מאמרים וכתבות

עם פרישתו של המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט מישאל חשין

19.02.2006

עו"ד רון גזית, מ"מ ראש לשכת עורכי-הדין

"בהחלטותיו הפגין השופט חשין עצמאות מחשבתית ואומץ לב. הוא לא כופף ראשו מפני דעת הרוב. כאשר האמין בצדקת עמדתו הוא לא נרתע להשאר במיעוט פעם אחר פעם. הנר היחיד שהאיר את דרכו זה נר האמונה בצדקת הדרך המשפטית וחשוב עוד יותר, צדקת התוצאה המשפטית."

כבוד נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרון ברק, שופטי בית המשפט העליון בעבר ובהווה, שופטים נכבדים, היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד מני מזוז, נכבדי –

 

אני שמח על כי נפל בחלקי כמ"מ ראש לשכת עורכי הדין לשאת דברים בטקס הפרידה של כב' המשנה לנשיא, השופט מישאל חשין.

 

השופט חשין, בנו של ד"ר שניאור זלמן חשין, שופט וממלא מקום קבוע לנשיא בית המשפט העליון דאז השופט אולשן, הגיע לבית המשפט העליון מהפרקטיקה הפרטית. בין השנים 1978 – 1991 הוא ניהל משרד עורכי-דין ואף היה פעיל בלשכת עורכי-הדין – כיהן כיו"ר המועצה הארצית של הלשכה.

פועלו המוצלח של השופט חשין בבית המשפט העליון מוכיח כי על הועדה למינוי שופטים לשקול בחיוב מינוי שופטים נוספים לבית המשפט העליון מתוך עורכי- הדין הפעילים. כאשר עקרונות משפטיים תאורטיים התנגשו עם התוצאה הצודקת, העדיף השופט חשין בפסיקתו את התוצאה על פני העקרון המשפטי. דרך חשיבה זו מאפיינת משפטנים מעשיים לעומת אנשי אקדמיה.

 

ביום שני האחרון, טו בשבט, התקיימה ישיבה חגיגית בכנסת. במסגרת ישיבה זו קיבלה הכנסת ברוב גדול החלטה התומכת במאמציה של ועדת החוקה חוק ומשפט לקדם את כינונה של חוקה למדינת ישראל.

 

עיון בטיוטת החוקה שהוכנה במהלך השנתיים האחרונות על-ידי ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת, בראשות חה"כ מיכאל איתן, מלמד כי נעשתה על-ידי הועדה עבודה רצינית ומקיפה שיש לברך עליה.

 

החוקה תחזק את השמירה על זכויות האדם והזכויות החברתיות בישראל ובכך תחזק את מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

 

נושא מהותי השנוי במחלוקת בהצעה שהוגשה מתייחס להרכב הועדה למינוי שופטים. אף קיימות מספר הצעות חוק המבקשות לשנות את הרכב הועדה למינוי שופטים או להקים בית משפט מיוחד לחוקה. חלק מההצעות מבקשות למנות רוב פוליטיקאים לוועדה וחלק אחר מציע להרחיב את הועדה ולכלול בה אנשי אקדמיה.

 

אכן, פרשנות החוקה חשובה לא פחות מהחוקה עצמה ולכן יש להקפיד הקפדה יתרה שהשופטים מפרשי החוקה יהיו בעלי מומחיות ומקצועיות גבוהים, נטולי שיקולים זרים ובלתי תלויים.

 

לשכת עורכי-הדין סבורה כי אין מקום לשנות את הרכב הועדה למינוי שופטים ויש להשאיר את הסמכות לבטל חוקים בידי בית המשפט העליון.

 

לא אכנס במסגרת זו לפרטי הנימוקים בעד ונגד. די שאציין שרוב מכריע מהציבור הישראלי נותן אמון בבית המשפט העליון ובמערכת המשפט ולכן יש לשמרה מכל משמר.

 

אחד הטיעונים המועלים נגד בית המשפט העליון והחלטותיו הוא שבית המשפט העליון הומוגני מדי. האקטיביזם השיפוטי מיוחס בעיקר לנשיא ברק כאשר יתר השופטים, כך על פי הטוענים, מתיישרים אחרי עמדותיו ותפיסת עולמו המשפטית של הנשיא.

