הודעות דוברות הלשכה

"חיסיון עורך דין-לקוח יוסר– רק אם גובשו נגדו ראיות לכאורה לבצוע עבירה"

30.03.2008

עו"ד שמרית רגב - דוברת הלשכה

בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל ביום 27.3.07 את עמדת לשכת עורכי הדין כ"ידיד בית המשפט", לפיה, עורך דין חשוד שנתן עצה לביצוע עבירה פלילית בעתיד רק אם גובשו נגדו "ראיות לכאורה" לביצוע העבירה. כל עוד לא גובשו "ראיות לכאורה", לא ניתן להסיר חיסיון עורך דין-לקוח.

עמדת לשכת עורכי הדין הובעה באמצעות עוה"ד דרור ארד-אילון ונחשון שוחט במסגרת דיון בעררים על החלטת בית משפט השלום בתל אביב (בש 090130/08 אביגדור ליברמן ואח' נ' מדינת ישראל), לפיה כדי לעיין במסמכים חסויים די "בחשד סביר" למעורבותו של עורך הדין בתוכנית עבריינית של לקוחו. עמדת הלשכה, שאושרה בוועד המרכזי והוצגה ע"י עורכי הדין בדיון, היא שכדי שיתקיים החריג לחיסיון עו"ד ולקוח, על המשטרה להראות כי קיימות "ראיות לכאורה" לשותפותו של עורך הדין בתוכנית העבריינית של לקוחו, וכי לא די ב"חשד סביר" לכך.

 

החלטת בית משפט השלום ניתנה בעקבות חקירה, שמנהלת היחידה הארצית לחקירות הונאה בחשד לקבלת כספי שוחד, מרמה והפרת אמונים, הלבנת הון ורישום כוזב במסמכי תאגיד, על רקע קשרים נטענים בין אביגדור ליברמן לבין חברות שונות בארץ ובחו"ל. עו"ד יואב מני ייצג את כמה מהחשודים בניהול עסקיהם השוטף (לא בחקירה הפלילית), ואף נחקר (שלא באזהרה) במסגרת אותה חקירה.

 

ביום 22.4.07 נתפסו עפ"י צו חיפוש כדין מסמכים במשרדו של עו"ד מני, לגביהם נטען לחסיון. מדובר בכ- 1200 מסמכים שונים.

 

בהחלטת ביהמ"ש מיום 25.12.07 התקבלה בקשת המשטרה להסיר החיסיון. ההחלטה התבססה על הצהרת המשטרה, לפיה חל "שינוי נסיבות מסוים" ועל דו"ח סודי שהוגש לביהמ"ש – אשר לא התבררו בדיון. נטען, כי המסמכים "נועדו להטעות וליצור תמונת מצב שונה מהמציאות בין אם עורך הדין ידע על כוונות מרשו ובין אם פעל לפי הוראותיו בתום לב".

 

בית משפט השלום עיין בכל המסמכים, קבע כאמור לגבי רבים מהם שאינם חסויים, ולגבי הנותרים קבע שהם חסויים. עורך הדין הגיש ערר ואף לקוחו העיקרי הגיש ערר.

 

לשכת עורכי הדין צורפה להליך הערר כ"ידיד בית משפט" וטענה במישור העקרוני בנוגע לתחולת חיסיון עורך דין-לקוח. לטענת הלשכה, אין חולק שאין לראות כ"שירות מקצועי" עליו חל חיסיון עורך דין– לקוח, פניה לקבלת עצה בנוגע לביצוע עבירה פלילית בעתיד. משמעות הקביעה שעורך דין חשוד בעבירה, היא הסרה מיידית של החיסיון מעל למידע או מסמכים, שבאופן רגיל כן היו נכללים בחיסיון. מדובר במהלך דרמטי, שכן עורך דין הופך באחת לחשוד. לכן, המבחן הראייתי לקביעה זו צריך להיות מבחן של "ראיות לכאורה" ולא מבחן, כפי שקבע בית משפט השלום, של "חשד סביר", אשר הינו מבחן נמוך יותר, שיש בו לכרסם ולפגוע בחיסיון עורך דין-לקוח, נשמת אפו של מקצוע עריכת הדין.

 

בית המשפט המחוזי בראשות השופט שמואל ברוך אמנם דחה את העררים, שהוגשו, אולם קיבל כאמור את עמדת הלשכה, וקבע בהחלטתו, כי "בשים לב למטרת החקיקה וחשיבות החיסיון, חשיבות שלא ניתן להגזים בה, שהרי החיסיון הינו נדבך חשוב והכרחי (בין היתר) ביכולת לנהל הגנה של נאשמים באופן תקין – ניהול שיש בו אלמנטים חוקתיים של ממש – יש לאמץ מבחן ראייתי מחמיר יותר מזה שעליו עמד בית משפט קמא בהחלטתו, ובהחלט ניתן לקבוע, שמבחן ראייתי שכזה, צריך להיות לכל הפחות כזה העומד במבחן הראיות לכאורה".

חיפוש עו"ד :
משפחה
תחום עיסוק
אפליקציית
ספר עורכי הדין עכשיו להורדה לסמארטפון