, כי השכלה משפטית איננה זהה בעיננו לקבלת רישיון לעסוק בעריכת דין, ונדמה לי שככל שירכשו יותר פרטים בחברה השכלה אקדמאית, לרבות משפטית, כך ייטב לה לאותה חברה וכך תתעשר ותתפתח באורח איכותי ויעיל יותר. השכלה הינה בעיניי תמיד מקור לגאווה, וככלל לעולם אינה יעד לביקורת או לטרוניה.

 

הפאנל האחרון עסק בבית המשפט העליון, בבחירת שופטים ובנישואין בישראל. דווקא שנת ה-60 למדינה מוצאת אותי מודאג ומוטרד מתמיד, ואולי במיוחד בכל אותם מגה-נושאים, שהמושב האחרון אך נגע בהם קמעה.

 

בית המשפט העליון הינו היום איזור תחת אש. מהסקר, שנערך לרגל כנס זה, עולה כי למעלה ממחצית הציבור בישראל אינו תומך בצמצום סמכויותיו של בית המשפט הגבוה לצדק באופן שנטען כלפיו לאחרונה בביקורתיות קולנית על ידי גורמים פוליטיים שונים. הטענה כאילו רוב הציבור חש ניכור בלתי רצוי למול בית המשפט העליון, מה שכביכול תורם לפגיעה משמעותית באמון הציבור בו, אין לה בסיס. בסופו של דבר אנו מתנהלים בין אינטרסים פוליטיים שונים, ותוך שיח מתפתח עד כדי מאבק של ממש על כוח וסמכויות בין רשויות השלטון השונות בחברתנו הדמוקרטית.

 

אם הדבר אינו נהיר לכל, הרי שמאבקה של הרשות השופטת לשימור מעמדה אינו למען האישים המנהלים אותה בעת נתונה, אלא למען כל אחד ואחת מאיתנו, הפרט בחברה הישראלית השסועה, הקטן, החלש, המוחלש ומי שחש במיעוט. העמידה של כל חברה על זכויות המיעוט והפרטים החלשים והמוחלשים בקרבה, הינה הסממן הטוב ביותר, בעיניי, ליכולתה של אותה חברה לעמוד ביעדי התפתחותה ושגשוגה המקווים, והוא אף מהווה סמל לחוסנה במשפחת העמים. לכן, חשוב לשמור על חוסנו ומעמדו של בית המשפט העליון. אין לנו אחר במקומו, ולא יהיה.

 

ממרומי שנתי התשיעית בוועדה לבחירת שופטים, וגם לנוכח ההצעה שאושרה אתמול בועדת השרים לענייני חקיקה, אני מבין את חשיבות העמדה השואפת לקונצנזוס בבחירה. אולם, למנוע בחירה לגיטימית משלא מושג קונצנזוס, זו התנהלות שאינה ראויה ובנסיבות מסוימות אינה חוקית. קונצנזוס כן. כפיית קונצנזוס, אפילו בחקיקה, לא. בודאי נכונים הדברים במצב בו כמעט מחצית מחברי הועדה לבחירת שופטים הינה פוליטית.

 

דווקא הכוח למנוע בחירה, גם לו הייתה זו מניעה חוקית, מניעה שנגרמה לאחרונה על ידי שר המשפטים הנוכחי, מדגים אולי יותר מכל, מדוע הרכבה הנוכחי של הועדה כה מאוזן. זאת אולי התשובה הניצחת ביותר למול כל אלה המבקשים להגביר את כוחם של נבחרי הציבור, הפוליטיקאים, בוועדה לבחירת שופטים. במובנים רבים, הצעתו של ח"כ גדעון סער, שאושרה אתמול בועדת השרים, מעצימה את השפעתם של נבחרי הציבור, הפוליטיקאים, בבחירתם של שופטים לכהונה בבית המשפט העליון, משום שהרוב המקצועי, המורכב משופטים ומעורכי דין, שוב לא יוכל לממש בחירה מקצועית ללא התערבות פוליטית. וחבל שכך. חבל מאוד. אני מבין את הקסם שבהצעת החוק, אך לטעמי חסרונותיה רבים מיתרונותיה.

 

הצעה זו גם מטפחת חשש כבד, בעיניי, מפני החתירה המעשית לבינוניות, לקונצנזוס הבינוניות, שתמיד יש לו חיים פוליטיים יציבים יותר מהניסיון לממש גאוניות, עילוי ודעתניות. ימים יגידו.

 

אשר לנישואין בישראל, משפט התייחסותי כללי אחד – אין להמשיך וליתן יד, בשום פנים ואופן, למרוץ הסמכויות בין מערכת בתי המשפט לענייני משפחה לבין מערכת בתי הדין הרבניים. צריך לקטוע את האנומליה הזו, אשר אסור היה ליצור אותה מלכתחילה. הטעות מראשית קום המדינה יכולה אולי להיפתר עתה ע"י הרחבת סמכויות מחד וצמצום סמכויות מאידך, תוך ניסיון להתאים לסוגי האוכלוסייה השונים את ערכאת הדין המתאימה להם והקרובה ככל האפשר להשקפת עולמם ולדרך חייהם. הצעתי בעבר פתרונות מעשיים יותר מאמירות כלליות אלה, ודומני שיריית הפתיחה לשינוי חייבת למצוא את ביטוייה על ידי הקמתה של ועדה ציבורית מאוזנת ומקובלת, שתיטול על עצמה תחת כנפי הממשלה לעסוק בכך עד ייקוב הדין את ההר. אין לנו במציאות הישראלית של היום שום ברירה אחרת.

 

איני יכול לסיים, מבלי לומר מילים אחדות בשבחו של חתן אות "חושן המשפט", נשיא בית המשפט העליון בדימוס, השופט מאיר שמגר. השקט, הרצינות, האיפוק, הכישרון, המנהיגות, המכובדות, ההחלטיות, הצניעות ולצידה התקיפות והסמכותיות – כולם חלק מן המאפיינים המקצועיים והאישיים של הנשיא שמגר. כדי שלא לפגום בדברים, שבודאי עוד יושמעו הערב לכבודו, אומר רק שבקרב קהיליית עורכי הדין קיימת הערכה עצומה למאיר שמגר – האיש, הנשיא והשופט, וכראש לשכת עורכי הדין אני מברכו לנוכח קבלת הפרס הערב, פרס שאין ראוי לו ממנו. בנימה אישית אוסיף, שבשבילי הנשיא שמגר הינו קודם כל חובב ג'אז מושבע, ולדידי די בכך כדי לזכותו, באהדתי, בהוקרתי ובהערכתי הרבה.

 

מתוך תחושת גאווה לנוכח מה שנעשה עד כה ב-60 שנות משפט, אך גם מתוך חשש רב מפני שנות המשפט הצפויות לנו בעתיד הקרוב והרחוק, אני מבקש לסיום אמיתי לקרוא לכם מתוך פזמונו הקל של דידי מנוסי "בת שישים" מילים אחדות לשנת ה-60 למשפט הישראלי:

 

בת שישים פוקחת עין

ונועלת נעלה

יום גדול ממתין בפתח,

זה היום שלה.

 

יום גדול עומד בפתח,

יום צעיר וחדשני.

מגהץ הוא את קמטיה

ומוחק שנים.

 

כי אמיתית היא ולא סמל,

ולא דגל ולא אות.

העבר באחוריה –

היא צופה אל הבאות.

 

תודה רבה והמשך כנס יעיל ומהנה.

חיפוש עו"ד :
משפחה
תחום עיסוק
אפליקציית
ספר עורכי הדין עכשיו להורדה לסמארטפון