 

טענה זו אינה נכונה. בית המשפט העליון אינו מדבר בקול אחד. ניתן להוכיח, מתוך עיון בפסקי הדין כי אין קולקטיביות רעיונית בבית המשפט העליון. כל שופט שונה מרעהו, בעל תפיסת עולם שונה. לעיתים השוני הוא בגוון בלבד ולעיתים בצבע כולו. דוגמא מובהקת לכך הוא השופט חשין.

 

השופט חשין נטל חלק בכתיבה של כ- 5,000 פסקי הדין והחלטות, מתוכם פסקי הדין החשובים ביותר שיצאו תחת ידיו של בית המשפט העליון. בזמן הקצר שעומד לרשותי אתמקד דווקא באותן החלטות עקרוניות בהן חלק השופט חשין על חבריו. בהחלטות אלה הפגין השופט חשין את מקוריות ויחודיות מחשבתו המשפטית.

 

בהחלטותיו הפגין השופט חשין עצמאות מחשבתית ואומץ לב. הוא לא כופף ראשו מפני דעת הרוב. כאשר האמין בצדקת עמדתו הוא לא נרתע להשאר במיעוט פעם אחר פעם. הנר היחיד שהאיר את דרכו זה נר האמונה בצדקת הדרך המשפטית וחשוב עוד יותר, צדקת התוצאה המשפטית.

 

השופט חשין לא נרתע מלשנות עמדותיו אם הגיע למסקנה כי שינוי הנסיבות מצדיק זאת. בשפתו העשירה והציורית - ואני נמנה עם אלה שנהנים מאוד לקרוא את פסקי הדין של השופט חשין – הוא הביע את הפילוסופיה המשפטית שלו כך:

"משפט שלא יתאים עצמו לחיים כמוהו כמשפט נסוג לאחור. שיטת המשפט ביחסה לחיים נדמית היא לשחקן העומד על בימה נעה ומסתובבת. אם לא ינוע השחקן כי אז יעלם מעיני הקהל אל מאחורי הבימה. חייב הוא לנוע למצער בקצב תנועתה של הבימה ולו כדי שישאר על מקומו, לא כל שכן אם ברצונו להתקדם". (ראה: עניין בנק המזרחי נ' מגדל).

בסקירת החלטותיו החשובות של השופט חשין נמצא כי לעיתים מזומנות הוא מצא עצמו בדעת מיעוט, בין לבד ובין ביחד עם אחרים.

 

אין לבטל או להקל ראש בדעת מיעוט, כאשר זו מנומקת היטב. להיפך:

דעות מיעוט הן רצויות באשר יש בהן כדי להשביח את החלטות הרוב ולהביא ליתר דיוק בתחימת גבולותיה של ההלכה. דעת מיעוט מנומקת היטב גם משאירה אחריה חומר למחשבה לדורות הבאים של שופטי בית המשפט העליון וחומר למחשבה למחוקק.

 

נראה כי השופט חשין, בהיותו אינדיבידואל מובהק, נהג להחיות את פסקי הדין אותם כתב על-ידי הוספת "נשמה יתרה" בהם. השופט חשין מבטא בפסיקותיו חיות ורעננות, הגדושים בעושר לשוני ואסוציאטיבי. בפסקי הדין שלו מקויים הכלל הגדול אותו טובע הרב קוק, שהיה חכם משפט מובהק ומשורר: "כשם שיש חוקים בשירה, כך יש שירה בחוקים".

 

השופט חשין הוא איש של מילים ואיש של כתיבת מילים. בשפה עשירה וציורית הוא פורס את תפיסת עולמו המשפטית בבהירות רבה. אין הוא משאיר ספק פרשני לעמדותיו. כשם שהוא אינו דואלי בדרך דיבורו כשם שאין הוא תמיד "פוליטיקלי קורקט" בהתבטאויותיו באולם בית המשפט כך גם אין כפילות או עמימות בכתיבתו.

 

הקורא והשומע מבין היטב את מחשבותיו ותפיסת עולמו המשפטית של השופט חשין.

 

במסגרת זו לא אכנס לפולמוס עם אחדות מדעותיו, להם אינני מסכים. לדוגמא, בעניין היקף חלותו של חופש הביטוי. די שאציין כי בפסיקתו, גם כשהיה במיעוט, השאיר השופט חשין חומר חשיבה רב משקל לדורות הבאים.

