הודעות דוברות הלשכה

שופט בית המשפט העליון בדימוס יצחק זמיר: "צריך להפעיל לחץ ציבורי על המדינה לצמצום הרשעות שווא"

14.04.2005

עו"ד שמרית רגב - דוברת הלשכה

הדברים נאמרו בכנס של התביעה המשטרתית שנערך בשיתוף לשכת עורכי הדין ומרכז השופט חיים כהן להגנה משפטית על זכויות אדם בנושא מעמדה של ההודאה במשפט הפלילי. בערב השתתפו עשרות עורכי/ות דין מהתביעה המשטרתית ונציגי הלשכה.

בפתח הדברים ציין חבר הועד המרכזי של הלשכה, עו"ד יורי גיא-רון, שהסרט "רצח לכל החיים" על פרשת עמוס ברנס בבימויו של יצחק רובין, שהוקרן למשתתפים, מציג נקודת מבט ביקורתית וחמורה על שיטת משפט המבוססת בפועל בעיקרה על הודאת הנאשם. לדבריו, הסרט מצולם מזווית הראיה המקצועית של עבודת הסנגורים וככזה משלב ומשליך באורח טראגי על שתי פרשיות דרמטיות – פרשת עמוס ברנס וסיפור חייו ומותו של עו"ד ד"ר דיויד וינר ז"ל. עו"ד גיא-רון ציין שבכוונת מנהלי מרכז השופט חיים כהן להציג את הסרט במרכזו של דיון ציבורי העוסק בחשש מהרשעות שווא בישראל, ובמהלך שנת הלימודים הבאה להציגו בפני תלמידי י"ב, סטודנטים למשפטים וגורמי אכיפה שונים.

 

פרופ' זמיר ציין בהרצאתו שטיפולן של המשטרה והפרקליטות בפרשת ברנס היה רציני ויסודי במטרה להוציא את האמת לאור. לדבריו, חולשת הסרט היא בכך שהוא קובע שאין כל ספק שעמוס ברנס לא רצח. לטעמו, חשיבותו של הסרט טמונה בכך שהוא מציג את תמונת המצב בענין ברנס, והשאלה היא מהו הלקח. "אם הלקח הוא שקיימת אפשרות שאדם חף מפשע יורשע, שאי אפשר לסמוך בוודאות על הודאה, מדובר בלקח חשוב אך לא חדש. השאלה איננה האם מצבים כאלו ארעו אלא כיצד למנוע אותם". עוד ציין, שהסרט מציג מצב שבו כל המערכת התגייסה להרשיע חף מפשע והדבר חמור מאוד. והוסיף, שבהיותו היועץ המשפטי לממשלה החליט להעמיד את סנ"צ מרכוס לדין פלילי על עדות שקר, ושדעתו לא נחה מפסק הדין של העליון שזיכה אותו.

 

פרופ' זמיר הוסיף, שתכלית המשטרה והפרקליטות איננה הרשעה אלא עשיית משפט צדק. לדבריו, לבד מהחובות הסטטוטוריות המוטלות על המשטרה והתביעה ישנה מסורת של אתיקה. "פרקליט חייב שלא להסתיר ראיות או טענות שיכולות לסייע לנאשם. חייבים לאפשר לנאשם להוכיח אליבי. אסור להאשימו בהאשמות שווא כדי לנהל מו"מ על כתב האישום. עליו להיות כן ומהימן עם בית המשפט". זמיר הדגיש שאפשר וראוי לגבש את האתיקה הזו בכתב ולמסרה לכל חוקר ופרקליט. עוד הדגיש, שצריך להפעיל לחץ ציבורי על המדינה כדי להתגבר על השמרנות ועל האילוצים הכלכליים, לצמצום הרשעות שווא.

 

משה גורלי, הפרשן המשפטי של מעריב, שהנחה את המושב בנושא, ציין שהסרט מציף את הבעיה האמיתית: "לא דיויד וינר ז"ל ולא התביעה היו במקום הרצח, ושניהם צריכים להביא לבית המשפט את הראיות הדרושות להרשעה/זיכוי. כל אחד מהם האמין ב"אמונה דתית" בצדקת דרכו".

