הודעות דוברות הלשכה

לשכת עורכי הדין : "יש לתחום את משך החקירה הפלילית ואת פרק הזמן שנדרש להחליט על הגשת כתב אישום"

04.11.2007

עו"ד שמרית רגב - דוברת הלשכה

הועד המרכזי של לשכת עורכי הדין תומך בהצעת החוק, המגבילה את משך זמן החקירה המשטרתית ומועד הגשת כתב האישום, שיזם חה"כ דב חנין. לתפיסת הלשכה, מן הראוי, שעמדתה תובא בחשבון על ידי מנסחי הצעת החוק, בעת הכנתה על ידי משרד המשפטים, ולא רק לאחר שהושלמה והסתיימה מלאכה זו וגובשה לכלל תזכיר חוק.

הועד המרכזי אימץ את עמדת הפורום הפלילי של הלשכה בראשות עו"ד רחל תורן, לפיה הצורך לתחום את משכה של החקירה הפלילית ואת משך הזמן שבו נדרשת התביעה להחליט בדבר הגשת כתב אישום ולהכינו, נובעים מן ההשלכות השליליות הקשות שיש להימשכות בלתי סבירה של הליכים אלו.

 

הלשכה סבורה, כי הימשכות יתר של החקירה הפלילית גורמת לעינוי דין כבד, הן לאדם שחשוד בעבירה והן לנפגע העבירה, הוא המתלונן בתיק. אדם שמעל ראשו מתהפכת חרב האישום הפלילי, אינו יכול להמשיך את חייו כסדרם. מעבר לעגמת הנפש הכרוכה בדבר, החקירה הפלילית מונעת ממנו פעמים רבות להמשיך בחייו, בעבודתו, לעיתים במשרות ציבוריות או אחרות, ולהחליט בדבר עתידו.

 

אשר לנפגע העבירה - חוק זכויות נפגעי עבירה מתווה דאגה מיוחדת לכבודו ולצרכיו – מובן שהימשכות בלתי מוגבלת של החקירה גורמת לו נזק, מותירה אותו באי וודאות בדבר עמדת הרשויות בנוגע לאחריות על המעשה שאירע לו, ובמקרים לא מעטים, פוגעת בתהליך השיקום הנפשי שלו.

 

יתרה מכך, האינטרס הציבורי קורא למנוע הימשכות בלתי סבירה של הליכי חקירה. אינטרס ציבורי מובהק הוא, שחקירות פליליות יסתיימו בסמוך ככל שניתן לביצוע העבירה, וכי אם יש מקום להעמיד לדין, לא ייעשה הדבר זמן רב מידי לאחר המקרה נשוא האישום. ובענין זה נאמר בפסיקה, לא אחת, כי אם חלפו שנים רבות מביצוע העבירה אזי – למעט ביחס לעבירות חמורות במיוחד – הענין הציבורי במיצוי הדין בקשר אליהן פוחת באופן משמעותי.

 

מאידך גיסא, הלשכה ערה למגבלות של מערכת אכיפת החוק ולמצוקת כח האדם השוררת בה. ראוי שהחקיקה, אשר תיקבע בנושא זה לא תהפוך לאות מתה ולא ייווצרו תמריצים חזקים להפרתה.

 

ככלל, האיזון אשר מוצע בהצעת החוק הפרטית נראה ללשכה ראוי. עם זאת, סבורה הלשכה כי על ההצעה להתייחס למספר סוגיות, כפי שנוסחו על ידי עו"ד בני שטיינברג, יו"ר צוות החקיקה של הפורום.

 

הצעת החוק מסווגת את משכי הזמן המקסימאליים לחקירה פלילית לפי סיווג העבירה או העונש הצפוי לה. לדעת הלשכה, קיים חשש כי העדר הגבלת תקופת החקירה ביחס לכל העבירות שעונשן מעל עשר שנות מאסר עלול ליצור נטייה בקרב רשויות החקירה לייחס לחשודים עבירות שחומרתן גבוהה יותר.  זאת, על אף התפיסה, לפיה יש מקום לאבחנות בין תיקי חקירה שונים, לעניין משך החקירה, ומובן שקריטריון החומרה הוא קריטריון רלבנטי.