 

השופט חשין לא קיבל כמובן מאליו את עמדת רוב שופטי בית המשפט העליון, לפיה חופש הביטוי חוסה תחת כנפי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

 

הוא ביטא את מחשבתו זו בעניין חנניה גולן נ' שב"ס וכך כתב:

"חברי, השופט מצא, סובר כי חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו "עיגן את ההכרה ההילכתית במעמדו החוקי של חופש הביטוי" [פיסקה 14 לפסק-דינו]. כיצד כך? והרי חוק היסוד אינו מזכיר את חופש הביטוי לא בשמו ולא בתוארו?... לא אבוא בריב עם חברי על פרשנות אפשרית זו לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, אך בה בעת לא אכפור באפשרויות אחרות לפרשנות אף הן".

כשנה לאחר מכן, בבג"צ סנש נ' רשות השידור, השופט חשין כבר מסכים לכך שזכות היסוד לחופש הביטוי שיפרה את מעמדה עם חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו:

"ענייננו עתה, ובלא שנכריע בדבר, נסכים כי כבוד האדם שבחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, אחד מיובליו הוא חופש הביטוי. נניח אפוא – בלא להכריע – כי מאז חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו עלה חופש הדיבור במעלות ההיררכיה המשפטית, וכי יושב הוא כהיום הזה על כס מלכות של זכות שנקבעה בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו".

לשופט חשין גישה מקורית לנושא חופש הביטוי. הוא אינו רואה בו מקשה אחת, ולדעתו חופש הביטוי שיש להעניק לביטוי פוליטי אינו זהה לחופש שיש להעניק לפרסומת מסחרית או לביטוי הפורנוגרפי ושניהם אינם זהים לחופש שיש להעניק ליצירה אומנותית.

 

וכך התבטא בבג"צ גיורא סנש ואח' נ' רשות השידור:

"מושג חופש הביטוי [וכמוהו חירות היצירה] אין הוא מעשה-מיקשה; מעין פדרציה הוא, פדרציה של זכויות ואינטרסים. יש כרוניקה ויש נאום, יש מאמר פרשנות ויש סיפורת ושירה, יש ביקורת השלטון ויש פרסומת מסחרית, יש תהלוכה ויש הפגנה, יש מחזה ויש סרט. כל אחת מדרכי התבטאות אלו משקפת אינטרס מסוים, ולא הרי אינטרס אחד כהרי אינטרס אחר. כך, למשל פרסומת מסחרית לא תזכה – ואין היא ראויה שתזכה – לאותה הגנה שכרוניקה תזכה לה".

בפרשת "קידום" בדעת מיעוט אל מול השופטים דורנר ובך הביע השופט חשין את עמדתו לפיה הביטוי המסחרי אינו חוסה תחת חופש הביטוי בדומה לחופש הביטוי הפוליטי וכי ישנה הצדקה לפסול את תשדיר שקורא "לך תצטיין". כדבריו:

"האם תעמוד הפרסומת המסחרית בשורת אחת – וכשווה בין שווים – עם אשר דרכי דיבור וביטוי שהוכרו בהכלה כזכאיות לחופש הדיבור והביטוי?... תשובתנו לשאלה היא על דרך החיוב... עד כאן – תחנת המוצא. אך בצאתנו אל הדרך... נדע להבחין בין הנפילים לבין קטני ארץ, בין אינטרסים ראשונים במעלה לבין אינטרסים נחותים מהם; וההגנה על חופש הדיבור והביטוי תהיה, לדעתי, בתואם לאינטרס העומד לבחינה".

השופט חשין לא רואה את עקרון חופש הביטוי כגובר על עקרון השמירה על שמו הטוב של האדם.

