הודעות דוברות הלשכה

נשיא המדינה: יש לנהל מאבק אזרחי באלימות, בשנאה ובגזענות

03.09.2014

דוברות הלשכה

"בפרוס עלינו שנת המשפט, אבקש מכם לשאת באחריות, לא רק למה שנמצא בגבולותיכם המקצועיים - אלא גם למה שאנחנו יודעים לומר ביושר שלא נמצא בתוכם. אני קורא לכם לשמש סנגורים לחיים המשותפים שלנו כאן, במדינת ישראל היהודית והדמוקרטית, הדמוקרטית והיהודית, עליה אנו נלחמים וחולמים כל העת".

להלן עיקרי דבריו של כבוד נשיא המדינה, מר ראובן (רובי) ריבלין, בטקס פתיחת שנת המשפט תשע"ה.

 

"בשבועות האחרונים אנחנו עדים לשתי מגמות חברתיות בכיוונים הפוכים. מחד, חטיפתם ורציחתם של שלושת הנערים והמערכה המתמשכת בדרום חשפה גילויי ערבות הדדית ונתינה מדהימים בעוצמתם בחברה הישראלית. באותו פרק זמן, אנו עדים לעלייה חדה ומדאיגה באלימות הפוליטית בחברה הישראלית.  חטיפתם ורציחתם של שלשת הנערים, נפתלי אייל וגלעד, הרצח של מוחמד אבו-חדיר, ומיד אחר כך המערכה המתמשכת בדרום העלו את מפלס האלימות הפוליטית בחברה הישראלית לשיא חדש ומבהיל. האלימות מימין ומשמאל, מן הצד היהודי ומן הצד הערבי, לא עצרה באלימות מילולית חמורה ברשתות החברתיות, ובקריאות לחרמות הדדיים, אלא גלשה לתקריות של אלימות פיסית. עצמת האירועים האלימים והיקפם, הפתיעה אותנו - חלקנו הרגשנו ומרגישים עדיין כי הר הגעש עליו יושבת החברה הישראלית, עשוי להתפרץ בכל רגע.

 

קיומן של שתי תופעות אלה, האלימות המכוערת שהרימה ראש איננו מפתיע, עלינו להכיר באמת, והאמת היא כי המאבק על הבית המתנהל אינו רק בחזית הביטחונית אלא גם האזרחית. כך היו שהציעו את ביטול השפה הערבית כשפה רשמית, די לנו בכך כדי להבין שטרם הפנמנו שהמאבק על הבית הוא גם המאבק על היכולת שלנו מכל הקשת היא ללמוד לחיות ביחד. אלימות, שנאה, גזענות - הן בעיות שמרבים לדבר עליהן, אבל לצערי, ממעטים לקחת עליהן אחריות. כמו תפוחי אדמה לוהטים נוספים, הרי שגם סוגיות אלה מגולגלות לא אחת לפתחן של מערכות אכיפת החוק והמשפט למרות שאלה יכולות לטפל רק בסימפטום. בראש ובראשונה, האלימות היא סוגיה חברתית, תרבותית וחינוכית, הנוגעת לזרמיה הפנימיים והעמוקים ביותר של החברה בישראל".

 

כמשפטנים אנו אוהבים לעסוק במתח שבין השפיט ללא שפיט בדיונים על קו הגבול שבין מימוש החירות לעבירה ובמקרי דנן שבין חופש הביטוי להסתה. אבל בל נטעה, האלימות הפוליטית בחברה הישראלית שוכות גם בתוך גבולותיו החמימים והלגיטימיים לכאורה של חופש הביטוי. הלקח המוסרי של מסקנה זו איננו שמערכת המשפט צריכה להרחיב את תחומה, להפך בצמתים אלה חייבת להתעורר בנו ההכרה, כי למעשה זו בדיוק הבעיה, שהטינופת פעמים נותרת במשפט.

 

אין זה חידוש שלי ולא הייתי מעז להשתמש במילה כזו, אם לא קראתי בספר ויקרא. לאחר שפורטו מכלול האיסורים והחוקים הופיע לפתע הצו המוסרי, האולטימטיבי "קדושים תהיו, גישה אתית מופשטת זו, כאשר היא מופיעה בסופה של רשימת חוקים ארוכה, איננה ההודאה והכרה בעוצמתו של המשפט אם כי בחולשתו. הרמב"ם, בפירושו המכונן לפסוק זה מזהיר אותנו לא מפני אזרח פורע חוק אלא דווקא מתוך אותו אזרח שומר חוק למופת, אך זה שהוא נבל ברשות התורה נבל ברשות החוק. חבריי, דווקא כאשר בעת אנחנו מתמודדים עם סוגיות חברתיות מורכבות, עלינו לזכור כי המשפט איננו המענה אלא המשפט מסמל את הקו האדום. המשפט הוא הקו שכאשר עוברים אותו כלו כל הקיצים. התרבות המוסר והערכים הם שמשתרעים על כל המרחב שעד לקו אדום זה אמנם העבירה הפלילית מתרחשת כאשר אנו עוברים לשדה של גזענות לשמה והסתה אך אל לנו לשכוח כי אנחנו יכולים להיות נבלים ברשות החוק וחמור מכך נבלים ברשות החברה. אנחנו יכולים להיות נבלים ברשות החברה כאשר אנחנו משחררים אמירות חסרות אחריות ואנחנו יכולים להיות נבלים כאשר אנחנו שותקים. נוכח אמירות שכאלה, כאילו לא שמענו אותן.

 

 

 

בפרוס עלינו שנת המשפט, אבקש מכם, לשאת באחריות, לא רק למה שנמצא בגבולותיכם המקצועיים- אלא גם למה שאנחנו יודעים לומר ביושר שלא נמצא בתוכם. גם מכאן צריכה לצאת הקריאה לטיפול שורש בבעיית הקיצונות והאלימות במדינת ישראל, ולצורך בבניית חיים משותפים, וזאת, בשדה הציבורי, התרבותי והחינוכי ההולם אותם. אני קורא לכם לשמש סנגורים לחיים המשותפים שלנו כאן, במדינת ישראל היהודית והדמוקרטית הדמוקרטית והיהודית, עליה אנו נלחמים וחולמים כל העת. אני מאחל לכם שנת משפט וחינוך אמיצה, ולכולנו ימים שקטים וטובים יותר".

חיפוש עו"ד :
משפחה
תחום עיסוק
אפליקציית
ספר עורכי הדין עכשיו להורדה לסמארטפון