 

פרקליטת מחוז תל אביב, עו"ד רות דוד, ציינה שבימים אלה הם שוקדים על ניסוח ערכי הפרקליטות, כאשר אחד מהערכים המגובשים הוא ריסון הכוח. "בידי התובע יש הרבה מאוד כוח. אסור לנו לשכוח שכל הגשת כתב אישום מביאה לטלטלה עצומה לנאשמים". עוד הוסיפה, שמדגישים בפני תובעים בכל הזדמנות, שעליהם להיות משוכנעים שהנאשמים בצעו את העבירה. "לא די בכך שניתן להוכיח את יסודות העבירה. אם יש התלבטות מתייעצים ועולים למעלה. אם לא משוכנעים לא מגישים כתב אישום". לדבריה, בפרקליטות מפתחים לאחרונה מערכת להפקת לקחים שלא היתה קיימת בעבר, בעיקר במקרים בהם הם נכשלו (זיכויים, פסילת ראיות וכו').

 

הסנגורית המחוזית של תל אביב, עו"ד יונה חייר, סבורה שעדיין קיימת בעיה. לדבריה, ישנו צורך בשינוי כפול: במודעות ובטיפול באינטואיציה. "הדבר הכי מסוכן במשפט הפלילי הוא האינטואיציה. האינטואיציה הראשונית היא שאם אדם הודה הוא אשם. אינטואיציה זו הוכחה כשגויה במקרים רבים". "יש להתמודד עם האינטואיציה באמצעות כלים ראייתיים חזקים יותר כגון סיוע, חיזוק, נוכחות עו"ד בחקירה, מתן זכות היוועצות עם עו"ד וכיו"ב".

 

לדברי ראש מפלג התביעות במחוז ת"א, סנ"צ עו"ד אביחי דורון, תפקיד התובע אינו להגיש כתב אישום אלא לבדוק את האמת. התובע צריך להיות מודע מאוד למגבלות השיטה המשפטית בה הוא חי. "כל תובע חייב להשאיר בליבו תמיד ספק כלשהו, שהרי הוא לא היה בזירת הפשע". עוד ציין, שמודעות התובע היא לב הענין ואין צורך בהגדלת החסמים כגון צירוף עו"ד לחקירות.

 

יו"ר ועדת האתיקה הארצית של הלשכה, עו"ד דרור ארד-אילון, הסכים עם דבריו של עו"ד דורון, ומתח ביקורת על דבריה של פרקליטת מחוז ת"א, עו"ד דוד. לדבריו, שכנוע של תובע שבוצעה עבירה הוא מסוכן, מפחיד ומזמין טעויות. הוא מעמיד את הבטחון העצמי של גורם אכיפת החוק במקום הגבוה ביותר. בענין ברנס השוטרים והתובעים היו בטוחים שברנס ביצע את העבירה. תפקידם לבדוק את הראיות. לא תמיד כשמשוכנעים בראיות משוכנעים באשמה. הבטחון העז מדי הוא כשל פסיכולוגי.

 

ניצב יוסי סדבון, לשעבר ראש אגף החקירות ומפקד מחוז ת"א במשטרה, הדגיש שחלק ניכר מהתקלות והמחדלים בענין ברנס לא היו יכולים להתרחש היום עם האמצעים הטכנולוגיים שעומדים לרשות המשטרה והתביעה. לדבריו, ועדת גולדברג המליצה להקליט את החקירות המשטרתיות, אולם לא התקבל עדיין תקציב לכך. מדובר בסך של 60 מיליון ₪ באופן חד פעמי ובסך של 40 מיליון ₪ מדי שנה. עוד הדגיש, שהיום הפרקליטות מלווה תיקים רבים מראשיתם, מסתמן מעבר לראיות חפציות ולא מסתפקים רק בראיות, רמתם המקצועית של השוטרים עלתה. יחד עם זאת, אין עדיין כללי חקירות, דבר שהוא חיוני לתפקוד המערכת.

 

חיפוש עו"ד :
משפחה
תחום עיסוק
אפליקציית
ספר עורכי הדין עכשיו להורדה לסמארטפון