 

בפסק הדין בעניין סנש (בג"צ 6126/94) היה השופט חשין בדעת מיעוט מול השופטים ברק ומצא. מדובר בדרמה טלויזיונית בה נאמר שכביכול חנה סנש נשברה בחקירתה בידי הגסטפו והסגירה שניים מחבריה הצנחנים, דבר שאינו אמת. השופט חשין מכריע שזכותה של חנה סנש לשמה הטוב גוברת על זכותם של המחזאי ורשות השידור לחופש היצירה (כסעיף מחופש הביטוי):

"מכל מקום, גם אם אמרנו כי חופש הביטוי – באשר הוא – כולל אמירת לא-אמת [ולא נאמר לא כך ולא אחרת], אתקשה להבין מה-טעם יקיף החוק אמירת לא-אמת בהגנה הניתנת לחופש הביטוי. לא אדע מהו האינטרס שראוי להגן עליו. כשם שזכותי להניף זרועותיי לצדדים באה אל קצה משאגיע אל חוטמו של זולתי, כן חופש הדיבור ייעצר במקום שייתקל בשמו הטוב של הזולת. כך או אחרת, בדיווח שקרי לא נמצא לי אינטרס בעל-עוצמה כלשהי, עוצמה שעמה יוכל חופש הביטוי לצאת למלחמה בזכותו של הזולת לשם טוב".

השופט חשין ער לכך שהוא מתמיד זו הפעם השלישית בדעת מיעוט אך אין הדבר מרתיעו:

"בשלושה פסקי-דין אלה – כבענייננו-שלנו – היתה דעתי דעת-מיעוט, ומדעתי לא שיניתי. אינני חולק, כמובן, על זכות-היסוד של חופש הביטוי וחירות היצירה. ואולם סבורני כי חבריי הרחיקו לכת במתן חירות לחופש הביטוי, תוך קיצוץ בלתי-ראוי בערכים אחרים, ערכים חשובים-חשובים מאוד-אף-הם".

בפסק הדין בדנ"א ידיעות אחרונות בע"מ נ' יוסף קראוס, היו השופטים חשין וגולדברג בדעת מיעוט (ולאחר שהיו הרוב בערעור האזרחי שקדם לדיון הנוסף, ע"א 3199/93) אל מול שופטים לוין, אור, מצא וזמיר, וחייבו את ידיעות אחרונות לפצות את קראוס בגין לשון הרע. מדובר בסדרת כתבות תחקיר שפרסם העיתון מהן עלו חשדות למעשים לא כשרים של קראוס, שהיה ראש לשכת החקירות במשטרת חיפה. ידיעות לא פרסם את עובדת סגירת תיק החקירה כנגד קראוס.

 

השופט חשין מעדיף את כבודו של קראוס ושמו הטוב על "זכות הציבור לדעת" שהיא ענף מחופש הביטוי, שכן ענף זה כולל, לדעת השופט חשין, גם חובה של העיתון לתת תמונה מלאה (סגירת החקירה), והפרתה גורמת להסרת הגנת חופש הביטוי מעל לעיתון כדבריו:

"הנה-הם אפוא המחנות המתייצבים זה אל-מול זה: מזה "כבוד האדם" – לענייננו: כבודו של האדם בעיני הזולת ובעיני עצמו, זכותו לשם טוב – ומזה חופש הביטוי [שיש אומרים כי אף הוא נגזר מכבוד האדם]. מזה זכותו של קראוס ששמו וכבודו לא ייפגעו, ומזה זכותו של "ידיעות אחרונות" לחופש הביטוי...".

בסופו של דבר, כידוע, אימצה הכנסת את עמדת המיעוט של השופט חשין וחוק איסור לשון הרע תוקן ונוסף סעיף המחייב פרסום על זיכויו של אדם, אם קודם לכן פורסם על העמדתו לדין.

 

גישתו המסויגת של השופט חשין בנושא חופש הביטוי באה לביטוי גם בעניין חנניה גולן נ' שירות בתי הסוהר.

 

גם כאן היה השופט חשין בדעת מיעוט מול דעתם החולקת של השופטים מצא ודורנר. השופט חשין סבר שאין לאפשר לאסיר לשלוח טור שבועי לעיתון. לדעתו אמנם:

"אדם, כל אדם, נושא את זכויותיו החוקתיות בצקלונו, ובאשר יילך שמה תלכנה זכויותיו אף הן. גם בהיכנסו כאסיר אל בית הכלא אין אדם מנשל את זכויותיו החוקתיות מעליו, והרי זכויותיו ממשיכות לשכון בצקלונו. בה בעת, לא הרי זכויותיו החוקתיות של אדם בתוככי בית-כלא כהרי זכויותיו החוקתיות חוצה לבית הכלא. כוחן של הזכויות החוקתיות בתוככי בית הכלא אינו ככוחן חוצה לבית הכלא, מטעם זה שבתוככי בית הכלא עליהן לשרות עם אינטרסים שהם כבדים וחזקים מהאינטרסים המקבילים להם חוצה לבית הכלא".