 

הלשכה סבורה, כי תקופת חקירה מקסימאלית של שנתיים, המוצעת בהצעת החוק הפרטית, לעבירות שדינן שלוש עד עשר שנות מאסר היא, ככלל, מספיקה. אין זו תקופה קצרה כלל ועיקר והיא מספקת גם לעבירות שעונשן גבוה מעשר שנים (בענין זה, ההוראה המוצעת בסעיף 2 להצעת החוק הפרטית היא בעלת חשיבות רבה, בכך שהיא קובעת כעיקרון ראשון כי משך החקירה לא יעלה על הזמן הדרוש לבירור העניין. ומכאן, חקירה אינה רשאית לנצל את התקופה המקסימאלית שנקבעה, ככל שניתן לסיים את החקירה לפני כן).

 

למעשה, גם כאשר מדובר בעבירות החמורות ביותר בספר החוקים, ניתן, במקרים רבים, לסיים את החקירה בפרק זמן של חודשים, ובוודאי תוך פחות משנתיים. וככלל, הקושי מתעורר, לאו דווקא, בשל חומרת העניין, אלא בשל מורכבותו העובדתית. לרוב, חקירות הנוגעות לעבירות כלכליות מתוחכמות, דורשות יותר זמן, מאשר חקירות בגין רצח, שוד מזוין, או אונס (ככל שניתן לאתר חשודים לאותן עבירות).

 

בהקשר זה, סבורה הלשכה, כי אין למנות את תקופת אי ההתייצבות המכוונת של החשוד לחקירה במנין פרק זמן החקירה שנקבע.

 

לדעת הלשכה, הפתרון הרצוי למקרים, שבהם ישנה חריגה מפרקי הזמן הקבועים לחקירה, הוא הגשת בקשה להארכת המועד לבית המשפט המחוזי. זאת, לעומת הפתרון שנקבע בהצעת החוק, המאפשר חריגה מפרקי הזמן המקסימאליים באישור היועץ המשפטי לממשלה, או מי מטעמו.

 

באשר לעבירות ביטחוניות, סבורה הלשכה, כי אין מקום להגביל את פרקי זמן החקירה, הואיל וקיים קושי גדול בבצוע חקירות גלויות בפרק זמן קצר, בין היתר, בשל הקושי לאתר את מושא החקירה.

 

כמו כן, סבורה הלשכה, כי אין להגביל את משך זמן החקירה הסמויה שמתבצעת על ידי גופי החקירה, על מנת שלא לחבל בעבודת המשטרה.

           

הלשכה תומכת בהצעה, הקובעת תקופה מקסימאלית גם להגשת כתב האישום בידי הרשות התובעת. הלשכה רואה בה חלק אינטגרלי המתחייב מתכליתו של החוק למנוע הימשכות בלתי סבירה של השלב המקדים למשפט הפלילי, השלב שבין העבירה לבין הגשת כתב האישום לבית המשפט.

 

הצעת החוק מונה מועדים מקסימאליים להגשת כתב אישום, אשר נמנים ממועד סיום החקירה.

 

הלשכה מציעה, כי יקבע בהצעה, שחקירה תסתיים עם העברת חומר החקירה לידי התביעה, לצורך החלטה בעניין העמדה לדין, והכנת כתב אישום, אם נדרש.

 

הלשכה מבהירה, כי כאשר יש צורך בהשלמות חקירה, התקופה בה תוגבל התביעה להגיש את כתב האישום, תחל מתום השלמת החקירה. כמו כן, יש חשיבות לכך, שהחוק המוצע לא יפגע ביכולתו של החשוד לממש את זכות הטיעון שלו כראוי, בשל כך שהתביעה מיהרה להגיש כתב אישום בטרם טען בפניה. מאידך, יש למנוע מצב בו ניצול של זכות הטיעון תגרום לתביעה – בדרך כלל בתיקים מסובכים –לחרוג מן המועדים שנקבעו לה. לכן, מציעה הלשכה, כי התקופה שתחילתה במועד בו פנה החשוד אל התביעה ועד להשלמת טיעוניו בפניה, לא תבוא בחשבון, לענין סך התקופה בה עליה להגיש את כתב האישום (השלמת הטיעון בפניה, ולא עד למתן תשובתה לחשוד – משום ששקילת הענין עד למתן התשובה, היא חלק מן המלאכה שעליה לעשות ממילא במסגרת הזמן הנתונה לה לפי התיקון).

 

הלשכה סבורה, כי יש להחיל את הוראות החוק על יתר גופי החקירה, כדוגמת גוף החקירות של רשויות המס, ניירות ערך וכו'. בנוסף, בשל חשיבותו העקרונית של הסוגיה, יש מקום לקבוע את התחולה בחקיקה ראשית.

חיפוש עו"ד :
משפחה
תחום עיסוק
אפליקציית
ספר עורכי הדין עכשיו להורדה לסמארטפון