מאמרים וכתבות

התוספת שתופסת – גם תוספות הן חלק מהביטוח

בקרות מקרה הביטוח מזדרזות חברות הביטוח לאתר ליקויים והפחתות שווי ברכב הניזוק לשם הקטנת תגמולי הביטוח. מטבע הדברים הן נלהבות פחות להתייחס לגורמים המגדילים את שווי הרכב.

כך למשל תזדרז לרוב חברת הביטוח להפחית את שווי הרכב בשל מספר רב של קילומטרים (גם אם לא הפחיתה הפרמיה המשולמת בשל כך וגבתה אותה במלואה!) אך תתנגד נמרצות להעלאת שוויו בשל מספר נמוך של קילומטרים אותם גמע. כך הוא כך בכל הנוגע לתוספות שהתקין ברכב בעליו.

 

במקרה שמצא דרכו לערכאות[1] סירבה המבטחת לכלול, בחישוב שווי הרכב, לצורך פיצוי, את התוספות שהתקין בו בעל הרכב. יצוין כי באותו מקרה עמד שוויו הכולל של הרכב בלא התוספות עמד על 29,000 ₪ בלבד כאשר הכללת התוספות בשוויו (רכב מוגבה, חישוקים מיוחדים, צמיגים רחבים, בולמי רנצ'יו, קפיצים פרוקים, מפלט לחץ, נעילת דיפרנציאל ARD בחזית ומאחור, וו גרירה, מושבים אספיר, הגה כח, מזגן ושינוי יחסי העברה) היתה מעמידה אותו על סך של 57,000 ₪.

 

באותו מקרה טענה המבטחת כי התובע לא בוטחו התוספות לרכב, כי התובע מחזיק ברכב כיד שמינית, כי על-פי מד הקילומטרים של הרכב נסע הרכב עד סמוך לגניבתו 240,000 ק"מ וכי חלק מן הרכיבים המתוארים בחוות הדעת כתוספות מיוחדות מהווים חלק מרכיבי הרכב עצמו ואינם נחשבים כתוספות.

 

בית-המשפט התייחס לעובדה שבמפרט הפוליסה לא צוין סכום הביטוח כי אם גובה הפרמיה בלבד. לעניין זה קובעת לשון החוק[2] כי "חובת השיפוי של המבטח תהיה בשיעור הנזק ובלבד שלא תעלה על הסכום שנתחייבו בו בחוזה (להלן - סכום הביטוח)...".

 

נקבע כי אין מדובר באביזרים חריגים, אלא בפריטים שניתן לראותם כחלק אינטגרלי מן הרכב ואשר יש בהם כדי להעלות את ערכו.

 

בהקשר זה התייחס בית-המשפט ל"פוליסה התקנית"[3] שאותה אין המבטח רשאי לשנות אלא לטובת המבוטח. "מקרה הביטוח", בעתיו ישולמו תגמולי הביטוח, הוא, בין היתר, "אובדן או נזק שנגרם לרכב הנקוב במפרט, לרבות למזגן האויר שבו, לאמצעי המיגון שהותקנו בו לפי דרישת המבטח או לאביזריו הצמודים אליו או הנמצאים בו מכח דין (להלן - הרכב) כתוצאה מאחד הסיכונים המפורטים להלן... (3) גנבה"[4]. עם זאת מבטח לא ישפה את המבוטח בשל: (1) אבדן או נזק למקלט רדיו, לרשם קול... המותקנים ברכב ולכל רכוש אחר הנמצא ברכב ואינו חלק מאביזריו. (2) צמיגים, אלא אם ניזוקו או אבדו חלקים נוספים מהרכב עקב מקרה הביטוח"[5]. עוד קובעת הפוליסה התקנית[6] בהקשר לגניבת רכב כי רכב שנגנב ולא נמצא בתוך 30 יום יחשב כ"רכב באובדן גמור" וכי במקרה כזה ישלם המבטח למבוטח את מלוא ערך הרכב ביום קרות מקרה הביטוח.

 

בית-המשפט התייחס ללשון החוק המורה כי משרכוש הנמצא ברכב ואינו חלק מאביזריו אינו מכוסה - וקבע כי מכלל לאו שומעים הן - שמה שהוא כן חלק מאביזריו מכוסה.

 

לפיכך נקבע כי כל ה"תוספות המיוחדות" הן חלק מאביזרי הרכב, ועל כן הם חלק מ"מלוא ערך הרכב" ביום קרות מקרה הביטוח, ואינם מוחרגים מתחולה.

 

לאור האמור דלעיל אמד בית-המשפט את שווי הרכב תוך התייחסות לשווי התוספות וחייב את המבטחת בתשלום מתאים. בנוסף חייב בית-המשפט את המבטחת לשלם לתובע סכום בשיעור 17.5% מהסכום הפסוק עבור שכ"ט עו"ד.

 


המחבר הינו עו"ד, חבר וועדות המדע והטכנולוגיה, המחשוב והתכנות, הבנקאות והתובענות הייצוגיות של לשכת עורכי-הדין.

 

תוכן הכתבה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו, אינו חסין מטעויות והשמטות ואין להסתמך עליו לשם ביצוע או הימנעות מביצוע פעולה כלשהי.

 


[1] ת.א. 1416/04 (פ"ת) דהן אלי ליאור נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, פסק-דינה של כב' השופטת מיכל נד"ב מיום 6/2/05

[2] סעיף 56 (א) לחוק חוזה הביטוח התשמ"א-1981

[3] כהגדרתה בתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי) התשמ"ו-1986 וראו גם תקנה 4.

[4] וראו סעיף 1 לפוליסה התקנית

[5] וראו סעיף 2 לפוליסה התקנית

[6] וראו סעיף 6 לפוליסה התקנית

 

קישורים
חיפוש עו"ד :
משפחה
תחום עיסוק
אפליקציית
ספר עורכי הדין עכשיו להורדה לסמארטפון