השופט חשין נוטה בהחלטותיו להמנע מ"חקיקה שיפוטית" ומפרשנות מרחיבה של החוק.

 

בפסק הדין עימאד גנימאת נ' מדינת ישראל הביע השופט חשין התנגדות לחקיקה שיפוטית. וכך אמר:

"ואולם על דרך זו דומה עליי כי חורגים אנו אל מעבר לממלכת הפירוש; מפקיעים אנו את מושג ה"פירוש" מתחומיו הלגיטימיים; עושים אנו מעשה מחוקק במסווה של "פירוש". זאת לא הותרנו לעשות. בדרך זו לא ראוי לנו שנלך, תהיינה כוונותינו טובות ורצויות ככל שתהיינה".

השופט חשין גם שם גבולות ל"פרשנות התכליתית" כפי שבאו הדברים לידי ביטוי בהחלטתו כיו"ר ועדת הבחירות לכנסת ה- 16 שלא לאשר את מועמדותו של שאול מופז. פרקליטיו של מופז טענו שתכלית החוק המחייב תקופת צינון מושגת בכך שמופז חדל בפועל למלא תפקיד כלשהו בצבא, ואין להחשיב את תקופת חופשת השחרור שלו כתקופה בה היה עדיין חייל. השופט חשין דחה זאת באומרו:

"האמנם? האין בכך כדי לעשות את החוק ללעג-וקלס? אכן, חוק – כל חוק – ראוי לו שיתפרש על-פי תכליתו, ואולם תכליתו של חוק תהא כלואה – לעולם – בלשונות של החוק. התכלית נוצקת אל מילים – אל כלים משפטיים פורמליים – ועם הקריסטליזציה של הרעיון במילות החוק הופכת התכלית מעין שבויה באותן מילים".

בבג"צ ליאור חורב ו- 4 אח' נ' שר התחבורה (כביש בר אילן) ניתן לראות את הלך קבלת ההחלטות של השופט חשין שמקבל החלטותיו בהתבסס על החוק הכתוב והצמדות לעקרונות השיטה. השופט חשין (דעת מיעוט) קורא לבטל את החלטת השר לסגור את כביש בר אילן בשבת משום שניתנה שלא על פי הסמכות שניתנה בחוק:

"על מקומם של שיקולי-דת בהכרעותיה של רשות בת-סמך עמדנו גם חברי השופט אור גם אנוכי בפרשת מיטראל (בג"צ 3872/93 מיטראל בע"מ נ' ראש הממשלה ושר הדתות, פ"ד מז(5) 485), ואין לי אלא לחזור על דברים שאמרנו: ישראל הינה דמוקרטיה, וכולנו נסור למשמעתו של החוק. עקרון על הוא במשפטנו, שמצוות הדת אינן חוק לישראל אלא אם באו אל-תוכו של חוק. ומשבאו אל חוק, מחייבות המצוות לא מכוחן-שלהן אלא מכוחו של החוק. וגם זה עקרון-על הוא במשפטנו, שהיחיד בישראל שמורים לו גם חופש הדת וגם חופש מדת. זכותו של היחיד שמורה לו לקיים את מצוות דתו באין מפריע-כמובן, כל עוד אין הוא פוגע בסדר הציבורי או בחוק המדינה- והמדינה תגן על זכותו זו מפני מי שיאמר להתנכר [137] לה. בה-בעת שמורה לו ליחיד זכותו כי לא יכפו עליו מצוות שלא לרצונו, והוא החופש מדת. רק חוק הכנסת הוא לבדו בכוחו להורות אחרת, ולאחר היות חוק היסוד: כבוד האדם וחירותו, גם חוק הכנסת נתון במגבלות הקבועות בחוק היסוד".

אך כאשר לשון החוק מביאה את הפרשן לתוצאה בלתי צודקת בעליל לא ירתע השופט חשין להכיר בחובתו לסטות מלשון החוק.

 

כשהוא עושה כן, כדרכו, הוא עושה כן במפורש ובריש גלי.

 

כך בענין פלוני נ' פלונית (ע"א 3798/94) מחלץ עצמו השופט חשין ממוסרות באלו המילים:

"הפורמליסטון – נרחיק-לכת ונוסיף: הפורמליסטון חסר-הלב – היה עוצר במקום זה ומכריז: הנה-הוא הדין, כך הורנו המחוקק – וייקוב הדין את ההר.

וחברו של אותו פורמליסטון – פורמליסטון אף-הוא, אך מעט-לב בקירבו – ייאנח ויאמר DURA LEX – SED LEX: (מה נעשה? קשה הוא החוק – אך חוק הוא). ואפשר יוסיף עוד ויאמר, כי ראוי הוא שהמחוקק יתן דעתו וישקול שמא ראוי לתקן את החוק.

אינני מכיר פורמליסטונים אלה, ולא ייחד כבודי בקהלם. בהתייצבנו אל-מול מסקנה זו, מסקנה שלא נוכל להשלים עימה בהיותה "בלתי ראויה ובלתי צודקת בעליל" – כלשונו של חברי המישנה לנשיא – מסקנה קשה ומכבידה, נעמוד אנו ונשאל: האמנם כורח הוא שנעמיס מסקנה זו על כתפינו השופטים ונכריז כי כך הדין? בעלותנו על כס השיפוט נשבענו – נשבע כל אחד מאיתנו – "לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, לשפוט משפט צדק, לא להטות משפט ולא להכיר פנים" (סעיף 6 לחוק-יסוד: השפיטה). שבועה לקיום נועדה, ושבועתנו היתה לשמור אמונים למשפט ולשפוט משפט צדק. האמנם משפט המדינה הוא כי מערער זה שלפנינו יזכה בילדו? האמנם משפט צדק נעשה אם כך נפסוק? לדעתי לא זה משפט המדינה ולא משפט נעשה אלא משפח אם כך נפסוק".

השופט חשין אינו מסתיר בכתיבתו את חיבוטי הנפש שלו כאשר הוא מתלבט ואת נחרצותו כאשר אינו מתלבט. נביא שתי דוגמאות:

 

על חיבוטי הנפש: מתוך בג"צ 3799/02 עדאללה נ' אלוף פיקוד מרכז בצה"ל (חוקיות "נוהל שכן"):

"הסוגיה היא סוגיה קשה. קשה ביותר. וכדי כך קשה היא, עד ששופט יכול שישאל עצמו מה-טעם בחר בייעוד השפיטה ולא במקצוע אחר לענות בו. אוי לי מיוצרי אוי לי מייצרי. כל פיתרון שאבחר בו, יבואו ימים ואתחרט על בחירתי. אכן, אין כלל משפטי ברור שיורנו הדרך, ואנו – בדרכנו נכריע".

על העדר מורא, זולת מוראו של החוק (מתוך החלטתו כיו"ר ועדת הבחירות "להחשיך מסך" לראש הממשלה):

"אינני ירא מאיש, גם לא מראש הממשלה. בימים שמכבר רווח הביטוי שהמלך אינו עושה עוולה, THE KING CAN DO NO WRONG. לא כן בימינו, במדינות דמוקרטיות שבמערב, וגם במקום שיש מלכים או מלכות, המלכים והמלכות מלכים ומלכות של חוקה הם. החוק הוא מעל הכל, מעל כולנו".

ראוי הדבר כי בהבלטת שתי תכונות אלה – חיבוט נפש טרם חריצת הדין מצד אחד ונחרצות מהצד האחר – נסיים את שרטוט פועלו של השופט חשין בבית המשפט העליון.

 

באחד מפסקי הדין שלו דימה השופט חשין, שופט לסופר ומשורר, לצייר ולפסל, למלחין ולמחזאי. השופט חשין ניחן בכל התכונות האלה אך בנוסף לכך הוא ניחן באומץ לב שיפוטי, עצמאות ועמקות מחשבה. כל אלו מעמידים את השופט חשין בשורה הראשונה של שופטי בית המשפט העליון בישראל, לדורותיהם.

 

חיפוש עו"ד :
משפחה
תחום עיסוק
אפליקציית
ספר עורכי הדין עכשיו להורדה לסמארטפון